הנבואה של התורה, נבואת אספקלריא המאירה, משקפת היא על המקור, מהיכן נובע הוא הצדק והמוסר העליון.
The prophecy of the Pentateuch, which is the prophecy of the “clear lens,” reflects the Source from which supernal justice and ethics emerge.
וכיון שהיא מוצאת אותו במצות המעשיות - שע"פ תכנן האלהי הן משפיעות על המציאות בכללה ועל האדם המקיימם, את האופי של קדושת הצדק המוחלט - היא שמה לעיקר את המצוה האלהית, את העבודה ואת השמירה. והקרבנות עומדים במעלה עליונה, בתור מקור החינוך לדבקות האלהית, שהמעשים הטובים נובעים ממנה.
When that prophecy finds the Source expressing itself through the practical mitzvot—which, in keeping with their Divine nature, pour the character of the holiness of absolute justice onto existence and onto the person who performs them—then the prophecy establishes as the central element the Divine mitzvot, the sacrificial service, and keeping them. The sacrificial offerings stand at the supernal height. They are the source of the training for clinging to the Divine, from Which good deeds emerge.
והנבואה הנבואית זו של האספקלריא שאינה מאירה, מבטת לא אל המקור, כ"א אל הסתעפותיו המעשיים. על כן מרוממת היא את המוסר המעשי, את הצדק והמשפט, ממעל להחק והעבודה. הנה שמע מזבח טוב.
On the other hand, the prophecy of the Prophetic Books, which is that of the “unclear lens,” does not gaze at the Source but at its practical offshoots. Therefore, it raises practical ethics, fairness and justice above Torah law and the sacrificial service. “Behold, heeding is better than an offering” (Samuel 1 15:22).
ובאמת, כשאספקלריא המאירה משפעת איזה הופעה אפילו קלושה מאורה הגדול, סרים הם הצללים שמכסים את הזוהר של הופעת השורש, והזקיקה של הדבקות האלהית נוצרת מתכונת העבודה והמצוה, וממילא בא אחר כן המוסר בתור מסובב מוכרח מסבתו העליונה.
In truth, when the “clear lens” conveys some [spiritual] manifestation—even one that is weak—from its great light, then the shadows that conceal the brightness of that manifestation at its root move away. A pure clinging to the Divine is produced by the nature of the sacrificial service and [performing] the mitzvot. And ethics comes afterwards, the requisite outcome of its supernal cause.
אבל כשהיא מתעלמת, הקדרות מתגברת, ובאים ההסברים של הדמיון הגס ומאבדים את כל הזוהר של העבודה, עד שרוח הקודש מוכרח להיות נזקק לטהר את המושגים, ואומרת: אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלאה. האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה.
But when the “clear lens” hides, gloom deepens and exegeses [created by] the coarse imagination come and destroy the entire brightness of the sacrificial service, until Divine inspiration is required to purify [its] concepts. [Divine inspiration tells that God] says: “If I am hungry, I will not tell you, because Mine is the world and its fullness. Do I eat the flesh of oxen and do I drink the blood of goats?” (Psalms 50:12-13).
וחוזרת אח"כ אל השורש ואומרת: זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך, וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני.
Divine inspiration then returns to the root and says [on God’s behalf]: “Offer your thanksgiving as an offering to God and pay your vows to the Supernal One. Call out to Me on a day of trouble. When I free you, honor Me” (ibid. 14-15).
עד שחותמת את פשרתה העדינה הכוללת - רוח השלום שבין אספקלריא המאירה לאספקלריה שאינה מאירה - את היסוד המאחד את הנבואה עם התורה. זֹבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים.
Finally, Divine inspiration concludes matters with a refined compromise that encompasses a spirit of peace between the “clear lens” and the “unclear lens”: a principle that unites the Prophetic Books with the Pentateuch. “A person who offers a thanksgiving offering honors Me. As he forges his path, I will show him the salvation of God” (ibid. 23).
