לפני כמה שנים התלבשו מטעם משרד העבודה והרווחה על מוסדות חסד לאברהם סקולען במירון כביכול על ליקויים תברואתיים וכדומה ובטענות שונות ומשונות על מנת לתת עילה לסגירת המקום שכידוע אינו נתמך ע"י מוסדות הממשלה ובאופן עקרוני ע"פ משנתו של הדברי יואל זצ"ל אינם לוקחים כסף ממוסדות המדינה.
בתוך כדי הטיפול במסכת זו הורכבה משלחת מחברי ההנהלה של מוסדות סקולען והמנהלים והמפקחים של של המוסדות, לישיבה שלא מן המנין בביתו של האחראי על אזור הצפון בתחום העזרה הסוציאלית מטעם משרד העוה"ר, וזאת מפני שרוב התלמידים הלומדים והנמצאים בפנימיות הנ"ל באים מבתי שבורים וכד'.
אבי שליט"א היה אחד מן הנוכחים וכך סיפר לי, מיד עם כניסתם לבית הנ"ל הרגישו שלא בנח נוכח ה"כיפה הסרוגה" שהתנוססה לראשו, באמרם כאשר אבדנו אבדנו וזאת עקב התחושה שהמשתייכים לציונים הדל"ים מחפשים בפינות את החרדים, הנ"ל הרגיש זאת על פניהם ופתח ואמר "אל תסתכלו עלי בחשש אני נמצא פה בשביל לעזור לכם".
וכך סיפר באלול שנת תשכ"ד שהיתי בירושלים לאחר שסיימתי שנת לימודים בהסדר הייתה אופנה ללכת לחודש בירושלים לטעום ישיבה שחורה ולאחריה להחליט עם "נשרפים" ונשארים בישיבה או ממשיכים במסלול צבאי, אני למדתי בחברון (גאולה) באותו חודש ובחגים הלכתי לכל מיני אדמו"רים וישיבות, במהלך עש"ית מישהוא דחף אותי ללכת ל"גור" וכך בעודי לבוש במכנסי ג'ינס וחולצה צבעונית נעמדתי בתור, אחד החסידים אולי לצון חמד לו והלבישני בקאפוטה ישנה שהייתה שם וכך בלבוש כפורי"מי נכנסתי לאדמו"ר שלא הסתיר את חיוכו ושאלני אם כך אני הולך כל השנה, כמובן שעניתי את האמת ורמז לי להוריד זאת לאח"מ שאלני לשמי והמשיך לשאלני הרבה שאילות על משפחתי ועלי וכמובן שאלני מה הם תוכניותי לעתיד, סיפרתי לו שאני מתכונן להמשיך במסלול צבאי ולא בישיבה, ואז תפס את ידי אחוז שרעפים וברכני שתעבור את "הכל" בשלום.
בתשכ"ז הייתי מפורצי הדרך לכותל ובשעת לילה מאוחרת לאחר 72 שעות לחימה רצופה הוחלפנו בחילים אחרים וקיבלנו אפטר ל72 שעות, ירושלים הייתה נתונה תחת האפלה וכך הלכתי ברחובות החשוכים להיכן שהוליכוני רגלי ובאתי לביהמ"ד גור ברלב"ח שאור קטן בקע מאחד החלונות.
מיד עם הכנסי בדלת למטה השעה היית בין 2 ל 3 בלילה (בביהמ"ד בקומת הקרקע למי שזוכר) פתח האדמו"ר את הדלת הפינתית וקראני בשמי, נאלמתי דומיה איך זוכרני כשאני עם זיפי זקן מלוכלך וכו', התקרבתי ואז שאל אותי אתה "רעב"? לא כחדתי ואמרתי "כן", הרבי בעצמו ללא משרתים הכין לי תה חביתה וירקות ונתן לי לאכול עם סיום הא=צלחת שאל אותי שוב אתה עדיין רעב? עניתי כן ושוב הכין לי מחדש, סיימתי לאכול ואז תחקר אותי על אופי הלחימה ובדיוק איפה הייתי ושאלני אם הרגתי ערבים ועוד, תחושתי הייתה שהוא שאל ממש את השאלות הנכונות וכאילו שידע הכל והסתובב אתי היכן שהייתי (ואולי הוא היה המלאך שליוה אותי ושמרני) .
הרבי אמר לי שהמלחמה עומדת להסתיים ואיתה גם שירותי הצבאי, ושאלני מה הם תוכניותי לעתיד, עניתי לו שאני חושב ללמוד להיות עו"ס, הרבי אמר לי שזה רעיון טוב מאוד כי אין מספיק דתיים בתחום הנ"ל וכך אוכל לעזור ולהבין את הדתיים, הוא ברכני בחום ואז בעומדי בדלת הוא קרא לי שוב תוך שהוא מפליג למרחוק .... ואמר לי ואם יפנו אליך מהישיבה שלי תזכור ממני.
עם השנים שכחתי מכל זה, התקדמתי והגעתי לנהל את מחוז הצפון של העוס"ים ואז פנה אלי הרב אשר נייהוז שליט"א ר"י חסידי גור בחצור הגלילית ובפיו בקשה לעזרה, כמכת ברק נזכרתי באמירתו של הרבי וכמובן עזרתי לו בכל האפשר, ואם כן תבינו אני פה בשביל לעזור...
