The Blessings of Torah Scholars
The Talmud (Berachot 50a) gives a litmus test to determine if an individual is truly a Torah scholar: listen to how he recites berachot (blessings). Clearly, when berachot are recited sincerely, they reflect a proper outlook on life and help instill important traits such as gratitude to God. What is less obvious is that even the detailed laws for blessings reflect fundamental concepts of the Torah. For this reason, Torah scholars are punctilious in their blessings.
Loving the Land of Israel
The following story gives one example of such an exacting approach towards blessings. It also contains an important lesson about love for the Land of Israel.
“Rabbi Hisda and Rabbi Hamenuna were seated at a meal, and were served dates and pomegranates. Rabbi Hamenuna made the blessing over the dates.
Rabbi Hisda told him, ‘Do you not agree that those fruit mentioned earlier in the verse take precedence when reciting the blessing?’
Rabbi Hamenuna responded, ‘Dates are mentioned second after the word land, while pomegranates are only mentioned fifth.’
Rabbi Hisda exclaimed, ‘If only we had legs of iron to always follow you and learn from you!'” (Berachot 41b)
The two scholars referred to the verse that praises the Land of Israel for seven grains and fruits:
“It is a land of wheat, barley, grapes, figs and pomegranates; a land of oil-olives and honey-dates.” (Deut. 8:8)
Rabbi Hisda felt that the blessing should reflect the order of the produce mentioned in the verse. Thus, pomegranates should come first. Rabbi Hamenuna explained that while the order in the verse is indeed important, there is an even more important factor: how close is the fruit to the word land in the verse? Pomegranates are the fifth produce mentioned after the first time land appears in the verse; dates, however, are the second fruit mentioned after land appears a second time in the verse. In other words, the position of dates in the verse indicates a greater closeness to the Land of Israel; therefore, this fruit deserves to come first.
The thought and care that Rabbi Hamenuna gave to his blessing demonstrates the importance he placed on loving Eretz Yisrael. This great love stems from recognizing the unique qualities of the Land - qualities that enable the Jewish people and all of humanity to attain spiritual goals. One who is closer to the Land of Israel, and demonstrates a greater connection to it, comes first for blessing. Such an individual is closer to the perfection that is attained through this special land.
Two Types of Love
Yet, we may ask: why is the word land mentioned twice in the verse? Why does the verse divide up the produce of Eretz Yisrael into two categories?
There are in fact two types of love for the Land of Israel. One’s appreciation for the Land is a function of his spiritual level and awareness. Some value Eretz Yisrael because of its unique spiritual qualities. They long “to take pleasure in her stones and love her dust” (Psalms 102:15) in order to fulfill the mitzvot that are connected to the Land. They recognize the blessings that EretzYisrael provides for the spiritual elevation of the Jewish people and the entire world.
Then there are those who appreciate the land for its material benefits. They recognize its value as a homeland for the Jewish people, and work towards settling and rebuilding the land. This form of devotion to the Land of Israel, even though it does not take into account its special spiritual qualities, is nonetheless a good and positive trait.
The verse mentions the word land twice, each time followed by a list of produce. This corresponds to the two forms of devotion to the Land of Israel. The first list of produce represents those who love the Land for its elevated, spiritual properties. This group consists of five fruits and grains, corresponding to the Five Books of Moses. This devotion to Eretz Yisrael stems from the world of Torah, from an awareness of the spiritual goals of the Jewish people and the entire world.
The second list contains oil-olive, symbolizing knowledge, and the honey-date, representing material contentment. These fruits represents those who appreciate the Land as a place where the Jewish people can be successful in the material spheres of life, whether academic, cultural, or economic.
Rabbi Hamenuna taught us an important lesson: how great is the love for the Land of Israel, even when this love is limited to its physical benefits. When they are connected to the community, all material matters become spiritual ones; the elevated goals will automatically be realized through the bonds of God’s people to His Land.
Legs of Iron
Now we can understand Rabbi Hisda’s fervent response, “If only we had legs of iron to always follow you and learn from you!” Rav Hisda understood the inner message of Rabbi Hamenuna’s teaching. One needs “legs of iron” — courage and fortitude like iron — in order to be able to receive this remarkable message, and appreciate the importance of the material strength of Israel.
Similarly, on the national level, we need “legs of iron,” powerful means to build up the physical aspects of the nation. Then we will have the spiritual strength to create a courageous national spirit. “And we will learn from you” — we will follow your path of Torah, and merit inheriting the Land through love and wholeness and inner strength.
(Gold from the Land of Israel, pp. 304-306. Adapted from Ein Eyah vol. II 40)
"רב חסדא ורב המנונא הוי יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל ר"ה בריך אתמרי ברישא, א"ל ר"ח לא ס"ל מר להא דאר"י ואיתימא ר"י כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, א"ל זה שני לארץ וזה חמישי לארץ, א'"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך".
כשם שהברכות עצמם מעירות את הלבבות לדיעות ישרות שהן אבות למעשים ישרים ומדות טובות, כן גם פרטיהם להלכותיהם בנויים ע"פ דרכים מפולשים למדות טובות ויקרות, ועקרי תורה באמונות ודעות. ובאשר חבת אה"ק היא יסודה של תורה, שהיא מביאה את כלל עם ד' וכלל העולם כולו להשלמתם, ע"כ מחוברים הם עניני הברכות בהקדמתם בסמיכתם לארץ שבתורה, להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ, ומי שיש לו יותר אהבה לארץ ויותר השתדלות בענין ישוב ארה"ק הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלימות. ובאשר חבת הארץ מחולקת היא לפי מעלת האנשים והכרתם, כי יש שמחבב ארה"ק בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבני' ולחונן עפרה כדי לקיים המצות התלויות בארץ ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית. ויש מי שמחבב ארה"ק וישתדל בישובה ובדירתה בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא ג"כ דבר טוב ונשגב, ובכ"ז לא בא עד המעלה הראשונה למי שמכיר יסוד התכלית העליונה שבחבת הארץ.
כשם שהברכות עצמם מעירות את הלבבות לדיעות ישרות שהן אבות למעשים ישרים ומדות טובות, כן גם פרטיהם להלכותיהם בנויים ע"פ דרכים מפולשים למדות טובות ויקרות, ועקרי תורה באמונות ודעות. ובאשר חבת אה"ק היא יסודה של תורה, שהיא מביאה את כלל עם ד' וכלל העולם כולו להשלמתם, ע"כ מחוברים הם עניני הברכות בהקדמתם בסמיכתם לארץ שבתורה, להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ, ומי שיש לו יותר אהבה לארץ ויותר השתדלות בענין ישוב ארה"ק הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלימות. ובאשר חבת הארץ מחולקת היא לפי מעלת האנשים והכרתם, כי יש שמחבב ארה"ק בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבני' ולחונן עפרה כדי לקיים המצות התלויות בארץ ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית. ויש מי שמחבב ארה"ק וישתדל בישובה ובדירתה בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא ג"כ דבר טוב ונשגב, ובכ"ז לא בא עד המעלה הראשונה למי שמכיר יסוד התכלית העליונה שבחבת הארץ.
ע"כ רמוז בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות, חמשה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן העליון המעולה, מכוונים נגד חמשה חומשי תורה שהם יסוד ההשלמה הישראלית וממנה נמשכת ההשלמה האנושית, וכל המוקדם בה וקרוב יותר לארץ מוקדם לברכה. והחלק השני, נגד המכירים ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ בהשלמתם הרוחנית הטבעית, כראוי לכל עם גדול וחכם ברוח ובחומר. ולמדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארה"ק אפי' לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל יהפך תמיד כל ענין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בא תבוא ע"י חבור עם ד' בארץ ד'. ע"כ מי שיש לו קורבה יתירה לארה"ק אפי' במדרגה הנמוכה, יש לנו לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה, ממי שמתאחר ומתרחק אע"פ שבתוך הלב יהי' המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מ"מ ישוב הארץ וחבתה בפועל הוא דבר נשגב, וכמו שאמרו חז"ל על עמרי שזכה למלכות בשביל שהוסיף עיר אחת בא"י, אע"פ שהיתה כונתו ודאי חומרית. ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה ומזה יבא ג"כ חיזוק להכוחות הרוחניים. ע"כ אמר להם זה שני לארץ, אע"פ שהוא שני לארץ במדרגה השני' מ"מ הוא קדום לחמישי לארץ שבמדרגה הראשונה, לענין הרושם שאנו צריכים לעשות עלינו בחבת הארץ, אע"פ שהוא בעל נפש שפלה נגד הראשון, מ"מ פעולותיו הגשמיות מתקרבות למטרה רמה, ע"כ מתוך החוזק החומרי יבא חוזק נפשי רוחני.
ע"כ אמרו לו כהלכה וכענין, מאן יהיב לן ננרא דפרזלא ונשמעינך, מי יתן לנו חוזק גופני וכח חומרי אמיץ כברזל, להיות שרירי הגוף חזקים, ונוכל לקבל ממך שלימות רוחני גדול כמדתך, לחבב את החוזק החומרי בכלל עם ד', מפני שמביא ודאי לחוזק הרוחני. ועל עניני הכלל בצד הלאומי של ישראל יוסב ג"כ, מי יתן לנו אמצעיים חזקים לחזק את הצד הגשמי והחומרי של הכלל, בנגרי דפרזלי, ברכב ברזל, בבריחי ברזל, ובכח אמיץ וגוף חזק כברזל להתאזר בגבורה ולרומם קרן ברוח גבורה, ונשמעינך, ונלך בדרכך איך לזכות לזה ע"פ דרכה של תורה, באהבה ושלו' שלא לעלות בחומה ולא למרוד באוה"ע , כ"א להרבות כח ועצמה פנימית, אפי' גשמי, כי זאת תביא לנו המשמעת הרוחנית, שהיא המטרה, "לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר ד'" . ואמר "שבחי ירושלים את ד' הללי אלהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך". והחותם והתכלית הבא מזה בהכרח כפי קדושתם של ישראל הוא, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל.
