א. מהות חשבון הנפש
מהות חשבון הנפש הוא, שיהיה האדם נושא-ונותן בשכל על כל עניני נפשו וחיוב עבודתו לאלהים ית'. אבל ראוי שלא לשכוח, כי אין החשבון מענין המדמה, אלא עניין שכלי צרוף ומבורר, וכמו שבכל חכמה וידיעה שבעולם אי-אפשר לישא-וליתן בה כי-אם כשתהיה לו מתחילה ידיעה מבוררת ברוב פינותיה העיקריות עכ"פ, ואחר-כך יוכל להוציא תולדות מכוונות, כן לתכלית אפשרות חשבון הנפש, הכרחי הוא מקודם לברר וללבן אצלו הידיעות הדרושות לזה, שתהיינה ברורות בשכלו וחרותות בלבבו, ואז יוכל לחשוב בהן, ולא תחלש נפשו כל-כך בהשתוקקה לחשב חשבונה, כי תמצא די שפק הדרוש לה לצורך החשבון.
והנה נראה, שיש טעות מצויה בכמה בני-אדם, שכל דבר מקרי נתפס הוא כעצמי, - וזהו ענין היצר הרע - , ובזה הדבר רגיל, שאחרי בירור החשבון, וצימאון הנפש באמת ליישר דרכיה על-פי רצון הבורא ית', בראותה עד כמה הרחיקה מדרך הקודש, תחלש ותתבייש ותתעצב וירך הלב. וכל-זה, אע"פ שאינו טוב בעצמו, מכל-מקום הוא מקרה, נולד מבירור החכמה והידיעה של חשבון הנפש, וגורם שמצד שלמות הנפש להרחיק ממנה אלה ההפסדים, שהם החולשה והבושת העודפת, ומכל שכן העצבון ורך הלב [1], יהיו אלה לה למעוררים ומחזיקים יותר אל הדרך הטובה והישרה. כי הנפש ההולכת בתם ויושר בדרך השם ית' לא תחלש, רק תחגר עז והדר, ולא תתבייש [2], רק תרומם קרן בכבוד אשר עטרה בו מאלוה כל הנפשות יתעלה, לא תתעצב כי חדות ד' מעוזה [3], ולא ירך לבבה כי מגדל עז שם ד' [4] לצדיק מתהלך בתומו [5].
אבל הנגשים אל דרך השם ית', ורצונם ללכת כארחות חובות הלב, בלא תלמוד הקודם למעשה, יטעו בהלכה זו, ויעלה על לבבם כי החולשה והעצבון זהו מעצם החשבון הנפשי והיראה הצרופה, אבל הנפש לא תקובל עלי' בספ"י מה שהוא נגד חוקה, על כן יהלכו קדורנית ולא יוסיפו עבודה וחכמה, ועל זה נאמר [6] (קהלת י טו): "עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר".
על כן ראוי לשנן ללמוד ולעיין שרשי היראה ע"פ עומק דברי חז"ל והשכל הישר שחנן השי"ת את האדם, ככל משפטי התורה שאנו דנים בפרטיהם באמצעות השכל הישר והזך. אך לא יסמוך על בינת עצמו, להגיע עד עומק פרטי מעמקי חכמת הנפש. שהיא צד אחד מתלמוד העבודה, ועאכו"כ שצדה השני הוא החכמה האלקית מעניני ההנהגה הכוללת, שרבו ועצמו ראשיהם. אבל מ"מ לא השה [7] הקב"ה חכמה מלב האדם לגמרי ובהשענו על חז"ל וחקרו עומק דבריהם וע"פ מסילתם הרבה ישיג בשכלו לבדו ג"כ.
*
ב. חשבון הנפש לעיון ולמעשה
בחובת הלבבות, פרק א משער חשבון הנפש, אמר שכבר הוזהרנו על חשבון הנפש, שהוא ההשתדלות בינו לבין שכלו במה שיש עליו מהחובות, מהכתוב האמור (דברים ד לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". והכונה: אע"פ שענין החשבון יוצא הרבה למעשים, ולכאורה אין בפסוק זה זכר למעשים, אמנם ממה שאמר "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", רמז כי כיון שהוא ית' אין עוד מלבדו בשמים ובארץ, הנה:
מצד מה שהוא "בשמים אין עוד", ראוי שכל עניני השכל ילכו רק למען כבודו,
ומצד מה שהוא "בארץ אין עוד", החיוב שכל עניני המעשים הארציים ילכו רק למען ככודו.
וזה באמת הוא דבר גדול, שצריך האדם להתישב על זה, כי לפעמים מצד הציצו בעיוניות, וירגיש כבוד השי"ת מעט, יפתהו לבבו כי זולת התגלות הלב [8] אין עבודה ח"ו, ובאמת צריך לעקור רעיון זה מן הלב, כי הוא מפסיד מאד.
אמת הדבר, כי אין צריך האדם להשליך עיניו לאחוריו [9], ומה שהוא משער בכבוד קונו ית' הוא דבר קדוש ונשגב; מכל מקום, כל פרטי המעשים ותלמוד תורה בהלכות קצובות, שהם קדשי הבורא ית', הם הם עיקר העבודה, ואפילו שאינו מרגיש בהם התגלות-לב, הוא רק מפני שעוד לא הורגל ולא נתקדש לדבקה ברצונו ית'. אבל אחרי שיזכה לדבק עצמו בשם קדשו, תיכף כשיתחיל לעשות דבר שהוא רצונו ית', שכל העיונים שבעולם וכל החכמות אינם כי אם דרכים להשגת רצונו [10], וכיון שהוא עסוק ברצונו - מה דמות נערוך למעלה זו?!
והכל הוא על פי החשבון, שגם בארץ מתחת אין עוד מלבדו, וידע שרצונו ית' בכל דבר טוכ, וכל דבר רע הוא מרידה ממש, ויסתכל כי כל מה שאין אנו עושים נגד רצון אדם נכבד אינו כי אם מצד פנימיות רצונו, לא מצד גופו; ואם כן, איך אפשר לעשות אף כדבר קטן נגד רצון אדון כל, שכל חיי העולמים הוא רק רצונו הגדול יתברך שמו!
*
ג. הערכת המדרגות בשלמות ובעבודה
כבר אמר החכם [11] שלא תיפרד הדאגה ממי שרוצה לעלות מעלה שהיא למעלה ממנו. ודבר זה יש לו כלל ופרט:
הכלל הוא, שאינו מוצא מנוחה לנפשו, מפני שלא השיג את המעלה שהיא רחוקה. וזאת היא מדה רעה, ואינה נמצאת באדם כי-אם מצד חסרון דעת. שזה העוצב ומניעת קורת-רוח בעצמו לא ימצא רק מתוך שאינו טורח להשכיל מה היא זאת המעלה, שהוא דורש מנפשו ומתעצב על הימנעה, מה הוא גדרה האמתי ותנאיה. אם היה מתישב בזה, כבר היתה נפשו מאירה באור הדעת הזה, והיתה משתלמת באור שמחה וקורת-רוח של טוב-לב [12], מפני שממילא היו מתגלים לו הדרכים ההולכים לקנות את מצב השלמות הנכסף, וכיון שאדם בא אל דרך כבושה, כבר פוסק מלבבו עצב גדול, אע"פ שלא הגיע עדיין למחוז חפצו. אבל כיון שאינו יודע מה שהוא עצמו מבקש, אי-אפשר שיתגלה לו שום דרך להארתו הרוחנית, והרי הוא יושב בחשך ובדאבון נפש משמים. על כן יקח לו האדם זמן להסתכל בנפשו מה הוא מבקש לשלמותו ובאיזה דרך יש לצייר הצלחתו, וכיון שיעיין בזה יפתח לו השי"ת שערי אורה, כי (תהלים כה ח): "טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך וגו'"; באופן זה לא יהיה לעולם חשקו אל מעלה שהיא למעלה ממנו, שכיון שהוא מכיר את המעלה ויודע את עניניה ותנאיה שוב אינה למעלה ממנו. אך כל-זמן שלא יתישב בדעתו להשכיל את תכן מבוקשו, ותצטייר לו צורת הדבר רק בגולמה, יוכל לבקש מה שהוא למעלה ממנו הרבה, ועל כן הוא בדאגה ועצב. וגם מה שלא יהיה למעלה ממנו, כשיתברר לו על תביעת נפשו, יהיה בלא עיונו למעלה ממנו, שתביאהו לדאגה.
הפרט הוא, שלא יבקש משום מעשה ושום לימוד ושום מחשבה שיצטיירו בלבו ציורי מעלה וקודש יותר ממה שהוכן בו מקודם לזה. ואם אמנם ראוי שיחשק לעלות בציורו, אבל לא תגבר עליו הדאגה שידמה לו כאילו אם אין הציור ההוא מתישב בלבבו אין לו שום שלמות במעשה. ובאמת, קיום המצות ולימוד תורת ד' הם כה גבוהים עד שהם משלימים את הנפש הרבה יותר מכל שלמות המצטירת באדם, והם בעצמם מהווים את השלמות האמתית. וכללו-של-דבר הוא, שכל זמן שלא יבקש האדם כ"א ללכת בדרך השם יתברך, לעשות המצות ולשקוד בתורה ולקדש עצמו מלמטה, וכן בענין התפלה לכוין רצונו לענין התפלה ולפירוש המלות, הרי זה מתעלה, ומן השמים יעזרוהו להתגדל בתורה ובחכמה ובמעשים טובים. אבל אם רוצה שירגיש בעצמו מעלות גדולות בתפלה, שירגיש תיכף דוקא השגה גדולה ונועם גדול, ואם לאו הוא מתקצף ואין רוחו מתקררת בקרבו, וכן בתורה רוצה דוקא שיתחדשו לו ידיעות ועיונים רבים בכל פעם ובכל ענין, ובמעשים טובים רוצה שירגיש כהם דוקא הארה גדולה במוחו ובלבו, חומס הוא ממנו את השמחה וטוב-הלב בעבודה, וימצא מכשולים הרבה על דרך השלמות.
ישנם כמה דברים שהם מעלות ונוטות לקדושה, אבל מפני שהאדם נוטה אליהם, ודרכי ההדרגה הנכונה והאמצעים הראויים, אשר דוקא על ידם צריך לבא אליהם, אינם ידועים וקנויים לו, יכולות אלה המעלות בעצמן להיות מתהפכות לו לרועץ:
יש בכח קדושת נשמת האדם הישראלי ביחוד לזכות למעלת רוח-הקדש [13] בענין זה [14], שישכיל דברי אמת ברורים בלא טורח חיפוש הקדמות ויציאת טיפין טיפין, ורק כמעין הנובע תמיד יהיה מוחו ושכלו מלא מעניני חכמה חדשים מסודרים בדעת וערוכים בתבונה. והנה, כשהגיע האדם למעלה זו של רוח הקודש, אז זאת הנטיה היא טובה וקדושה, מתוך שכבר הוא מלא בחדרי התורה וכל המחשבות שמתכנסות בו כולן מרוצפות קדושה וחכמת אמת. אבל כל-זמן שהאדם ריק מהתורה, כערכי בעוה"ר, אז כשהתשוקה הזאת מתעוררת לחשוב מחשבות מעומק הלב, צריך שמירה יתרה, שעדיין אין כלי הלב והשכל מתוקנים כל-כך עד שיהיו הדברים היוצאים מהם גופי תורה. על-כן צריך להזהר שלא לאכול פגה של המדה הזאת.
גם שורש הגאוה נובע באדם מפני מעלת נשמתו, ובאמת מי שראוי לבא למצב גדול בתורה ויראת ד', עד שתהיה עליו החובה לחוס על כבודה של תורה, במדה הגונה, מצד הטבע, יתעורר לזה גם טרם הגיע למעלה זו, וזהו גאוה בחוקו, וצריך בירור ועיון איך להעמיד דבר על בריו.
לפיכך יתישב האדם בדעתו וידע ערך עצמו וענין מבוקשו במעלות שלמותו, וירגיל עצמו להשכיל על כל דבר ולהיות נוטה אזנו לשמוע תורה, ותהיה התורה חביבה עליו כל דבר ודבר כחדשה וכאילו היום ניתנה מהר סיני, וע"כ ישים תפלתו לאדון כל המעשים, שיכונן דרכיו לבקש האמת, וילך לבטח דרכו.
*
ד. פיתוח הכחות באדם ובאומה הישראלית
זה נראה בטבע המציאות, שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול, הוא פועל בהכרח. וכיון שהוא פועל, אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהיה מסודרת אל השלמות ותכלית הנרצה - יפעול טוב, ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית - יפעול הריסות ורע ע"י תנועתו. זה נוהג בין בדבר שנמצא בו כח-לפעול גדול ומסודר, ונעשקו ממנו האמצעים קודם שהגיע לתכליתו, ובין במה שהכח כבר שלט והוציא פעולות גדולות והגונות, ואח"כ נעשקו ממנו האמצעים להתמדת פעולתו. ויש לזה שורש גדול בדרכי הרע וההפסד של טומאת מת ונבילות וטומאות היוצאות מגופו של אדם.
לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איוה כח מיוחד, צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו. ואם לאו, הרי לא די שאינו מוציא ממנו תועלת, אלא הוא פועל בלבול סדרים והפסדים גדולים בכל דרכי הנהגתו. אבל מיד שהוא פועל להשלימו, נמשך הכח אחרי הרצון הטבעי של שלמותו, ונשקט מהריסות פעולתו. ומכל-שכן, שהכוחות הכלליים כולם, שנמצאים באדם, חייב האדם להוציאם אל שלמותם, באופן שכולם יפעלו בשעתם ומקומם כפי כוחם בעצת התורה בהבנת השכל.
לפיכך, חייב האדם לחפש בעצמו איזה כוחות מיוחדים מוטבעים בו, ולא ישליך אחרי גוו כל מה שימצא בנפשו הכנה לזה, אלא יעיין ויסתכל להשתמש בהם כראוי. ומכל-שכן שלא יעלים עין מכוחות, שכבר בלא עיון מוצא אותם, לבטלם ולהרסם מבלי תת להם מקום ועבודה הגונה וסדורה. כי הכוחות מעשה ד' המה, והם חזקים מאד, ולא יתנו להסיג גבולם, ולא טוב יהיה כשיבאו לפעול בלא מנהיג כספינה בלא קברניטה.
וכן הענין נוהג בשלמות כללית הנמצאת לאומה, שכאשר אין הכח מוצא את הוצאתו מהכח אל הפעל באופנים ההגונים, הוא פועל הריסות גדולות. על כן עלינו לדעת כמה מכשולים נמצאים לנו, זרע הקודש ישראל, ממה שאין אנו משתמשים בכוחות הגדולים שנתן לנו השם יתברך שמו. הרי אנו מוכנים לחכמה גדולה, לגבורה של קדושה, לשירת קודש, לגדולה וענוה רוממה, עד רוממות מעלתה העליונה של החכמה והנבואה ורוח-הקודש [15].
ואם אין אנו משתדלים להוציא אל הפועל את הכחות המופלאים והגדולים האלה, אע"פ שמצד שרשם הקדוש של אלה הכחות הם מסולקים ממנו בעוונינו ואינם פועלים כלל, אבל הלא גם נפשנו החיונית מוטבעה לדרכים הגבוהים הנכבדים האלה, וגם גופנו מוכן לקבל הגדולות הללו, וכשאין אנו נותנים ידים להנהיגם כהוגן, שימצאו את תפקידם שהם מבקשים, הם פועלים את ההיפך, ותחת בושם יהי' מק [16] בעונינו.
על-כן אנחנו צריכים לחגור עוז, לפי מיעוט שכלנו וחילנו, הכשל בעונינו ונחלש מרוב הצרות ותוקף העניות והשפלות המדומה, ולהרחיב בתורת אמת דרכים אמתיים וגדולים, באופן שנמצא לתן מקום לכל הכחות הגדולים הנמצאים בנו לעבוד בהם את ד' אלקינו, הרוצה בכבודנו ובבחירתנו לטובה ולקדושה. ואנו צריכים לבאר היטיב את דברי הכחות הללו, שהוא באמת כמוסים בלב רבים מבני עמנו.
אבל מים עמוקים [17] המה, ולאנשי תבונות אנו צריכים, שידלו אותם ויציגום לפנינו בכל תעצומות עוזם, ואז יתעוררו בנו, בני אל חי, הכחות לבקש כל איש מה נמצאו בקרבו מהכחות הגדולים, ואיך יפעל בהם בדרך קדושה של צהלה ושלות השקט, לא בדרך אופל וקדורנית של עצב נבזה [18] מאד, ולא בדרך שמחה-של-עירבוביא שאינה אלא מבלבלת את הדעת ומהממת את התכונות, אך שמחה של השגת האמת ודעת הכבוד האמתי, שהוא כבוד אלקים שנתן לנו את המתנה הגדולה של אצילות נפשות קדושות, להגיד בעמים עלילותיו ולדעת את שם קדשו.
וכשיבקע האור הזה רק מעט על-פני תבל, ינהרו רבים מאחינו, צמאי טוב ד', אל ד' ואל טובו, וממילא הכחות העליונים, המצפים לעת אשר נעורר את האהבה, יתעוררו בחן קדושתם ותוקף עוזם והדרם, ונחה עלינו רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד' [19].
וכאשר יראה השם יתברך שאנו מוכנים לקבל כל הטובות הגדולות, שיעד לנו מאז ונשבע לאבותינו להיות לנו לאלקים [20] , ישיב את שבותנו ויביאנו לארצנו הקדושה, שרק היא מוכנת בסגולותיה שכל החמודות יצאו בה אל הפועל, וירומם בכבוד קרנינו, וכל העולם כולו יתוקן במלכות שדי, והרשעה תכלה מן הארץ, והיה (זכריה יד ט): "ד' אחד ושמו אחד".
הערות שוליים
א) ע' אגרות הראיה כרך ב' עמ' רסכ.
ב) כפחיתות הבושה הנ"ל, כמו העושה עבירה ומתבייש בה, וכמו מאן דאכיל מחבריה דבהית לאסתכולי באפיה (ירושלמי ערלה א ג) ששלילת בושה זו הונחה ביסוד כוונה של בריאת האדם וסדר הנהגתה (פתחי חכמה ודעת כלל א).
ג) נחמיה ח י.
ד) משלי יח י.
ה) משלי כ ז.
ו) קהלת י טו, מד"ר וחוה"ל שער היחוד פ"ב, ראב"ע, רש"י.
ז) ע' איוב לט טז.
ח) ע' למעלה פרק ג' סעיף ג'.
ט) ע' אגרת הרמב"ם לחכמי מרשיליא, ד"ה ואני יודע.
י) ע' למעלה ראש פרק א'.
יא) ע' מבחר הפנינים. מצות החכם.
יב) ע' למעלה פ"א סעיף ח.
יד) וע' בהגר"א משלי טז ד. ע' שפת אמת עה"ת ח"ה ד' צו ד"ה שמחת. ושם צז סד"ה סוכה.
טו) ע' הקדמת תיקוני זוהר ושם תי' כא קם ר' שמעון וכהגר"א שם.
טז) בחידושי אגדות להגר"א על "א"ל קיסר לריב"ח נחש לכמה מיעבר ומיליד", שנסתלקה הנבואה שיבת ציון כחולמים. כמ"ש בזוהר שהכל שיתין דרגין דנבואה.
יז) ע' ישעיהו ג כד
יח) משלי כ כ.
יט) ע' ירמיהו כב כח.
כ) ישעיהו יא ב.
כא) ע' קידושין ע ב, נצח ישראל יא.
-------
א. מהות חשבון הנפש - מחשבה שכלית ולא דמיונית
ישנה מצוה לעשות חשבון נפש. המשמעות של חשבון נפש היא, שהאדם יחשוב בשכלו על כל הנושאים הקשורים לנפשו - על מידות הנפש שלו, על עבודת ה' שלו, עד כמה הוא ממלא את חובותיו כלפי ה', וכו'.
יש להדגיש: הכוונה למחשבה שכלית, ולא דמיונית. וכמו בכל תחום בחיים, כדי לחשוב בהגיון ולהגיע למסקנות נכונות - חייבים קודם ללמוד ולהבין היטב את כל הנושאים הקשורים לתחום זה. מי שינסה לעשות חשבון נפש מבלי שלמד היטב לפני כן - נפשו עלולה להיחלש.
בפרט יש לציין טעות אחת נפוצה, והיא הבלבול בין חשבון נפש לבין חולשה נפשית.
אמנם, חשבון נפש מטבעו גורם לאדם לגלות עד כמה הוא רחוק מרצון ה', והדבר מעורר בו חולשה נפשית, בושה ועצבות; אולם, חולשה זו היא רק תופעה זמנית - היא אמורה לעורר את האדם להחזיק בדרך הטובה והישרה, ובסופו של דבר להתחזק ולשמוח יותר.
אולם, אותם אנשים שמנסים לעשות חשבון נפש מבלי שלמדו קודם לכן, עלולים לחשוב שהחולשה הנפשית והעצבות הם-הם חשבון הנפש, והם מסתפקים בלהיות עצובים וקודרים, במקום להרבות בעבודת ה' ובלימוד חכמה.
לכן ראוי לשנן וללמוד ולעיין בעקרונות יראת ה', על-פי דברי חז"ל והשכל הישר שה' נתן לנו, כמו בכל חוקי התורה שאנחנו לומדים בעזרת השכל הישר. אמנם אין לסמוך רק על השכל בעניינים עמוקים אלה, אולם כשנשענים על דברי חז"ל וחוקרים אותם לעומק, אפשר להשיג עוד הרבה בעזרת השכל.
ב. חשבון נפש על מחשבות ועל מעשים
כתוב בתורה (דברים ד לט): "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ד' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". בעל חובת הלבבות למד מהפסוק הזה, שישנה חובה לעשות חשבון נפש - לחשוב על כל המחוייבויות שלנו כלפי ה', ולבדוק אם עשינו אותן כראוי. אמנם, בקריאה ראשונה הפסוק מדבר רק על ידיעה שכלית ולא על מחוייבויות מעשיות, אולם יש בו גם רמז למעשים: המילה "שמים" רומזת לשכל, והמילה "ארץ" רומזת למעשים:
ה' הוא האל היחיד בשמים - ולכן ראוי שכל מחשבותינו יהיו למען כבודו;
ה' הוא האל היחיד בארץ - ולכן ראוי שכל מעשינו יהיו למען כבודו.
חשוב להדגיש את הנקודה הזאת, כי יש אנשים שחושבים שכבוד ה' הוא רק בעניינים שכליים: הם לומדים על כבוד ה', ומרגישים את כבוד ה' בליבם, וחושבים שמעבר לזה אין צורך בעבודה מעשית (ראו למעלה ג ג). אבל הרעיון הזה הוא מזיק מאד.
אמנם ישנה חשיבות רבה למחשבות שכליות על כבוד ה', אבל עבודת ה' העיקרית היא במעשים, ולימוד התורה העיקרי הוא בהלכות המעשיות, שהן קודש לה'.
אם האדם אינו מרגיש התגלות לב במעשים הללו, הרי זה רק מפני שעדיין לא התרגל לדבוק ברצון ה'. אבל מי שהתרגל לדבוק ברצון ה', מייד כשיתחיל לעשות דבר המתאים לרצון ה' ירגיש התעלות גדולה. הרי כל העיונים וכל החכמות שבעולם נועדו רק להבין מהו רצון ה' (ראו למעלה א א), ולכן, כשאדם עושה את רצון ה' בפועל, מעלתו גדולה הרבה יותר ממעלתם של האנשים שרק לומדים מהו רצון ה'!
נחזור לפסוק: כשהאדם משיב אל לבבו, שה' הוא האלהים היחיד בארץ (ולא רק בשמים), הוא מבין שעליו לעשות מעשים טובים המתאימים לרצונו, ולא לעשות מעשים רעים המהווים מרידה ברצונו. "ואם כן, איך אפשר לעשות אף כדבר קטן נגד רצון אדון כל, שכל חיי העולמים הוא רק רצונו הגדול יתברך שמו!"
ג. התקדמות הדרגתית בעבודת ה'
ישנו פתגם ידוע (מבחר הפנינים מצוות החכם): "לא תיפרד הדאגה ממי שרוצה לעלות מעלה שהיא למעלה ממנו". ודבר זה יש לו כלל ופרט:
הכלל: מי שרוצה להשיג מעלה רוחנית שנמצאת מעבר לכוחותיו, נמצא כל הזמן במתח נפשי ובצער, כי אינו מצליח להשיג את מה שהוא רוצה. אבל המתח הזה נובע רק מכך שהוא לא יודע מה הוא באמת רוצה. אם יישב ויחשוב עם עצמו, מה המטרה האמיתית שלו, ומה הדרך להשגת המטרה הזאת, ה' יעזור לו, כי (תהלים כה ח): "טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך". וכשיתחיל ללכת בדרך הזאת, כבר יהיה בשמחה, כי כשאדם נמצא בדרך למקום טוב, גם אם עדיין לא הגיע, הוא שמח.
הפרט: בכל מעשה שאדם עושה, כגון תפילה או תורה או מצוה, צריך לשמוח בעצם העשיה, ולא רק בהתעלות הרוחנית שהמעשה אמור להביא לו. אמנם מותר לאדם לרצות התעלות רוחנית, אבל שלא יחשוב, שאם הוא לא מקבל התעלות רוחנית, אין ערך למעשה. כי קיום המצוות ולימוד התורה הם כל כך גבוהים, עד שהם משלימים את הנפש הרבה מעבר למה שהאדם יכול לדמיין. כל עוד האדם מקיים מצוות, עוסק בתורה ומכוון בתפילה בפשטות, הוא מתעלה, וה' יעזור לו להתגדל עוד יותר. הבעיה מתחילה כשהאדם רוצה להרגיש מייד התעלות רוחנית מיוחדת בתפילה, וכשהוא לא מרגיש אותה, הוא מתוסכל ועצוב; וכן בתורה, אדם רוצה לחדש חידושים גדולים בכל רגע שהוא לומד; וכן במצוות, הוא רוצה להרגיש הארה גדולה במוחו וליבו בכל מעשה ומעשה. אדם כזה מונע מעצמו את השמחה של העשיה הפשוטה, וסובל ממכשולים רבים על הדרך להגיע לשלמות.
בפרט, ישנן כמה מעלות, שכאשר האדם מנסה להגיע אליהן בבת-אחת ואינו יודע את הדרך הנכונה, הן עלולות לגרום לו נזק:
רוח הקודש. כל אדם מישראל יכול לזכות לרוח הקודש, כלומר לדעת דברי אמת ברורים בלי לטרוח בלימוד. כשאדם מגיע למעלה זו בצורה מסודרת, כשהוא כבר מלא בתורה וקדושה, אז הוא הופך למעיין נובע של מחשבות אמיתיות קדושות וחכמות. אבל כשאדם ריק מהתורה, כמוני בעוונותי הרבים, ומתעוררת בו תשוקה לחשוב מחשבות מעומק הלב, צריך לשמור על עצמו היטב, כי עדיין איננו מתוקן מספיק כך שכל הדברים היוצאים מליבו יהיו דברי תורה וקדושה. לכן צריך להיזהר שלא לפעול כאילו יש לו רוח הקודש, אם עדיין אינו מתוקן.
גאוה. מידת הגאוה נובעת מכך שהאדם מכיר במעלתה הגבוהה של נשמתו. ובאמת, מי שהוא גדול בתורה ויראת ה' צריך לשמור על כבוד עצמו, כי זהו כבודה של תורה. אולם מי שעדיין לא הגיע למדרגה זו, צריך להיזהר שלא ייכשל בגאוה פסולה.
"לפיכך, יתישב האדם בדעתו, וידע ערך עצמו וענין מבוקשו במעלות שלמותו, וירגיל עצמו להשכיל על כל דבר, ולהיות נוטה אזנו לשמוע תורה, ותהיה התורה חביבה עליו כל דבר ודבר כחדשה, וכאילו היום ניתנה מהר סיני, ישים תפלתו לאדון כל המעשים, שיכונן דרכיו לבקש האמת, וילך לבטח דרכו".
ד. פיתוח הכוחות הטבעיים שיש לכל אדם בפרט ולאומה הישראלית בכלל
בטבע, כל אנרגיה מבצעת עבודה. ישנם כוחות טבעיים שפועלים בכל מקרה, ואופי הפעולה שלהם תלוי בתנאים - אם התנאים מאפשרים לכוח לפעול בצורה חיובית, הוא יפעל טוב, ואם לא, הוא יפעל בצורה שלילית.
הרעיון נרמז בדיני הטומאה שבתורה: ככל שישות מסויימת היא חשובה ורוחנית יותר, כך גם הטומאה שלה במותה היא חמורה יותר. לדוגמה, דוממים או צמחים אינם מטמאים כלל; גם חרקים מתים, למרות שכמובן אסור לאכול אותם, אינם מטמאים; בהמות מתות מטמאות בטומאה קלה; ואדם מת מטמא בטומאה חמורה יותר. כך גם הטומאות היוצאות מגוף האדם, כגון זרע או דם נידה, כולן משקפות כוח גדול שלא יצא אל הפועל בצורה חיובית, ולכן פעל בצורה שלילית.
ניתן ללמוד מכאן רעיון כללי יותר, שכל מי שיש בו כוח או כישרון מיוחד כלשהו צריך להוציא אותו לפועל בצורה טובה ושלמה כמיטב יכולתו. אם אינו עושה כך, לא רק שהוא מבזבז את הכוח שלו, הוא גם מסתכן בכך שהכוח יצא לפועל בצורה שלילית. לכן כל אדם צריך לחפש בעצמו איזה כוחות מיוחדים מוטבעים בו, ולא להזניח אותם, אלא לחשוב היטב איך להשתמש בהם כראוי. כי כל הכוחות שיש באדם ניתנו לו מה', והם חזקים מאד, ואם לא ישתמש בהם לטובה, הם יצאו לפועל בצורה לא מבוקרת והרסנית.
כך הדבר גם לגבי האומה כולה. כל כוח שיש באומה, כאשר איננו מוציאים אותו לפועל בצורה הגונה, הוא יוצא לפועל בצורה הרסנית. ה' נתן לנו כוחות רוחניים גדולים של חכמה, גבורה, שירה, גדולה, ואף נבואה. והרבה מכשולים וצרות נגרמים לנו, עם ישראל, מכך שאנחנו לא משתמשים נכון בכוחות הללו. אמנם אין נבואה בימינו, אבל הגוף והנפש שלנו מוכנים בטבעם לכוחות אלו, וכשאנחנו לא מנהיגים אותם כראוי, הם פועלים את ההיפך. וכך נרמז ב (ישעיהו ג כד): "והיה תחת בשם מק יהיה..." - דווקא במקום שהיה צריך להיות בושם, יהיה ריקבון.
לכן אנחנו צריכים להתאמץ, כמיטב שכלנו וכוחנו, ולמרות שאנחנו מרגישים חלשים מרוב צרות ועניות, ולעסוק בתורה בהרחבה, עד שנמצא את הדרכים הנכונות לתת מקום לכל הכוחות הגדולים הנמצאים בנו, לעבוד באמצעותם את ה'. אנחנו צריכים אנשים נבונים, שידעו לדלות את הכוחות הללו ולהציג אותם לפנינו בצורתם השלמה והמלאה. ואז תתעורר בכל אחד מאיתנו היכולת לחפש בתוך עצמו, מה מהכוחות הללו נמצא בו, ואיך להשתמש בהם בצורה מבוקרת רגועה ושמחה. "שמחה של השגת האמת ודעת הכבוד האמתי, שהוא כבוד אלקים, שנתן לנו את המתנה הגדולה של אצילות נפשות קדושות, להגיד בעמים עלילותיו ולדעת את שם קדשו".
"וכשיבקע האור הזה רק מעט על-פני תבל", רבים מאחינו ישובו אל ה', והכוחות העליונים הללו יתעוררו בכל עוזם, ויתקיים בנו הפסוק (ישעיהו יא ב): "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".
וכאשר ה' יראה שאנחנו מוכנים לקבל את הכוחות הללו ויודעים איך להשתמש בהם, "ישיב את שבותנו ויביאנו לארצנו הקדושה, שרק היא מוכנת בסגולותיה שכל החמודות יצאו בה אל הפועל, וירומם בכבוד קרנינו, וכל העולם כולו יתוקן במלכות שדי, והרשעה תכלה מן הארץ, והיה (זכריה יד ט): "ד' אחד ושמו אחד"".
