הי!
אתה שם!
אפשר שאלה?
מה החלומות שלך בעבודת ה'?
*
אם הייתי שואל כל מיני אנשים העונים לשם המכובד – 'מבוגרים' מה החלומות שלהם בעבודת ה', יש לי תחושה מאוד לא נעימה ביחס לתגובה שהייתי מקבל.
גירוד בראש ומבט מסכן ומלא רחמים בעיניים, כזה ששמור לאנשים שצריכים אשפוז ולא ברור למה אף אחד לא עשה את זה עד עכשיו, נמצאים בצד אחד של הסקאלה. בקצה השני נמצא מנעד תגובות אלים יותר של אנשים שמנסים לאשפז אותך בכפיה. מה שדי ברור הוא שבעולם הגדול השאלה הזו לא לגיטימית.
לא חלילה מאיזו רשעות או כוונות לא טהורות. פשוט במרחב החיים המקובל המילים: 'חלומות' ו'עבודת ה" הן לא חלק מהלקסיקון.
*
החוקרים עדיין מנסים להבין בדיוק באיזה גיל אנשים נכנסים לדמנציה קשה בכל מה שקשור לעולם הפנימי שלהם, אבל בקהילת המחקר יש איזושהי הסכמה שאנשים לא נולדים ככה, הם הופכים להיות כאלה עם הזמן.
הפועל היוצא הוא שאנשים שהיו להם מלא חלומות ושאיפות, נראים בגיל כלשהו כמו נשרים שמישהו מרט להם את הכנפיים באלימות.
*
טוב, תכניסו ציציות.
אנחנו יוצאים לסיור קצר בבית קברות.
תסתכלו על המצבה שם מימין, זאת שנראית כמו גמרא. זה הש"ס של משה קופרשמידט זצ"ל. לא, לא, חס ושלום, שמשה קופרשמידט יאריך ימים ושנים, תענו אמן. הש"ס זצ"ל.
כשמשה נכנס לישיבה הוא התחיל לחלום שהוא מסיים את הש"ס, לא שהוא חלילה פתח גמרא בשביל זה, אבל הוא רצה. אחרי כמה שנים שבהן הוא לא פתח גמרא, ולמרבה התסכול גם החלום שלו לסיים ש"ס לא התממש, הוא קבר אותו כאן. זכותו תגן עלינו אמן.
*
או, כאן משמאל, קצת באלכסון, נמצא הציון של התפילה של אהרן אלקלעי. בדיוק, זה עם המבנה המפואר שבנו לאלפים שבאים להתפלל כאן.
אהרן היה בחור צעיר כשהוא התפלל במניין של סבא שלו, שם היו אנשים שהתפללו באריכות ובמתינות. אהרן הוקסם והחליט שכשהוא יהיה גדול הוא יתפלל ממש ככה, בכוונה עצומה.
כשהוא גדל הוא גילה שזה לא הצליח, הוא לא מתפלל כמו הזקנים בבית הכנסת, לא שהוא ניסה ברצינות או משהו, אבל בפועל זה פשוט לא קרה.
וזהו, הוא קבר את החלום שלו, ועכשיו המונים באים להתפלל כאן.
*
מולנו יש מצבה מיוחדת – אהבת ה' של ברוך כהן.
כשברוך היה נער הוא פתח כמה ספרי חסידות וכאלה. מסכן, הוא לא ידע שממש אסור לפתוח ספרים שמדברים על עבודת ה', ועוד יותר גרוע זה שהוא חשב שהם מתכוונים ברצינות, הוא באמת לא הבין שהם כתבו הכל תיאורטית.
בכל מקרה, הוא ראה שם דברים ממש גדולים על אהבת ה' והחליט שגם הוא רוצה. מאז כל יום הוא ממש רצה לאהוב את ה'. נכון שבספרים היו כתובים כל מיני דברים שצריך וכדאי לחשוב עליהם אם רוצים אהבת ה', וגם ממש היה כתוב שם שכדי שרגש אמיתי יתעורר צריך לחשוב על הדברים האלה בעמקות ובאופן רציף, יום אחרי יום, לאורך זמן. אבל זה היה נראה לו פחות משמעותי, העיקר הרצון.
אז הוא רצה ורצה ורצה, אבל אף רגש לא התעורר לו. רק אחרי כמה שנים(!) הוא הבין סוף סוף שזה לא באמת מה שכתוב בספרים, ואין דבר כזה באמת לאהוב את ה', זה סתם כתוב.
ועכשיו יש לאהבת ה' שלו מצבה יפהפייה ומיוחדת.
*
זהו חבר'ה, אתם יכולים להירגע.
אם יש לכם חלומות גדולים, שאיפות גבוהות ורצונות מיוחדים בכל מה שקשור בעבודת ה', אתם לא צריכים להיכנס ללחץ.
תנשמו עמוק, תספרו עד 10, ותזכרו שכל מה שאתם צריכים לעשות זה בסך הכל לא להתרגש יותר מדי. אם לא לוקחים את העסק ברצינות והולכים לעבוד קשה, תוך 5-10 שנים זה עובר.
נכון, בהתחלה עוד מרגישים ייסורי מצפון וכאלה. אבל אם לא עושים מזה עסק, לא מתבודדים על זה, לא מתוועדים על זה ולא מקדישים זמן לחשיבה אמיתית איך לממש את החלומות, כל תופעות הלוואי נעלמות, ואת שארית חייכם תוכלו לחיות באושר בלי שהנפש תציק לכם.
מקסימום תוסיפו לבית הקברות כמה מצבות.
ארי צוקר
