רבי יצחק טורץ נולד בזוסטי פלך וילנה. למד בישיבת "כנסת בית יצחק" אצל חותנו לעתיד הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, היה ממצוייני הישיבה ומשקדניה, ובנוסף היה הולך בקביעות לשמוע שיחות מוסר מהזקן מסלבודקה. לאחר מכן עבר לראדין להסתופף בצילו של החפץ חיים, שם נקשרה נפשו במשגיח המפורסם הג"ר ירוחם לייבאוויץ זצ"ל שהיה אז המנהל הרוחני בראדין. כאשר עזב ר' ירוחם את ראדין, נמנה ר' יצחק בין אותם תלמידים שעזבו עמו את ראדין לטובת ישיבת מיר, בה המשיך להתעלות בתורה ויראת שמים. משם נלקח לחתן ע"י רבו ר' ברוך בער שמינוהו לר"מ בישיבה. עוד בהיותו בסלבודקה המשיך עם הישיבה בכל גלויותיה.
בשנת תרצ"ה הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל שם נתמנה לרב ומורה צדק בשכונת בת גלים בחיפה, בה השקיע את מרצו לקומם חיי תורה ויראה. היה חבר הרבנות הראשית בחיפה. נפטר בשנת תשכ"ז.
משהו אודות בנו של הג"ר יצחק טורץ - שגר בירושלים ונפטר לפני כ15 שנים שכתב לי יהודי ת"ח מיוחד - הדברים מוסבים על מפגש ת"ח שהיה אצל הרב הרצוג בימי שישי.
על יום שישי הזה שמעתי הרבה פעמים, דברים התערבבו, ואני כבר לא זוכר פרטים. אבל היה גדול אחד שדיבר על זה בחשיבות רבה, שלא כדרכו. אינני יודע כל פרט עליו, אבל אקדים משהו עליו: היו ימים שהייתי לומד בביה"כ של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. יום אחד ראיתי שם איזה זקן, ונכנסנו לשיחה, אני חושב שביוזמתו. זה היה די הזוי, הוא בא לדבר עם פרופסורים, לשמוע אם יש משהו חדש בפילוסופיה, תחום שהוא מאד אוהב. לא דיברנו הרבה על זה, אלא הוא בעיקר שאל אותי איזו מסכת אני לומד. איזו סוגיה, והוא עשה חזרה בע"פ על הסוגיה, כל השו"ט. זה הרשים אותי, אבל אמרתי לעצמי, אולי זו בקיאות מרובה בלבד. ואז דיברנו על עומק הסוגיה, והסברות היו מאד מעמיקות, הוא ניתח בדרך האחרונים, הציג צדדים שונים, הוכיח וכו'. אמרתי לו שאני רוצה לבוא אליו, לדבר על סוגיות נוספות. הוא אמר בשמחה, אבל לא הסכים בשום אופן לספר מה שמו, לתת לי כתובת או מס' טל'. שאלתי: אז איך אוכל לקבוע זמן ומקום? הוא אמר: תגיד איפה נוח לך ונקבע. אמרתי שאני רוצה שזה יהיה לפחות בסביבה שלו. הוא התעקש לא לספר דבר, ושהוא יבוא לכל מקום שאגיד, ושם נלמד. הוא יזכור. הצעתי את ישיבת חברון בגאולה, וקבענו שם לעוד שבוע או שבועיים. כשנכנסתי הוא כבר היה שם, ישוב על אחד הספסלים האחוריים. ישבנו ללמוד, מדי פעם ראיתי שהר"מים המבוגרים מנענעים לו שלום, הנחתי שהכירו אותו, ראש הישיבה ניגש ושאל לשלומו. אולי הוא אפילו אמר לי שלמד שם בצעירותו, אינני זוכר. וכך זה נמשך. בדרך כלל בסוף השיחה הוא היה אומר שהוא צריך לחשוב על דברי, שלא יוכל להגיב במקום. אינני זוכר אם היינו קובעים זמן ומקום לפעם הבאה, אבל אני זוכר שהוא היה מתקשר אלי לקבוע. הוא גם לא הסכים להשאיר הודעה, אם לא הייתי בבית, והיה אומר שינסה בזמן אחר. אשתי היתה אומרת לי שלפי קולו - "פלאי" התקשר, כך קראנו לו, ואמר שיתקשר מאוחר יותר. פעם פגשתי אותו ברחוב, שאל באיזו סוגיה אני, עמדנו שם והוא חזר על הגמרא, ועל סדר הדפים, בשו"ט, הכל בע"פ, כמו שני אנשים שמדברים על מישהו מוכר לשנינו... הוא אמר לי שזה עוזר לו לחזרות, הוא בוחן את עצמו, ואני הרי בתוך הסוגיה כעת...בפעם האחרונה שפגשתי אותו, זה היה במלון דבורה בת"א, באחד מימי חוה"מ סוכות (תשס"ה-תשס"ו). היתה לי שם הופעה, ומאד התרגשתי לראות אותו בתוך הקהל, אחרי זמן רב שלא ראיתיו. נדמה לי ששרתי אז "לולי תורתך שעשועי", לא עצרתי בעצמי, ואמרתי משהו כמו: "אני מרגיש מוזר לשיר משפט כזה, ולספר לכם כאלה סיפורים, כאשר יש כאן אחד מכם שיודע את הש"ס בע"פ ובעיון, אבל הוא לא יאהב שהציבור ידע. אז אני מאחל לו חג שמח". לידו ישבה אשתו, כנראה, ורציתי לשמח אותה באמירה הזאת, אבל רק אח"כ הבנתי מה עשיתי. בשיר האחרון, לפני שהסתיימה ההופעה, הוא יצא, ומאז לא ראיתיו. מכיון שפגשתי אותו כמה פעמים בגבעת שאול, הנחתי שהוא גר שם. גם אחי יואל ז"ל אמר לי שהוא פוגש אותו לפעמים, והוא שואל איזו מסכת אתה לומד, ועושים חזרה על הדפים של הפרק ההוא, ושנדמה לו ששמו טורף, שהוא רואה כך בביהמ"ד שהוא חזור עם הרבה בחורים על הסוגיות שהם לומדים. אח"כ סיפרתי את זה לאברך בגבעת שאול, ואמר ששמו [ר' שמואל דוד] טורץ. הוא גם לא ידע עליו הרבה. אז הנה כתבתי לך, אולי הנצחתי אותו במשהו אצל האדם הנכון.
בכל אופן, אני לא זוכר איך התגלגלו הדברים, הוא לא דיבר על עצמו בשום הקשר, אבל פעם הוא סיפר לי על ימי שישי האלה. יתכן שהוא הגיב לקושיה שדיברנו עליה, והוא אמר שהיא עלתה שם פעם בכינוס. הוא סיפר על "יודל'ה" (הרב יהודה גרשוני), שהיה עילוי גדול, חריף ביותר, שעוד למד אצל ר' שמעון שקאפ ור' ברוך בער, והיה אימת ראשי הישיבות מחו"ל המבקרים בירושלים, כי הוא היה מקשה עליהם קושיות והורס להם את מהלך השיעור שנתנו במרכז הרב, ב'עץ חיים' או ב'חברון'. הוא סיפר שהרב הרצוג היה מאד מחשיב אותו כשהיה מגיע לכינוסי יום שישי. הבנתי ממנו שהיו שם בכינוס הזה כל גדולי ירושלים, וזה היה מעמד מאד מרשים, ריכוז של מיטב תלמידי החכמים. סיפר שהכינוס היה נפתח בקושיה שהרב הרצוג היה מקשה, ואז היה מתחיל דיון של תלמידי החכמים במשך כמה שעות. אח"כ הרב הרצוג היה דן בנושא ומשיב גם הוא, והוא היה גאון עצום.
