קראתי בשבת סיפור מדהים על בחור ובחורה רווקים שהיו אמורים להתחתן. רגע לפני הפגישה, הבחין הבחור הצעיר שעוד מעט שקיעה וביקש סליחה מהבחורה כי הוא הולך למנחה.
הבחורה הסתכלה ולטעמה, התפילה הייתה יותר מידי חפוזה וקצרה והיא לא באה בטוב לעין של הבחורה שהחליטה בשורה התחתונה לפסול את השידוך על עניין התפילה.
כשהבחור הבין שהבחורה פסלה אותו על עניין התפילה הוא נפגע קשות: הוא לא מתפלל כמו שצריך? הוא???
אולם הצעד הבא שלו, אחרי שהוא נרגע, לקח אוויר ושתה מים הייתה המחשבה: רגע, ואולי הבחורה צודקת? אולי התפילה שלי באמת צריכה שיפור ומשמיים שלחו לי את הבחורה הזו?
באותו רגע החליט הבחור שלא רק שהוא ישפר את התפילה שלו אלא גם יגרום ליהודים רבים לשפר את התפילה שלהם: לצורך כך הוא התרים אנשים רבים והשיג סכומי עתק להקמת בית כנסת חדש ולא סתם אלא להקמת בית כנסת שיגישו בו גם כן כיבוד במהלך התפלה.
בית הכנסת שלימים ייקרא 'שומרי שבת' המורכב מבניין של שלוש קומות ומתקיימות בו תפילות מסביב לשעון.
עברו עשרות שנים ואותו בחור שכבר נהפך לאדם מבוגר ראה מודעת אבל ברחוב שהשם המוזכר בה נשמע לו מוכר...הוא חשב וחשב עד שנזכר! בוודאי....הבחורה הרווקה.
הוא ביקש ממשפחתה להעביר את המיטה ליד בית הכנסת וברגע שהמיטה הגיע לידו, ביקש לפתוח את דלתות בית הכנסת ואז הוא סיפר איך הוא הפסיד את השידוך עם אותה בחורה בגלל תפילה חפוזה וכיצד הפך את החיסרון למנוף להתעלות. הוא פנה לנפטרת ואמר לה: "את רואה את בית הכנסת הזה? את מאות המתפללים שגודשים אותו מידי יום, שותים משהו חם ומתפללים באהבה? כל זה שלך! הרגישות שלך לתפילה גרמה לאלפי יהודים לגלות את האהבה שלהם לקב"ה".
וחשבתי איך ככל הנראה הייתה התגובה היום של בחורים רווקים (ובואו, אני לגמרי לא יוצא דופן אילו הייתי מקבל הערה כזו כשהייתי רווק). למשמע הערה כזו:
"יאללה יאללה, מי זו בכלל? מי היא שתבוא ותתחיל להטיף לי מוסר? אולי שתתחיל להתעסק עם התפילה והמידות שלה לפני שהיא מתחילה לחלק ציונים למישהו אחר? עוד אחת....".
אולם אותו בחור החליט לנשוך את לשונו, לעצור רגע ולראות איך לגמרות העלבונות ניתן בכל זאת לקחת את אותה הערה ולהפוך אותה למשהו מועיל. מצמיח. קונקרטי.
והתוצאה? אחד מהשטיבלך הגדולים והפעילים בעולם! כוחה של ענווה!
