01
הסיפור שהיה לפני כמה שבועות בעיר יבנה הזכיר לי משהו שכתבתי לפני כמה שנים ולדעתי הוא תמיד רלוונטי.
לפני כמה שנים קיימתי פגישה בנושא מסוים עם מספר נשים וגברים. בתחילת המפגש עשינו היכרות, סיפרתי קצת על עצמי ועל משפחתי והוספתי דברים הקשורים לעברי והם רלוונטיים לדיון.
כשהגענו אל אחת הנשים שהיו בקבוצה היא הסתכלה עליי ושאלה: "איך אמרת שקוראים לאשתך?"
עניתי לה: "כנה".
היא אמרה: "אתה בטח לא זוכר, אבל אתה ואשתך הדרכתם אותי ואת בעלי לחתונה לפני 6 שנים" (כבר מעל 10 שנים אשתי ואני מדריכים לחתונה זוגות שאינם מוגדרים דתיים).
אמרתי לה בצחוק: "מקווה שהיה בסדר.." היא השיבה: "היה מצוין, חלק מהדברים שאמרתם נמצא בשיח הזוגי שלנו עד היום".
שאלתי אותה: "מה את הכי זוכרת מהמפגש איתנו?" והיא אמרה מספר דברים שזכרה ודבר אחד מרכזי שאנחנו זוכרים היה 'דיני ייחוד'.
ניסיתי להיזכר ממתי התחלנו לדבר עם הזוגות שכולם היו מוגדרים כלא דתיים על 'דיני ייחוד' ונזכרתי בזוג מקסים אחד שאשתי כנה ואני הדרכנו לקראת החתונה.
כששאלתי אם יש להם שאלות כלשהן, הבחור שאל "מה זו השטות הזאת של היהדות שנקראת "דיני יחוד"?
שאלתי אותו בחזרה: "תזכיר לי במה אתה עוסק" הוא השיב שיש לו חדר כושר שהוא גם הבעלים שלו וגם מדריך בו בקרב מגע.
המשכתי לשאול אותו "אתה מדריך גם נשים"? הוא ענה "מה זאת הפרימיטיביות הזאת? בוודאי שאני מדריך גם נשים".
אז המשכתי ושאלתי "היית מוכן לאמן אישה על המזרן באחת עשרה בלילה כשאתה והיא לבד במכון?"
הוא ענה לי: "מה פתאום? זה לא שייך לעשות דבר כזה".
עניתי לו "יופי, אז עכשיו הבנת מה הם דיני יחוד".
02
אסיים בסיפור שאני חושש שלהרבה מחבריי יהיה קשה לקבל.
לפני כ-20 שנה הייתי מפקד פלוגה במילואים וביצענו תעסוקה של שלושים יום בגזרת החרמון, בסיום התעסוקה נשארתי אחרון לחפוף את הפלוגה שהחליפה אותנו ובשעה 2:00 בלילה התכוונתי לנסוע לביתי אך פתאום ראיתי שגם קצינת הקישור של הגדוד נשארה, היא כל כך שמחה לפגוש אותי ואמרה לי: "איזה מזל שפגשתי אותך, אתה נוסע לגוש עציון ואני גרה בירושלים, תוכל להוריד אותי בבית?" השבתי "אני מבקש את סליחתך, אבל אני לא נוסע איתך לבד בשתיים בלילה מהחרמון לירושלים, אני אקח אותך בשמחה לבית החייל בקרית שמונה ומחר בבוקר אזמין מונית על חשבוני שתיקח אותך לירושלים".
היא הייתה בהלם מוחלט. האמת שגם לי זה היה קשה מאוד לפעול כך אך ידעתי שזה מה שנכון לעשות. הורדתי אותה בבית החייל והמשכתי לביתי.
אחרי כמה שבועות היא התקשרה אלי ושאלה אותי אם שמעתי על הסיפור של קצינת הקישור ומג"ד המילואים, השבתי לה שלא. היא סיפרה לי על מג"ד מילואים שעזב את אשתו וילדיו ועבר לגור עם קצינת הקישור שלו. אז היא אמרה לי "רק עכשיו הבנתי למה לא הסעת אותי לביתי".
03
אני חושב שכולנו נתקלים בהרבה מאוד סיטואציות בהם כל אחד יכול ליפול. לפני כשנתיים קבעתי פגישה עם מישהי במשרד בשעה 16:30, בד"כ בשעה הזאת תמיד יש מישהו במשרד, אבל פתאום קלטתי שכולם יצאו ואני נשארתי לבדי, מכיוון שהיא הגיעה מרחוק לא רציתי לפגוע בה והשארתי את דלת המשרד האישי שלי פתוחה וגם את הדלת הראשית של המשרדים.
למרות כל זאת הרגשתי במהלך הפגישה שזו הייתה טעות ואני צריך להיזהר יותר.
צריך להיזהר ולהקפיד לא להכניס את עצמי למקומות שקשה לצאת מהם.
אני ממליץ לכולם להיזהר, כשנזהרים אז גוברים הסיכויים באופן משמעותי שחס וחלילה ניפול.
מאחל לכולנו לחזק ולשמר את ביתנו ומשפחתנו.
כי ביתנו הוא מבצרנו… ■
אורי שכטר
