אחד הדברים שהיינו עסוקים בהם לפני המלחמה היה מלחמה על הזהות היהודית שלנו.
קשה להתעלם מכך שחלק גדול מהשבויים שלנו שחוזרים מהשבי, למרות הקשיים שעברו הם באים עם אור גדול וחיבור מדהים לזהותם היהודית.
כשאמילי דמארי הגיעה לכותל המערבי היא התפללה לשובם של חבריה גלי וזיוי ברמן, ובירכה ברכת הגומל על חזרתה מהתופת. "בלילה של ערב יום כיפור הצלחתי להאזין לרדיו", סיפרה. "התרגשתי לשמוע את הסליחות ששודרו מרחבת הכותל ואת התפילות שנשאו שם עבורנו. זה נתן לי כוח ותקווה".
משפחתו של אוהד בן עמי סיפרה שבשבת הראשונה בבית הוא עשה קידוש והבדלה. כך סיפר גם יחי, אביה של ארבל יהוד, כששבה הביתה.
התצפיתניות ששבו תיארו איך השתדלו לא לאכול חמץ בפסח, ואיך צמו ביום כיפור. כמוהם גם שבויים נוספים שתיארו את הניסיון לצום בשבי. רק שילוב המילים הללו בלתי נתפס. מי שהורעבו חודשים ארוכים, וצמו בעל כורחם בגלל שובים אכזריים, בחרו להימנע מאוכל. אחרים תיארו את הניסיון לעשות קידוש במנהרות חמאס. לספור את הימים, וכשמגיע יום השבת לנסות לדקלם מהראש את מה שזוכרים.
עמיתיו לשבי של עומר שם טוב סיפרו על היצירתיות שלו בשבי. הוא הניח על ראשו נייר טואלט בתור כיפה, בייגלה עבש בתור לחם, ופירורי המלח מהבייגלה הופרדו בשביל להטביל את הלחם בברכת "המוציא". והיו מי שגם בייגלה לא היה להם, את הקידוש עשו על פקק עם מעט מים מעופשים, כשהם כבולים בשלשלאות.
02
מלחמות אכזריות מובילות לא פעם להתעוררות של אמונה, או לחלופין להתרחקות. אבל עבור רבים, "אם אין לאן לשאת עיניים – תסתכל לשמיים." נדמה שסיפורי השבים ובני משפחותיהם מספרים לנו דבר נוסף, שהוא לא בהכרח דתי, אלא קשור לזהות ותרבות.
שורדת השבי אגם ברגר, ששוחררה במסגרת הפעימה הראשונה של עסקת החטופים, נפגשה עם הרבנית צילי שניידר יו"ר ארגון 'קשר יהודי' ושיתפה אותה בחוויות המטלטלות מהשבי, ההקפדה על שמירת מצוות והאמונה האיתנה שהחזיקה אותה בתנאים קשים ביותר.
ברגר סיפרה כי לפני כשנה הופתעו החטופות לגלות שמחבלי חמאס העבירו להם חפצים שונים, ביניהם סידור תפילה. "לא ברור לנו איך זה קרה, אבל פשוט הביאו לנו סידורים", היא מספרת. "הם הראו לנו את זה ואמרו 'קחו'. השתמשנו בזה המון, זה נתן לנו כוח".
למרות הנסיבות והמצב הקשה, הן ניסו כמיטב יכולתן לעקוב אחר לוח השנה ולשמור את החגים. "ידענו בערך את התאריכים לפי הרדיו ולפעמים דרך קטעים שהוקרנו בטלוויזיה. זה עזר לנו להבין פחות או יותר מתי החגים מתקרבים".
"פספסנו את חנוכה, אבל בפסח לפחות הצלחתי לשמור ולא לאכול חמץ", היא מספרת. "השתמשתי בקמח תירס".
על המחבלים שהחזיקו בה אמרה "הם שונאים יהודים, אבל מבחינתם עדיף להיות דתיים מאשר לא להאמין בכלל".
יום כיפור היה אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבורה. "הצלחנו לשמור על הצום, ואני זוכרת שהתפללנו המון באותו יום. גם בתענית אסתר צמתי. הרגשתי שזה משהו שאני חייבת לעשות, במיוחד במצב שהיינו בו".
למרות הקשיים, היא מספרת כי היא אסירת תודה על כל מי שתמך בה במהלך התקופה הקשה, ושואבת כוחות מתוך האמונה שעזרה לה לשרוד. "אני לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלי האמונה שלי. בסופו של דבר, זה מה שנתן לי תקווה"
דניאלה גלבוע סיפרה: 'ידעתי שהדבר היחיד שיכול להציל אותנו זה האמונה' היא המשיכה ואמרה 'באחד הבקרים לאחר השחרור קראנו, אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת הגומל בבית הכנסת, לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את השבעה באוקטובר, להודות לה' שכנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכל'
03
אסיים בדברים שאמר אוהד בן עמי לאחר שחזר מהשבי כשהתפילין על ראשו:
'בפנים אנחנו עם מאוד מאוד חזק ומה שמאחד אותנו זאת האמונה באלוקים, שאותי היא לפחות באופן אישי החזיקה והצילה ובזכות אלוקים אני נמצא פה בחזרה אחרי השבי, כנראה שהייתי צריך כמה דברים לתקן, הדבר הזה רק מחזק אותי. זה המסר שלי לעם ישראל, האמונה שלנו היא מה שמאחד אותנו והיא גם מה שנותן לנו כח ברגעים שאנחנו הכי הכי מושפלים והכי מרוסקים. אנחנו כאן בשביל לנצח ונמשיך להילחם, להאבק וננצח! אנחנו מתפללים עד שאחרון החטופים יחזור הביתה בעזרת ה'. ■
אורי שכטר
