אחד הבחורים החשובים בישיבת חברון החליט שהוא הולך להתגייס לצבא. כשנודע לי על כך סיפרתי לחזון איש הוא הכיר את הבחור ומאד מאד הצטער על כך ושאלני כיצד ניתן להשפיע עליו שיחזור בו? עניתי לו "הרבי יגיד לו לא ללכת הוא לא ימרה את פיו" ואז החזון איש אמר לי משפט שכבר שמעתי ממנו כמה פעמים "זה נגד הטבע שלי לכפות את דעתי על מישהו אחר, אני לא יכול לומר לו מה לעשות. וזה היה אצלו סוף פסוק.
את כוחות הנפש הטבעיים של האדם לא צריך לשבור כי זה רצון הקב"ה. מתוך השהות הממושכת שלי בביתו של החזון איש הבנתי את הכלל הזה שטבע בסיסי של האדם זהו רצון הקדוש ברוך הוא ובנוסח אחר אמר שהרגשותיו של האדם הם שלוחי דרחמנא.
סוף הסיפור היה נכנסתי לחדרו וספרתי לו שהיום הבחור הולך להתגייס הוא ביקש ממני "ישראל תיסע עכשיו לירושלים ותפגוש אותו". נסעתי ופגשתי את הבחור שאכן יצא לדרכו החדשה אלא שברגע האחרון הוא חזר בו ולא התגייס. מיד חזרתי לבני ברק ובישרתי לחזו"א את הבשורה וצהלו פניו הוא סיפר לי שהיה דרוך כל היום.
