כיצד מגיעים לשמחה?

 חודש א דר - מרבים את השמחה

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב:

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר

מרבין בשמחה. [תענית כט].

מהתבוננות במאמר זה עולה הערה יסודית: אם בחודש אב צריך

'למעט' בשמחה, ובחודש אדר צריך 'להרבות' בשמחה, משמע

שהמצב התמידי של האדם הוא: "שמחה" !

באופן כללי האדם לא נמצא במצב 'נטרלי' ופעם הוא צריך לייצר

עצב ופעם לייצר שמחה... תמיד הוא בשמחה - רק שבחודש אב

תמעט בה ובחודש אדר תרבה בה.

נדבר היום על נושא ה'שמחה'; מהי שמחה וכיצד מגיעים

לשמחה.

ישנו דבר יסודי מאוד, שחשוב לפתוח בו כשמדברים על נושא

השמחה.

שאלו פעם את הסטייפלער: "האם כדאי לשמוע שירים

חסידיים"? ענה הסטייפלער: "ודאי, ודאי!". "מדוע?" שאלוהו.

ענה להם הסטייפלער "מוסר לא לומדים, תנ"ך לא לומדים;

כשיש שירים יו דעים קצת פסוקים...".

כתוב בתהילים: "שויתי ה' לנגדי תמיד ". מה המשך הפסוק?

היום אין שיר על זה... ההמשך פחות מוכר היום.

בהמשך כתוב: "כי מימיני בל-אמוט" - כלומר, את ה"שויתי ה'

לנגדי תמיד" צריך להחזיק ביד החזקה, יד ימין. ובפסוק הבא:

"לכן שמח לבי ויגל כבודי " - התוצאה הישירה של "שויתי ה'

לנגדי תמיד" היא - שמחה! אדם שרוצה לבדוק האם הוא במצב

של "שויתי" - המבחן יהיה האם הוא בשמחה.

כיום, כך נראה, כמתחילים לעסוק ולדבר על נושאים השייכים

ל"שויתי ה' לנגדי תמיד" - ישנה תחושה הפוכה; לא, לא מידי

קרוב... קצת בבית המדרש, אבל לא יותר מידי קרוב. המצב

האמיתי היה צריך להיות, כשאדם חי עם תחושה של "שויתי ה'

לנגדי תמיד" - שזה הדבר המשמח ביותר בעולם! אני חי כל

הזמן על הקב"ה!

חשיבות השמחה לעבודת ה'

נלמד היום מתוך ה 'פלא יועץ' :

מה טוב ומה נעים שישמח ישראל בעושיו, שמחה של

מצוה. על כל מצוה ומצוה שעושה - יגיל וישמח יותר

ויותר ממוצא שלל רב. ובפרט בשבתות ובמועדים, דכתיב

"אז תתענג על ה'" , וכתיב "ושמחת בחגך".

ובפרט בשעת עבודת התפילה, צריך לשמוח שמחה רבה

דכתיב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהי''ך בשמחה ובטוב

לבב מרוב כל" .

"תחת אשר לא עבדת " - ו"איזו היא עבודה שבלב זו תפילה".

אומר הפלא יועץ, לפי פשטות הפסוק משמע, שבזמן התפילה

האדם צריך להיות בשמחה. ובאמת, אצלנו, במשך היום, הזמן

בו יש לנו הרגשה של קרבת ה' זה בשעת התפילה. אדם עומד

ומדבר עם בורא עולם! ממילא, ה הרגשה שצריכה להיות באותו

הזמן, היא הרגשה של שמחה.

גם בשעת לימוד התורה , המצב צריך להיות מצב של שמחה. הרי

אחד ממ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם הוא שמחה.

ה'רוח חיים' במסכת אבות כותב :

"בשמחה": כי הלומד בשמחה שעה אחת - ילמוד יותר

הרבה ממה שילמוד בכמה שעות בעצבות.

השמחה זה דבר שמפעיל את האדם. בזמן שמחה, הכוחות

הנפשיים והשכליים של האדם ערניים יותר. לעולם לא נראה אדם

שמח - עייף... זה לא הולך יחד. כשהוא עייף, הוא חצי מדוכא,

סוחב את עצמו. שמחה תמיד באה עם תנועה של ערנות.

ובמ כתב לנכדו כותב ה'נפש החיים':

ומחמת כי תלמוד תורה הוא מהדברים הצריכים חיזוק, לא

מנעתי מלחזק אותך ולזרז למזורז, שתזדרז ללמוד בזריזות

וחשק גדול, כי מה שלומדים בעצלות כל היום יכולים

ללמוד בזריזות כמה שעות!

גם 'זריזות' זה מאפיין של אדם שמח. הרי אחד הביטויים של

שמחה - זה 'ריקוד'. האדם נפעל כשהוא במצב של שמחה, הוא

לא יושב בכבדות על מקומו.

לכן כל כך חשוב שבשעת הלימוד האדם יהיה במצב של שמחה,

כי כך הלימוד יהיה בזריזות ולא בעצלתיים. תזרז עצמך

שהלימוד יהיה ב"חשק גדול" - דבר שאני נהנה ממנו אני שמח

איתו.

וכך בכל קיום המצוות, אומר הפלא יועץ, במיוחד בשבתות

ומועדים, אדם צריך להיות במצב של שמחה - היות ואז הוא

מקיים את המצוות ברמה הרבה יותר גבוהה.

וכן באמירת ברכת המזון הפליגו בז והר הקדוש בגודל החיוב

לאומרו בשמחה ובטוב לבב, עד שאמרו שראוי שיאכל וישתה

דברים המשמחים את הלב, כדי שיברך ברכת המזון בשמחה.

הגר"א אומר על הפסוק "אני ישנה וליבי ער" - ע"ר, אלו מאתיים

שבעים מצוות דאורייתא שנשארו לנו היום, מתוך התרי"ג. אחת

מהם זו ברכת המזון.

ומשום שהשמחה כל כך חשובה, אומר הפלא יועץ, כדאי

להשקיע ולאכול מאכלים טעימים, ומתוך זה יבוא האדם לברך

את הברכה בשמחה.

האם ניתן לחייב על רגשות?

אחרי ההקדמה הזו, על חשיבות השמחה, שואל הפלא יועץ את

השאלה היסודית:

והנה, כל הדברים המסורים ללב צריכים עזר הלב.

'שמחה' היא דבר המיוחס לנפש, למידות - דבר ששייך ללב; זו

הרגשה. ולכן, להגיד ש"צריך" להיות שמח זה לא עוזר... צריך

שה' לב ' יהיה שמח.

ואם כך, נשאלת השאלה:

שהרי אם יאמרו לאדם שיירא והוא אינו ירא, לא יוכל

לירא!

אם ניגש לאדם ששקוע בחופשה, הוא נהנה עכשיו, ונאמר לו:

"בעוד שבוע הולכת להיות מלחמה קשה". זה לא מפחיד אותו,

הוא שקוע כעת בעולם אחר. איך הוא יתחיל לפחד?

וכן על זו הדרך: אם יאמרו לו שלא יירא והוא ירא, או אם

יאמרו לו שיצטער או שלא יצטער, שישמח או שלא ישמח

וכדומה, לא יוכל לעשות הפך ממה שלבו חפץ!

ניגש לאדם שה פסיד יומיים לפני פורים מאה אלף דולר , ונאמר

לו: "יש עניין גדול להיות בפורים בשמחה!". איך הוא יהיה

שמח? הוא הפסיד עכשיו כסף רב! מהיכן תבוא השמחה?

וכן להיפך: אדם הרוויח יומיים לפני תשעה באב 100 אלף דולר!

מגיע ערב תשעה באב, הוא עכשיו צריך לשבת ולבכות על חורבן

הבית. איך הוא יהיה עצוב? הוא מאוד שמח עכשיו! מהיכן

תבוא העצבות?

נקודת השאלה, ש עסקו גם הראשונים, היא: "כיצד אפשר לצוות

ולחייב אותנו על דברים ששייכים להרגשת הלב" ? אם אני שמח

- אני שמח, ואם אני לא שמח - אני לא שמח. זו עובדה. איך

אפשר לצוות להיות שמח?

שליטה על הרגשות - הייתכן?

קודם שנראה את התשובה שלו לשאלה, ברצוני להקדים יסוד

גדול, שהוא אחד מהפלאים שבכוחות הנפש של האדם. את

היסוד הזה מצאנו כבר בקדמונים, והיום הוא משמש כאחד

השיטות המפורסמות לעזרה נפשית.

כדי להמחיש כיצד עובדים הרגשות של האדם, נדגים זאת

במקרה ששם הרגשות פועלות בצורה אוטומטית.

מוישי, בחור צעיר הלומד בישיבה קטנה. בוקר אחד, אחרי

שבלילה קודם הוא קרא בספר עד שעה מאוחרת, הוא קם רבע

שעה אחרי הזמן. בזריזות הוא לובש את בגדיו ורץ לכיוון תחנת

האוטובוס להספיק את הקו היוצא לישיבה, השוכנת בקצה השני

של העיר.

במהלך מרוצתו, הוא מכניס את היד לכיס ומגלה שהרב- קו לא

שם. הוא לבש בטעות מכנסיים אחרות. עכשיו נוסף לו, מעבר

לאיחור של רבע שעה, עוד רבע שעה הליכה ברגל עד הישיבה.

הוא צועד במהירות לישיבה, מגיע באיחור לתפילה, והמשגיח

העומד בפתח מסמן לו לא להיכנס; "איחרת, לך תתפלל במקום

אחר". הוא נאלץ לרוץ לבית הכנסת השוכן במרחק מה

מהישיבה. כשהוא חוזר, כבר התחיל סדר א', בלית ברירה הוא

מתיישב על מקומו - רעב...

ראש הישיבה, שרואה אותו נכנס באיחור קורא לו : "מדוע

אחרת?" כשהוא מספר שהוא נאלץ להתפלל במקום אחר, הוא

גם מקבל ביקורת על האיחור בבוקר... חוזר מוישי למקומו,

מצוברח ורעב.

מתחיל השיעור, הבטן כבר ממש מורעבת. הוא קצת חולם...

המגיד שיעור, שמבחין בו, ממתין שהוא ישקע קצת בהרהוריו,

ואז מפתיע אותו: "מוישי, מה התוספות שואלים?" תוספות?!

הוא אפילו לא זוכר איזה מסכת לומדים...

מגיעה תפילה מנחה, הוא עייף ורעב, מחכה רק לחזור הביתה.

מכיון שאין לו רב-קו, שוב הוא צריך ללכת את כל הדרך ברגל.

עוד רבע שעה והוא סמוך לדלת ביתו. אך אבויי, הבית נעול. אמא

בעבודה, וגם את המפתח הוא שכח בכיס של המכנסיים עם הרב -

קו. עכשיו צריך לעלות לשכנים להם יש מפתח לביתו, אבל גם

הם עדיין לא הגיעו.

רבע שעה נוספת של המתנה, הוא מקבל מפתח, פותח את דלת

ביתו וצועד ישירות עם הכובע וחליפה למטבח. במטבח, הוא

מגלה סיר עם פתיתים שרופים וערמת שניצלים במקרר עדיין לא

מטוגנים. "כנראה גם אמא התחילה את היום מאוחר", הוא חושב

לעצמו. מוישי כבר ממש כאוב.

משהו צריך לאכול, אפילו לחם עם ממרח כלשהו. הוא צועד

חזרה לסלון, להניח את הכובע והחליפה, והנה על השולחן

בסלון הוא רואה מעטפה. על המעטפה כתוב "למוישי!".

"בטח זה מיועד עבורי", חושב מוישי. בזריזות הוא פותח את

המעטפה, ומגלה בתוכה מכתב ברכה ליום הולדתו מדודו הגר

באמריקה ומצורפים שלוש מאות דולר!

הוא מתחיל לחשוב על החליפה החדשה והכובע החדש שהוא

יקנה... הוא נהיה מאושר! צועד בזריזות למטבח, מוצא על

השיש שקית לחם מאתמול (מעולם הוא לא אכל לחם יישן...),

מורח קצת מרגרינה וחותך עגבנייה להניח בסנדוויץ' (קצת רכה,

אבל לא נורא, יש לו 300 דולר!).

לפתע אמו נכנסת למטבח, היא קצת "נבהלת"... הוא אוכל לחם

ישן עם מרגרינה ועגבניות, אולי קרה לו משהו. אמא אומרת לו,

שהיא מאוד מצטערת, הפתיתים נשרפו והיא לא הספיקה לטגן

את השניצלים.

"לא נורא", אומר לה מוישי, "מה זה משנה, אם זה לחם ישן עם

מרגרינה או פתיתים עם שניצלים... אוכל זה לא העיקר בחיים".

היא כבר ממש חוששת שקרה לו משהו...

"מה שלומך?" שואלת אותו אמא. "מצויין, ב"ה!", הוא עונה

ומיד מספר לה: "אמא, ראיתי מעטפה על השולחן ששלח לי

הדוד מאמריקה, עם 300 דולר".

"אויי", אומרת לו אמו, "נכון, הוא התקשר אתמול שהוא שולח

מכתב לאחיך , אבל הוא טעה בשם...".

מוישי עוזב את הלחם עם העגבניה מידיו, וכל המצב רוח

ותלאותיו מהבוקר חוזרים אליו באחת...

בואו ננתח מה קרה כאן: הרי באמת היה לו יום גרוע ביותר, הוא

לא רגיל לאכול אוכל כזה, הוא עצבני - אז בגלל שלוש מאות

דולר הוא נהיה מאושר? ואח"כ כשהוא מגלה שזה לאח שלו -

הוא שוב נהיה עצוב?

מה קשור הכסף להרגשה שהייתה לו כל היום? או שאתה מרוצה

או שאתה לא מרוצה. הרי ה שלוש מאות דולר לא הצליחו לשנות

את מה שקרה לו באותו יום ולא את הטעם של האוכל שהוא

אכל...

ובאמת, כמה פעמים ביום קורה לנו דברים כאלו! פעמים רבות

במשך היום מצב הרוח שלנו משתנה בעקבות דברים שונים

שקורים לנו.

משל נוסף, שממחיש את בצורה פשוטה יותר:

שני נערים צועדים בגינה השכונתית. לפתע רצים לכיוונם שני

כלבים ענקיים. הם נכנסים ללחץ ורצים לבניין הסמוך. זמן קצר

לאחר מכן, חולף שם בחור ומלטף בחדווה את הכלבים.

נשאל את הנערים המפוחדים: מה אתם אומרים, כלב זה דבר

מפחיד או לא מפחיד? הם יענו, שזה בודאי מפחיד; או כי הם

קראו על מה שכלבים עשו בשואה ליהודים, או סתם כי בציבור

שלנו לא נפגשים בכלבים. אם כך, נשאל אותם, מדוע הבחור

שעבר שם השתעשע איתם ולא פחד?

התשובה לשאלות הללו פשוטה מאוד, והיסוד הזה, למי שמבין

אותו, יכול לשנות את כל החיים:

אין דבר בעולם ש מתרחש עם האדם - שהוא בעצמו גורם לו

להרגשה!

מהיכן נובעת ההרגשה? כאשר קורה מקרה מסוים, האדם חושב

מחשבה מסוימת והמחשבה הזו היא שגורמת להרגשה. זה

כמובן קורה באלפית שנייה, אבל לא המקרה מפעיל את

ההרגשה, אלא המקרה מפעיל מחשבה והיא שמפעילה את

ההרגשה.

אדם שגדל בציבור שלא רגיל לכלבים, או שהוא חווה נשיכה

מכלב; כאשר הוא רואה כלב - מופעלת אצלו מחשבה "כלב זה

דבר מפחיד". עכשיו הוא מתחיל להרגיש את הפחד. הבחור

השני שעבר ליד הכלב, כשהוא היה ילד היו לו בחצר כמה

כלבים, הוא גידל אותם. כשהוא רואה כלב חולפת בראשו

המחשבה "כלב זה שעשוע, זה משחק", וזה מה שהוא גם ירגיש.

נחזור לשאלה: האם כלב הוא דבר מפחיד או לא? - תלוי מה

אתה חושב ! אין להרגשה שום מציאות אמיתית.

כשמוישי איחר את האוטובוס - זה מעצבן, הוא נהיה עצבני.

כשהוא מאחר לתפילה ולסדר א' ומעירים לו - זה מעצבן. כשהוא

רעב כי הוא לא אכל - זה קשה לו, זה מעצבן אותו והוא נהיה

עצבני. אבל כשהוא בא לביתו ומוצא שם 300 דולר שמיועדים

לו - הוא שמח ומאושר!

אם אדם יבדוק את עצמו, הוא יגלה דבר מדהים: שום דבר

שקורה בעולם לא יכול להשפיע עלי , רק מה ש אני חושב!

רק שבדרך כלל, מה שקורה הוא, שאנחנו 'מתוכנתים' לחשוב על

מקרים שונים - לפי החברה בה גדלנו, המשפחה בה גדלנו וכדו'.

אם בחברה שבה גדלנו דבר פלוני נתפס כדבר משמח - כשהוא

יקרה, אנחנו נחשוב עליו כדבר משמח. כך לגבי דברים

שמעוררים עצב, פחד וכדו'. לכן אנחנו לא שמים לב שכך פועל

המנגנון של הרגשות.

מו"ח זצ"ל היה מספר, סיפור שממחיש את הקצה ש טמון ביסוד

הזה. היה צדיק גדול, עני מרוד, שבביתו עשרה ילדים רעבים

ללחם. בבוקר, היו רואים אותו מברך ברכות השחר בשמחה

עצומה. כשהוא היה אומר "שעשה לי כל צורכי" - היו רואים

עליו שמחה גדולה.

יום אחד, ניגש אליו אדם שראה אותו ושאלה בפיו: אני מבין

שאתה אדם מאמין בבורא עולם ו ודאי הכל מלמעלה, אבל איך

אתה יכול לומר בשמחה "שעשה לי כל צורכי" - כשיש לך עשרה

ילדים בבית בלי אוכל?

הסתכל עליו הצדיק במבט תמה וענה לו: אני לא מבין, הרי

הקב"ה יודע שלתיקון נשמתי אני צריך להיות עני - את זה הוא

נתן לי בשפע !

אם הוא משקר את עצמו, הוא האדם המסכן בעולם... אבל אם

הוא באמת מאמין בזה - הוא אדם שמח! זה לא אומר שלא כואב

לו כשהילדים שלו רעבים, הוא לא אדם אדיש. אבל אם הוא צדיק

ובאמת מאמין בבורא שהוא מנהיג את הבריאה - המצב הזה לא

פוגע בשמחה שלו.

על מה השמחה היתירה בחודש אדר

כשחז"ל אומרים לנו "משנכנס אדר מרבים בשמחה!", איך אני

יכול להרבות בשמחה, הרי יש כל כך הרבה דברים שמטרידים

אותי? אני לא שמח עכשיו!

אם האדם יפנה את המחשבה שלו לחשוב על דברים שגורמים

הרגשת שמחה - הוא יתחיל לשמוח. רק שבשביל זה צריך להיות

ברמה רוחנית...

מדוע חודש אדר זה זמן שחז"ל הורו לנו שצריך להרבות

בשמחה?

בחודש אדר אנו שבים ורואים את השגחת הקב"ה על עם

ישראל! הם עמדו שם במצב אולי קצת דומה לשלנו... אם אנו

נשים לב באיזה מצב אנו נמצאים, כשמאתיים מיליון ערבים

הרוצים לכלותינו, סובבים אותנו.

אם נחשוב על מה שיכול לקרות, ח"ו, ומיד אח"כ נחשוב על כך

שבעצם מי שקובע מה יקרה הוא הקב"ה; וכמו שהוא הציל את

כלל ישראל מגזירת השמד שכבר נגזרה, הוא יציל אותנו, מתוך

המחשבה הזו האדם מתמלא הרגשת שמחה עצומה! בצד שלנו

נמצא מי שיצר גם את אלו שרוצים לכלותינו; הוא יכול לקבוע

מה יקרה בעולם כפי שהוא רוצה! אין לי מה לפחד.

אדם שמתבונן מהי מציאות ה' בעולם, ה' שמשגיח על כלל

ישראל, ה' שקרוב אלינו ושומע את התפילות שלנו - מתמלא

שמחה!

יש מטרה לחיים, יש מטרה לעם ישראל בעולם. תהרהר בדברים

הללו - תתמלא שמחה! כי מה שקורה במציאות לא גורם לאדם

להרגיש; מה שאני חושב - זה גורם לי להרגיש.

זו גם התשובה שאומר ה'פלא יועץ':

רק על פי שכלו יהלל איש, שיהפך את לבו וינהגהו אל

המקום אשר יהיה שמה הרוח, על ידי מחשבות טהורות

תדיריות... וכו'

אבל אף על פי כן, ביד כל אדם להעזר על ידי מחשבות

טהורות . ואם אינו עושה כולם, עושה מחצה לפחות ברצוא

ושוב.

אומר הפלא יועץ, גם אם עדיין לא התרגלנו לרכז לגמרי את

המחשבות שלנו לחשוב רק את המחשבות הנכונות ועדיין

שולטות עלינו הרגשות הלא טובות. בכל אופן, לאט לאט, בדרך

'רצוא ושוב', תחשוב מחשבות נכונות - מחשבות שמעוררות

שמחה. זה עושה חצי מהעבודה. כך נתרגל לצורת החשיבה הזו

- אנחנו יכולים באמת לשלוט ברגשות שלנו!

נמחיש את הדברים עם משל נוסף: אדם פלוני זכה בחמישים

מיליון שקל בלוטו. הוא יהיה שמח? בודאי שהוא שמח! כמובן,

דבר ראשון הוא חושב על הכולל שהוא יפתח ועל הצדקה שהוא

ייתן. אבל גם קצת על הדירה שהוא יקנה והרכב החדש... הוא

יחתן את הילדים, יפתח איזה עסק קטן. הוא מאושר!

אלא שמחקרים רבים נעשו בכמה מדינות בעולם, לבדוק מה היה

מצבם של אנשים אשר זכו בסכומי כסף גדולים בבת אחת, לאחר

שנה. הם גילו, שב תשעים ושמונה אחוז מהמקרים, חייהם של

הזוכים נהרסו לחלוטין; גירושין, סמים, התאבדויות, אבדו את

המשפחה שלהם. זו המציאות, בצורה ברורה. כמובן, כל אחד

חושב: זה "הם", אני יידע איך להסתדר עם הכסף, בלי שזה יקרה

לי...

מה יקרה אם החוקר שעשה את המחקר הזה יזכה בעצמו

בחמישים מיליון שקל. הוא יהיה שמח? אולי בתחילה הוא

יחשוב שהוא יהיה מהשני אחוז שמסתדרים, אבל מיד אח"כ הוא

ייזכר שהחיים נהרסים מזה... מה הוא ירגיש עכשיו עם הזכייה?

שמחה?!

ברור שעצם המציאות לכשעצמה לא גורמת לאדם להרגיש;

חמישים מיליון שקל - הם לא מביאים הרגשת שמחה. המחשבות

על מה יהיה עם הכסף - זה גורם להרגשה; וזה כבר תלוי בכל

אחד, אילו מחשבות יש לו כלפי הכסף.

וכך הוא הדבר בכל המקרים שקורים לאדם, אם הוא מבין שהוא

בא לעולם בשביל ניסיונות ויש להם תכלית. הדבר שמפריע לנו

להגיע להרגשה טובה, כי באופן טבעי הרצון שלנו הוא שהכל

יהיה טוב, נעים ולא יחסר לנו כלום. לכן אנחנו חושבים על זה

שחסר ולא טוב לנו...

בעולם הגשמי - חסר לאדם כסף, עוצמה, שליטה, כבוד וכל שאר

ענייני העולם הגשמי. וגם בעולם הרוחני - הוא תמיד מרגיש

שחסר לו; אם הוא למד מסכת אבל לא את כולה, אז מה זה שווה

מי שלא מסיים את המסכת?! ומי שכן סיים את המסכת - מה זה

שווה אם הוא לא למד את הסוגיות בעיון. ומי שגם למד בעיון -

מה זה שווה אם הוא לא חזר עליה?! הרי צריך לחזור לפחות

עשרה פעמים...

היצר הרע מכיר את הסוד שהמקור להרגשה הטובה - אלו

המחשבות הטובות, והוא יודע שאדם שמח - יצליח. הוא לא

מעוניין בכך. לכן הוא מטריד אותנו לרכז את המחשבות שלנו

בדברים הללו - במה שחסר ואין לנו, הן בעולם הגשמי והן

בעולם הרוחני.

גם אם בהקשר של העולם הרוחני זה מצטייר כמחשבה 'דתית',

כעין חשבון הנפש - לחשוב על העבירות שלי, על התפילה שאני

לא מכוון וכדו'... תשאל אדם מה הדברים הגרועים שלו - הוא

מיד יפלוט כמו מחשב רשימה ארוכה. תשאל אותו, במה אתה

מוצלח? הוא מתחיל להתגמגם...

גם הדברים הטובים שאנו עושים בעבודת ה' - איננו מתרכזים

לחשוב עליהם. היצר יודע שאם נחשוב עליהם - נהיה שמחים,

אם נהיה שמחים - נהיה מוצלחים ונצליח בעבודת ה'!

גם ההשפעה מלמעלה תלויה באדם

ה 'נפש החיים' [שער א פרק ז] כותב דברים מיוחדים בעניין הזה:

וכן אמר דוד "ה' צלך על יד ימינך" . מהו ה' צלך כצלך ? מה

צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך.

ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך. ואם אתה מראה לו פנים

זעומות או מוסברות אף הוא נותן לך כך.

ה'צל' עושה בדיוק מה שהאדם עושה; תרים את יד ימין הוא

מרים יד ימין, תרים את יד שמאל כך גם הצל.

אף הקב''ה ה' צלך - כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך

ע''כ.

ובזוהר [תצוה קפ''ד ב' ת''ח] "עלמא תתאה קיימא לקבלא

תדיר" כו', ולעלמא עלאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהו

קיימא.

העולם התחתון מקבל כל הזמן מלמעלה, והעולמות העליונים

משפיעים על העולם הזה - רק כפי איך שהעולם הזה פונה

כלפיהם:

אי איהו קיימא בנהירו דאנפין - מתתא כדין הכי נהרין ליה

מלעילא. ואי איהו קיימא בעציבו - יהבין ליה האי דינא

בקבליה.

אם אנחנו נמצאים בהארת פנים - בשמחה - העולמות העליונים

משפי עים שמחה על האדם. ואם האדם נמצא בעצבות -

משפיעים עליו מלמעלה דינים, מידת הדין.

זאת אומרת, ההשפעה לא מתחילה מלמעלה, מה שמשפיעים

עלי זה מה שאני ירגיש. להיפך, משפי עים עלי מלמעלה - כפי

שאני מרגיש! אם אני יגרום לעצמי להיות בשמחה, אני יחשוב

'מחשבות תדיריות', כמו שאומר הפלא יועץ, על שמחה ו נעימות

- ישפיעו עלי מלמעלה שמחה. אם להיפך, האדם יהיה בעצבות

- ישפיעו עליו דינים.

זה מה שנקרא בגמרא " בתר עניא אזלא עניותא". ישנם אנשים

שכל החיים שלהם זה צרות רודפות צרות. לפעמים זה בגלל שכך

נגזר על האדם לחיות חיים כאלו. אבל לפי היסוד שאומר כאן

הנפש החיים בשם הזוהר, לפעמים זה תלוי בזה: אם אני יהיה

בשמחה, אם אחזק את המבט החיובי שלי על עצמי ועל החיים,

אם אהיה בשמחה אמיתית על החיים (כי התבוננתי, לא כי

שתיתי... אולי לפעמים מתוך ששותים אפשר להתבונן על החיים

בצורה חיובית), אם אחשוב מחשבות טובות הגורמות להרגשת

השמחה - ישפיעו עליו שמחה מלמעלה.

כגוונא דא "עבדו את ה' בשמחה". חדוה דבר־נש משיך

לגבי' חדוה אחרא עלאה. ה''נ האי עלמא תתאה כגוונא

דאיהו אתער הכי אמשיך מלעילא כו'.

השמחה של האדם מושכת עליו מלמעלה שמחה יותר גדולה

מלמעלה; וכפי שאנחנו מתעוררים ומרגישים כאן - כך משפיעים

עלינו מלמעלה.

משום כך, חשוב מאוד שאדם ילמד את היסוד הזה, כיצד הוא

יכול להביא את עצמו ע"י מחשבות נכונות למצב של שמחה.

גם כשקורה דבר כואב או ייסורים; כשמתחילים לחשוב על זה,

שיש בזה 'כפרת עוונות' - איזו שמחה יש לאדם מכפרת עוונות,

הוא נהיה יותר נקי! כשהוא מקבל את זה בצורה נכונה והוא

בשמחה - ישפיעו עליו מלמעלה שמחה. ומצד שני, או הוא

ירגיש הרגשה שלילית כשקורה לו דבר כזה, ישפיעו עליו באמת

דינים מלמעלה.

אנחנו אחראיים על המצב שלנו: היסוד הזה, למתבונן בו, הוא

דבר שמשנה לגמרי את צורת החיים של האדם!

לסיכום:

כשחז"ל אומרים: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" - זה אפשרי,

כי השמחה לא תלויה באירועים שקורים לאדם, היא תלויה

במחשבות שלנו על מה שקורה לנו; מי אני ומה התפקיד שלי,

מה האמונה שלי, מה הרצון שלי להשיג מהחיים.

כשאדם מתחזק באמונה והוא יודע שהקב"ה שומר על כלל

ישראל, הוא יודע מה קורה איתי ואני בוטח בו - האדם מתמלא

בשמחה.

כשנתבונן מה קרה לעם ישראל בחודש אדר - רצף של דברים

שנמשכו על פני תקופה, שהקב"ה פעל בתוך ההיסטוריה

במערכת הפוליטית שהייתה בשושן ופרס באותה תקופה. כיצד

הקב"ה גלגל את הכל, ובסופו של דבר כשעם ישראל פנו אליו -

הכל התהפך לטובתם!

אנחנו יודעים, שהקב"ה שומר תמיד על עם ישראל - שמירה

כללית ושמירה פרטית על כל אחד ואחד - זה ממלא את האדם

בשמחה! התבוננות בידיעה הזו יכולה להביא את האדם לשמחה

בכל קיום המצוות ועבודת ה', כפי שראינו בתחילה כיצד

משפיעה השמחה על הלימוד ובכל עבודת ה'.

כל זה תלוי במחשבה של האדם! אם אנחנו משנים את

המחשבות - משתנות גם ההרגשות בלב.

זה מה שיכול להביא את האדם לאותו מצב 'תמידי' וקבוע של

שמחה, כפי שדייקנו מדברי חז"ל, שזה המצב הרגיל של האדם.

ולפי המחשבות שלנו, אנחנו יכולים להרבות או למעט את השמחה. 

הרב אבר שליט"א