סיפר לי ידיד שהוא רב'ה בחידר שפעם היה בטיול עם תלמידיו במירון אצל רשב"י. כשיצאו ביקש חסיד גור לתפוס טרמפ עם בנו.
כשעלו לאוטובוס התפתחה שיחה ואותו חסיד סיפר ששנים רבות היה חשוך בנים. מקובל היה בגור שבשעה שהב"י מגיע למירון נפתחים שערי שמים לתפילותיו. היתה קבוצה של חשוכי בנים שכל הזמן התעדכנה מתי הרב'ה נוסע למירון.
יום אחד הגיעה הידיעה שלמחרת השכם בבוקר הרב'ה נוסע למירון. הקבוצה נסעה בעוד לילה והמתינה ב'רשב"י'. הרב'ה הגיע במונית ובצעדים מהירים ניגש לציון והתפלל מעט. הקבוצה כולה הסתתרה קצת מרחוק מאימת הרב'ה.
כשסיים הרב'ה פנה ואמר בקול: מישהו צריך להתברך?
כל הממתינים מיהרו והרב'ה בירך אותם.
זו היתה השנה האחרונה לחייו. "והנה", סיים אותו חסיד, נולד בני יחידי זה ושמו שמעון ישראל".
במענה לשאלה אמר שכל הקבוצה ההיא נפקדה מלבד אחד.
ומענין לענין. בימים אלה עומד לצאת ספר 'דרך אבות' על חייו, הנהגותיו ואמרותיו של רבי אריה לוין זצ"ל ומשפחתו (לקראת היארצייט החמישים). יש שם כמה וכמה סיפורים על הקשר החזק בין רבי אריה לבית ישראל.
ועוד משהו. חתנו של ר' אריה - רבי שמואל אהרן יודלביץ התגורר במקור ברוך , די סמוך לרב'ה הב"י. לפעמים בליל שבת הרב'ה היה נעמד סמוך לביתו כדי לשמוע את הקידוש שלו ולענות אמן.
