לזכות לאה אסתר בת פרימט
There is a famous medrash [see bottom*] about Rav Masia Ben Chorosh, a wealthy Talmid Chochom and Baal Chesed who never looked at a woman in his life. The Satan wanted to cause him to fall so he made himself into the most beautiful woman around and tried to get him to look. Rav Masia blinded himself in order to avoid looking. [There is a happy ending - see below:-)].
The medrash says והיה זיו פניו מבהיק כזיו השמש - His face shone like the sun. What is the idea behind that? In what merit did his face shine so brightly?
Adam [pronounced "Odom"] was created with unparalleled beauty which stemmed from his צלם אלקים. The gemara says that compared to Adam, all other men looked like monkeys. The more צלם אלקים we have, the more we shine with beauty.
However, when a person looks at beauty that is not intended for his eyes, he loses his own natural beauty stemming from his צלם. There are tzadikim who can look at a person's face and see if he is a person who guards his eyes. I am guessing that this is because they are able to see their lack of צלם. Rav Masia ben Chorosh never looked at any beauty he wasn't supposed to and thereby preserved his natural beauty.
Let's preserve ours!:-)
[עפ"י ס' ויצא יצחק לשוח עמ' 64 עיי"ש]
*"מעשה היה ברבי מתיא בר חרש, שהיה עשיר, וירא שמים, ובעל מדות טובות, ורודף מצוה וצדקה, ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו, והיו יתומים ואלמנות מצוין על שלחנו תמיד, וכל ארחותיו ביושר, וכל ימיו עוסק בתורה כרבי מאיר רבו, והיה זיו פניו מבהיק כזוהר השמש, ואמרו עליו שמימיו לא הסתכל באשת איש ולא באשה אחרת. פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה, ועבר השטן וראהו ונתקנא בו, אמר אפשר צדיק בלא חטא בעולם? מיד עלה למרום ועמד לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע מתיא בן חרש מהו לפניך? אמר לו צדיק גמור. אמר תן לי רשות ואנסנו. נתן לו רשות. מיד הלך ומצאו יושב ועוסק בתורה, נדמה לו כאשה יפה שלא היה כיופיה... כיון שראה אותה הפך פניו לאחוריו, חזר השטן והלך כנגד פניו, החזיר פניו לצד אחר והשטן כנגד פניו. כיון שראה שמתהפכת לכל הצדדים, אמר בלבו מתיירא אני שמא ישלוט בי יצר הרע. ומה עשה אותו צדיק, קרא לאחד מתלמידיו שהיה משמשו, ואמר לו בני לך והביא לי אש ומסמרים. כיון שהביאם הבעירם באש, ונעץ אותם בעיניו. וכיון שראה השטן כך, נבהל ונרתת והלך מעליו, ועלה למרום, ואמר רבש"ע כך וכך היה המעשה. מיד קרא הקב"ה לרפאל שר של רפואות, ואמר לו לך ורפא עיני מתיא בן חרש, הלך רפאל המלאך ועמד בו, אמר ר' מתיא מי את? אמר לו אני רפאל המלאך שלוחו של הקב"ה ששלחני לרפאות את עיניך. השיבו איני רוצה מה שהיה היה, חזר רפאל לפני הקב"ה ואמר לו כך וכך אמר לי מתיא בן חרש, אמר לו הקב"ה לך אמור לו, מהיום ואילך אל תירא, אני ערב לך בדבר זה שלא ישלוט בך יצה"ר כל ימי חייך, כיון ששמע מפי המלאך קבל רפואתו ונתרפא" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת חקת - הוספה סימן א).
