והנה ראיתי בספר הברית ח"א מאמר ט' שהתמרמר מאד על אריכת הגלות כל כך זמן רב ועוד לא נראה אות לטובה והאריך שם בנפלאות כי כל אשמתינו הוא שאין תפלתינו בצדק לכוון לפדות קובה"ו ושכינתי' מהגלות וגם מעשינו במצות אינה באמונה לכוון לתקן קומת השכינה ולמהר את הקץ. וכתב שם כי לא נקוה לאיש ולא ניהל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא יודע מי גדול לא הנראה לעינים. וכתב עוד שם גם כי ביאת המשיח רגיל על לשוננו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם כי חפץ לגמור הבנין שהוא בונה וכן לגמור המשא ומתן שיש לו על ד' וה' שנים אשר קשר בכתב מן השררה או מן המלכות וכדומה מן התועליות שיש לו פה בחוץ לארץ וזה טעם אריכות הגלות והעיקר שכל איש יהודי אפילו אינו בעל תורה במצות אשר עושה יכוין רק למיפרק קבה"ו ושכינתי' מגלותא ואז נזכה להגאולה אבל זולת זה לא עכ"ד בקצרה.
והוא האריך שם בהתמרמרות גדולה וביראת שמים עזה בהתלהבות גדולה, ומי יתן שנשמעו מליו אל עם בני ישראל שכל אחד ואחד יעשה מצות ויכוין למיפרק קבה"ו ושכינתי' מגלותא שהרי בעל ספר הברית גזר ואומר כן שאין לנו לסמוך על יחידים הגדולים והמפורסמים כי אין לידע אם באמת המה גדולים כי האדם יראה לעינים רק כי כל אחד יעשה וילחום בעד השכינה במצות ובמע"ט אז יבא משיח ולא זולת ח"ו. כן יוצא מדבריו הנאמרים שם והלואי שנזכה לראות שיהי' כן בישראל כי אז נהי' כלנו זכאים ובמדרגת בעלי תשובה גמורה ובבחינת זכו ואחשינה שאמרו חז"ל אם כל אחד ואחד מישראל יעשה מצות ויכוין למיפרק השכינתא מגלותא וכי צריך לבחינת זכו יותר מזה ונחשבנו בטח לכולו זכאי שאמרו חז"ל ויצטרך לזה להיות אחישנה אבל לדאבון לבי מוכרח אני לומר על הפסק שפסק בעל ספר הברית דאם לא נעשה כן לא יבא משיח ח"ו מלומר כן ולא ניחא לי' למארי' יתברך מלומר כן דהלהן תשברנה והלהן תעגנה עד שיהי' כן שכל אחד מישראל יעשה כזאת דא"כ תנעול דלת להמחכין על ביאת המשיח ואין תקוה לגאולתינו ח"ו וכל ספרי גדולינו מלאים דאפילו אם לא יעשו ישראל תשובה הם נגאלים. עיין רבינו בחיי בפ' בהר וכן היא בירושלמי פ"ק דתענית וכן הוא ברש"י סנהדרין ד' צ"ז וכן כתב הגר"א בספר אבן שלמה וכן שאר גדולי חכמינו וכמו שהבאתי דבריהם בראש פרק זה.
ומצאתי שכבר ישב על מדוכה זו של אריכת הגלות הגאון רבן של ישראל מרן המבי"ט (חברו של הב"י) בספרו בית אלקים שער התפלה פי"ז והתפלא מאד בהיות תפלה בצבור נשמעת תמיד צריך לבאר ענין תפלת ביאת הגואל שאנו מתפללין אותה מזמן החורבן ג' פעמים בכל יום ואין אנחנו נענים ובהיות שתפלה זו נאמרת בכל יום ג' פעמים מפי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם ואי אפשר שלא תהא נאמרת בכונה בקהל אחד מן הקהלות ומפי צדיקים וישרים וכן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדיין בנחמתה.
וכתב בישוב הדבר שענין קבלת תפלה זו שהיא כוללת לכל ישראל אינה תלויה בכונת קהל מן הקהלות בתפלה אלא שהי' צריך כונת רוב כל ישראל בה כיון שהיא כוללת לכלם ואף בכוונם בה צריכים לעשות תשובה שלמה כדי שיענו וכמ"ש היום אם בקולו תשמעו ומבלי זה אין תפלתם מקובלת גם כי תהי' בכוונה ביום מן היומים מן רוב ישראל כי הוא כמו גזר דין שיש עמו שבועה דלא מיקרע אפילו לצבור עד אשר יבא עתה כדכתיב בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ונראה כי על ענין נפלא כזה שהוא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות צריך להרבות בתפלה דורות ראשונים ואחרונים ומועילה תפלת הראשונים לתפלת האחרונים ויותר נקל הוא לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה שתתקבל תפלתם מהראשונים מב' טעמים הטעם הראשון כי הרחוקים מן זמן הגאולה הם צריכים הפצר והעתר יותר שתקובל תפלתם לדבר רחוק אלף שנים מהזמן מאותם שהם רחוקים רק ת"ק שנה ואותם מאינם רחוקים מהזמן הגאולה אלא כמאה שנים הוא יותר נקל להם שתקובל תפלתם בהיות תפלתם שוה וכן הקרוב קרוב קרובה תפלתם להיות נשמעת דמיון העומד רחוק מן המדינה שלא תקפוץ לו הדרך כל כך מהרה כמו העומד קרוב מן המדינה טעם ב' כי להיות הענין גדול הערך צריך ריבוי התפלות דור אחר דור כדי שתקובל תפלת הגאולה ובהיות נשלמות תפלות הצריכות ידיעות לו יתברך אז בדור ההוא תקובל תפלתם גם כי בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת ובעת שנשלם סכום התפלות הצריכות תקובל התפלה לא בשביל תפלה זו לבד כי אם בהצטרף אותה עם התפלות הקודמת באופן שכל התפלות הקודמת הן מועילות גם כן וכשתתקבל תפלה זו לדור האחרון כשתצרף עם הקודמת הרי הוא כאלו נתקבלה תפלת הראשונים כיון שהיתה סעד לקבלת תפלה זו.
והאריך עוד בזה שם וכתב דעל שני טעמים אלו רמז ישעי' הנביא באומרו דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב לרמוז על שני הטעמים שכתבתי בדורות האחרונים כי בהמצאו מורה על טעם השני כי לפי ריבוי התפלות שמימי עולם ושנים קדמוניות יהי' נמצא אליני, קראוהו בהיותו קרוב כפי הטעם הראשון שקרובה היא שתתקבל תפלת האחרונים מן הראשונים עוד כתב לתרץ קושיא הנ"ל מדוע לא נתקבל תפלת הגאולה שבכל דור ודור וכתב בזה"ל ומלבד כל זה נשמעת תפלת כל ישראל בכל דור ודור בענין הגאולה שגואלם הוא יתברך ונותנם לחסד בעיני כל שוביהם למעלה ולכבוד ומתקיימים בהם קצת הבטחות הגאולה וכמו שאמרו על הונא בר נתן שנתקיים בו והיו מלכים אומניך ואין לך דור מן הדורות שאין עליו איזה צרה והוא יתברך מושיע אותם וגואלם מיד חזק מהם ואף בלי צרה להעמיד אותם ולקיימם בין כל האומות הוא מצד תפלתם על הגאולה כי הוא יתברך רואה ומשגיח בענינם וטרם יקראו עונה אותם וטרם מכה צץ רפואה יפרח ואם כן הרי הוא כעין גאולה בכל דור ודור וכמו שכתוב ואף גם זאת וגו' עכ"ד הקדושים.
הרי דגם רבינו נדחק בתירץ קושיא הגדולה של ספר הברית הנ"ל מדוע הוא הארכת הגלות ולא נתקבלה עוד תפלת הדורות על הגאולה שבודאי נתפללה מכמה וכמה צדיקים בכונה שלמה, והנה מה שכתב רבינו בסוף דבריו דאם לא הועילה לגאולה שלמה מן הגלות הועילה עכ"פ על קצת גאולה לגאול אותנו מן הצרות המזדמנים בכל דור ושי"ת גואל אותנו תמיד מהם על זה, יש לעורר מדברי רש"י מגילה ד' י"ז ע"ב דכתב דעל הגאולה מן הצרות שבכל דור ודור נתיסדה ברכה בפ"ע דהיינו ברכת גואל ישראל באה על זאת ואינה תפלה על הגאולה מן הגלות כי תפלה על הגלות המה הברכות ולירושלים עירך וכו' את צמח דוד וכו' א"כ לדברי רש"י אין תירץ זה האחרון מספיק. אולם בהקדמה לסמ"ג חלק מ"ע משמע דאינו סובר בזה כרש"י ורק דגם ברכת גואל ישראל על הגאולה מן הגלות נתיסדה עיי"ש ולפי דבריו יש מקום לדברי רבינו.
והנה אנו רואין בדברי רבינו דעיקר תירוצו בקושיא זו הוא דלענין גדול כזה שנוגע לכללות ישראל לא סגי בכוונת קהל מן הקהלות בתפלה אלא שצריך לזה כוונת רוב כל ישראל כיון דהיא כוללת לכלם גם אפילו יהי' כוונת רוב כל ישראל לא סגי עוד בזה כי צריך עוד לזה תשובה שלמה כדי שיענו כי הוא גזר דין שיש עמו שבועה דלא מהני אפילו לצבור עד אשר יבא עתה כמאמר חז"ל לא זכו בעתה עוד כתב דלענין גאולה נצחית שאין אחריה גלות צריך ריבוי תפלה מדורות ראשונים ואחרונים ובצירוף כל התפלות מכל הדורות נזכה לגאולה שלמה ועי"ז יהי' נקל לדורות האחרונים מן הראשונים מב' טעמים הנ"ל זה תוכן דבריו.
וארשה לי לעורר קצת על דברי רבינו ז"ל תחלה מה שאומר דלא סגי בזה התפלה והתשובה מן קהל מן הקהלות רק צריך לזה רוב כל ישראל יש לעורר מדברי זהר חדש בפ' בראשית דאפילו כנופיא חדא אם יתפללו בכונה שלמה ובתשובה יכלו לעורר הגאולה גם מה שאמר שצריך לזה ריבוי תפלות סכום ידוע לו יתברך וכשיכלה הסכום יהי' הגאולה הנה אם כי אנחנו לא נדע כמה יהי' סכום זה של ריבוי התפלות כי אפשר היא מכלל לבא לפומא לא גליא אך אולי יש ללמוד זאת ממשה רבינו שהי' כללות ישראל שנתאמץ מאד לבא לארץ ישראל ואלמלי הי' בא ל"ה גלות והי' תיקון השלם ונצחית כנודע והרבה בתפלות על זה עד שאמרו חז"ל דרצה להתפלל תקט"ו תפלות וכשהגיע להתפלה האחרונה שהתפלל תקי"ד תפלות ורצה להתפלל עוד תפלה אחת להשלים הסך של תקט"ו תפלות אמר לו שי"ת רב לך אל תוסיף לדבר אלי עוד בדבר הזה היינו שעיכב עליו להתפלל עוד תפלה זו להשלים הסך דאז כביכול הי' מוכרח לענות אותו הרי שלך לפניך שמספר תקט"ו תפלות די לרצות פני אבינו שבשמים ליכנס לארצינו הקדושה ולקיום הנצחית בתוכה כי אם הי' בא משה לארץ ל"ה נחרב הבית כידוע הרי דדי לזה רק סך תקט"ו תפלות ואולי גם לנו די בכמו סך זה ואם כנים דברי הרי תפלות כל הדורות כבר עלו למעלה מסך תקט"ו תפלות.
גם מה שאמר יען שהוא גזר דין שיש עמה שבועה צריך להמתין עד בעתה הנה אנו שעומדים כעת בשנת תש"ג לאלף הששי בודאי כבר הגענו לזמן של בעתה לא מיבעא לדעת רבינו האר"י ז"ל התחיל הזמן של בעתה משנת של"ה כמבואר בזהר חי ולדעת האוה"ח הק' משנת ת"ק ועיין ח"ס ח"ו סוס"י ס"א ובספר דרשות דרוש לפסח תק"ס דגם הוא כתב דמשנת ת"ק מתחיל זמן של משיח אבל לכל הדעות לנו שכבר עבר עלינו שני שליש מאלף הששי בודאי כבר הוא בעתה ועיין מהרש"א תענית ד' ט"ו ע"ב שביאר מה שאמר דוד ימי כצל נטוי שהם צללי ערב ורצה לומר שעת וזמן הגאולה הגיע כמ"ש והי' לעת ערב יהי' אור דהיינו כשיהיו בתכלית השפלות כמ"ש כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב עיי"ש והמהרש"א כתב כן בזמנו שהי' בשליש ראשון של אלף הששי הי' מוכרה לפרש דהערב הכונה על השפלות אבל אנו שהיין בשני שליש של אלף הששי הפירוש ערב הוא כפשוטו שהוא כבר ערב ממש עיין פייט שחרית של יום שני דר"ה דאמר דאחר שני שליש היום יהי' מה שנאמר בפסוק והי' לעת ערב יהי' אור וממש על זמנינו הוא מתאים דאנו עומדין כבר בשני שליש היום ועיין מו"ק ד' י"ט ע"ב בתוס' ובריטב"א דמשמעות ערב הוא מבעוד יום (ועיין מה שכתבתי בזה להלכה ולמעשה בספרי משנה שכיר ח"ב ס"י והוא עודנה בבית הדפוס ועצור תחת יד המדפיס נ"י בטירנא ה' יזכני להוציאה מתח"י) ולא לילה ומה גם שגם שפלות לא חסר בזמנינו די והותר כידוע לכל א"כ כבר כלו כל הקצין של בעתה ובן דוד עדיין לא בא ועל כרחך שיש בזה איזה דבר המונע ומעכב עלינו וכדברי ספר הברית הנ"ל וצריך לחקור ולהבחין מהו זה הדבר המעכב עלינו.
ואחר היגיעה האיר ה' את עיני למצוא פשר דבר זה על האריכות הגלות אף דכבר הגיע זמנה של בעתה דהנה הושע הנביא אומר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים ואמרו חז"ל על פסוק זה לא גלו ישראל אלא משום שמאסו בנ"י בשלשה דברים במלכות שמים ובמלכות דוד ובבית המקדש א"ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן כמ"ש ואחר ישובו בנ"י ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה ביהמ"ק כד"א ההר הטוב הזה עכ"ד. כן הוא באגדת שמואל פי"ג סי' ד' ורש"י שם מביאו וכן אמרו בילקוט לא גלו ישראל אלא על שמאסו בארץ ישראל שנאמר וימאסו בארץ חמדה ונראה לי דהילקוט מתאים עם דברי המדרש שמואל ורש"י דכל שלשה דברים הנ"ל כלולים בארץ ישראל דאי אפשר להגיע לשלשה דברים הנ"ל אלא בא"י דכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוקי כידוע ומלכות בית דוד הוא בא"י ובית המקדש הוא ודאי רק בא"י ועפי"ז לא יזכו להגאל עד שיבקשו את ארץ ישראל ואז ישיגו את כל שלשה דברים הנ"ל ועיין בשוחר טוב סי' י"ז דהמגפה בימי דוד הי' רק על שלא בקשו בית המקדש וכבר הבאתיו לעיל בהקדמה ועשה המדרש ק"ו מה בימי דוד שעוד לא הי' להם בית המקדש נענשו על שלא בקשו על זה אנו שכבר הי' לנו ונחרב על אחת כו"כ שנענשים על שאין אנו מבקשים על זאת לפיכך תקנו להתפלל על בניית ירושלים שלשה פעמים בכל יום עיי"ש.
ועתה קמה גם נצבה קושיית גדולי עולם הנ"ל הלא אנו מתפללים על זה כמה וכמה שנים מזמן החורבן עד עתה א"כ כבר נתקיים בנו המקרא של ובקשו את ה"א ואת דוד מלכם ואת ביהמ"ק דבתפלתינו נכללו כל שלשה דברים הנ"ל ומדוע אנחנו עדיין לא נענים ועדיין לא באנו אל הנחלה ואל המנוחה ועדיין אין אנו רואין איזה סימן טוב ור' שמעון ב"מ אמר אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן הלא אנו עושין כן מזה כמה שלשה פעמים בכל יום ועדיין לא הראו לנו איזה סימן טוב של הטבה והיא פליאה נשגבה לכאורה.
אך התירץ על זה הוא כך בעזה"י ואקדים ש"ס דנדה ד' ע' ע"ב מה יעשה האדם ויחכם ירבה בישיבה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו' רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי יתן חכמה מפיחו מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא מה יעשה אדם ויתעשר ירבה בסחורה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף והזהב מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמר להם ישא אשה הוגנת לו אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים מי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה' בנים מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי עכ"ל הגמ' הרי דבשלשה דברים חלוקים שחיי העקרים של האדם תלוי בהם הודיעונו חז"ל דהא בלא הא לא מהני היינו דתפלה בלא עסק ועסק בלא תפלה לא מהני ומזה אתה דן לכל עניני האדם ולכל ענינים שבעולם לא סגי בהא בלא הא היינו שיתפלל על דבר להשיגו ולא יתעסק בו כלל רק יסתפק עצמו בתפלה לחוד לא ישיגנו לעולם ומה שאמרתי דהואיל דחז"ל משמיענו זאת בג' דברים הנ"ל שהם עיקר באדם אתה דן מזה לכל הענינים למדתי זאת ממרן הב"י באו"ח סי' שמ"ג בשם המזרחי דהתורה גילתה בשלשה מקומות דאסור להאכיל לקטן דבר איסור מזה אתה דן לכל התורה כולה וממילא גם בדברי חז"ל כן דגילתו לנו בשלשה דברים העקרים בחיים דתפלה בלא התעסקות והתעסקות בלא תפלה לא מהני ממילא הוי כן בכל הענינים הצריכים לנו בחיים ובלמדי גמרא הנ"ל מה יעשה האדם שיהיו לו בנים זכרים ישא אשה נזכרתי מהמעשה שסיפר לי זקן אחד מחסידי הרבי ר' אליעזרל מקאמארנא ז"ל שלהרב הקדוש הזה הי' משמש בחור זקן שלא נשא אשה ולא הי' שלם בדעתו אך הי' ירא שמים והי' נקרא בשמו פרץ גבאי שאלו אותו פרץ למה אין אתה נושא אשה חשיב למה לי אשה מה חסר לי אצל הרבי אמרו לו הלא לאדם צריך בנים ענה על זה בנים? אתן פתקא אל הרבי ויהי' לי בנים (איך וועל געבין א קוויטל צום רבי וועל איך האבין קינדער) וכשהגידו דברי פרץ אל הרבי צחק ואמר א פנים ווער עס פערלאזט זיך אין גאנצען אופין רבין האט א פנים וויא פרץ והן הן דברי הגמרא הנ"ל מה יעשה האדם שיהיו לו בנים ישא אשה וקמ"ל דהא בלא הא לא סגי דתפלה בלא נשיאת אשה לא סגי ולא כפרץ גבאי שסמך עצמו על התפלה לחוד שיתפלל בעדו הרבי והוא לא ישא אשה עכ"פ נלמד מן הש"ס הנ"ל דמי שסומך עצמו לגמרי על התפלה לחוד ואינו מתעסק כלל בדבר יש לו פנים כמו פרץ גבאי הנ"ל.
והנה ראיתי באיזה ספר לגדול מן הגדולים (וכעת אי אפשר לי לציין על הספר והמקום שאני כותב כעת בלי ספרים מחמת גלותי שברחתי מחדר הורתי מחמת המציק) שביאר הכתוב שאמר דוד אחת שאלתי מאת ה' ואותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי שעמדו כל המפורשים על כפל הלשון שאלתי ואותה אבקש מהו שאלה ומהו בקשה הלא אחת הוא וכתב לבאר עפ"י הגמרא דנדה הנ"ל דהא בלא הא לא מהני ואם אדם מתפלל על איזה דבר לא סגי בתפלה לחוד אפילו יהי' בכונה היותר גדולה עד שיתעסק ג"כ בה בפועל ויעשה את שלו אז יועיל דתפלה לשמים להשיג חפצו ונקח דמיון אחד יבקש משי"ת שיהי' ת"ח ולא ישב כלל בבית המדרש ללמוד רק יטייל בחוצות ובשוקים אדם כזה אפילו יתפלל כל היום בבכיות לא ישיג שאלתו לעולם מפני שהוא מצדו לא עשה לזה הדבר כלום אבל אם הוא יעשה את שלו היינו שילך לבית המדרש ויתאמץ בכל כחו ללמוד וגם יתפלל לשי"ת לפתוח לו שערי החכמה אז ימלא ה' משאלתו בטח והנה החילוק בין שאלה ובקשה הוא כך שאלה הוא תפלה ששואל משי"ת משאלות לבבו מה שמתאוה בלבו בקשה הוא בפועל ובמעשה הוא מבקש ומחפש אחר דבר שחפץ להשיג שקורין בל"א "זוכען" וויא איינער זוכט נאך איינער זאכע כמ"ש אקומה נא ואסובבה בעיר ובשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי שהוא הולך בחוצות ומבקש בפועל למצוא את שאהבה נפשו וכמו בקש שלום ורודפהו שהוא רודף אחר השלום בפועל ובמעשה אבער וואן ער ווירד ניכט זוכען ווירד ער ניכט פינדען וזה שאמר דוד אחת שאלתי מאת ה' ואותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי היינו שדוד אמר שזאת אשר אני שואל מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי גם אותה אבקש בפועל ובמעשה ר"ל שאני עושה גם מצדי בכל מה שבכחי לעשות להשיג חפצי זאת להיות יושב בבית ה' היינו שאני הולך לבית המדרש ללמוד ולישב שם לעסוק בתורה רק שאלתי הוא ג"כ משי"ת שיעזרני לזה ואזכה שיהי' שבתי בבית ה' כל ימי חיי שלא יטרידני שום מניעה מזה איך זוכע אונד ארבייטע אויף דעם דאס איך זאלל קאנען זיצען אין בית המדרש כל ימי חיי דאם לא אבקש גם בפועל שאוכל לישב בבית ה' אז לשוא שאלתי מאת ה' על זה וזהו המשמעות של כפילת הלשון הנ"ל ע"כ דברי הגדול הנ"ל.
ועפי"ז יובן ג"כ דברי הכתוב הנ"ל ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' ואת דוד מלכם היינו לא בתפלה לחוד רק בקשו ר"ל בפועל ידם יבקשו אחר זאת ויתורגם בל"א זיא ווערדען זוכען בפועל דיא וועגע וויא צוריק צו קאממען נאך ארץ ישראל היינו שיעשו פעולות לזה ולא יסמכו על התפלה לחוד כי הא בלא הא לא מהני רק לבד התפלה עוד יבקשו בפועל ובמעשה לזה אז יהי' מראין להם סימן לטובה וזה שאמר ר' שמעון בן מנסיא דאין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו דייקא ויבקשו ולא אמר שישאלו כי שאלה מורה על תפלה ובתפלה לחוד לא סגי רק יבקשו בפועל ובמעשי שיעשו גם פעולות לזה לחזור לארצינו ולמלכות שמים ולמלכות בית דוד ויבקשו את שלשתן בפועל ויעשו מצדם כל מה שביכולתם לעשות וגם יתפללו על זה אז חפץ ה' יצליח בידם אבל אם לא יעשו דבר במעשה בזה רק יסמכו על התפילות לחוד לעולם לא ישיגו חפצם ועפי"ז מתורץ קושיא הגדולה הנ"ל דכיון דלא התעסקו בזה כלל לשוב לארצינו הקדושה ע"כ לא הי' להועיל בתפלתינו לחוד שהתפללנו עד כה וע"כ עוד לא היינו רואין איזה סימן לטובה אבל אם אנו נעשין את שלנו גם בפעולות ובמעשים אז יבא לנו עזר מן השמים ע"י התפלות שאנו מתפללים ג"כ לשוב לארצינו הקדושה ונשיג חפץ לבבנו לבא לנחלת אבותינו בב"א, וכן הביא רש"י בפ' במדבר דא"ל הקב"ה למשה עשה אתה שלך ואני אעשה שלי עיי"ש גבי מנין הלוים והוא כלל גדול לכל הענינים דתחלה נעשה אנו שלנו ואז יעשה הקב"ה את שלו וזה לשון החבר בספר הכוזרי העון הזה (ר"ל קאי על מה שאמר לעיל מזה שאין רבים נכספין לשוב בפועל לארץ ישראל) מנעונו מהשלמת מה שידענו בו בבית שני כי כבר הי' הענין האלקי לחול כאשר בתחלה (ר"ל כמו שאמרו חז"ל שראוי הי' גאולה שנית להיות גאולה נצחית רק גרם וחטא וביאר המהרש"א ביומא ד' ט' דזה הי' החטא דלא שבו כולם עיי"ש ממש כדברי האלקי בכוזרי הזה) אלו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפיצה אבל שבו מקצתם ונשארו רובם בבבל כי הענין אלקי אינו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה ואם היינו מזדמנים לקראת אלקי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפיצה היינו פוגעים ממנו כאשר הי' לאבותינו במצרים ואין דבורנו המחזיר שכינתו לציון והשתחוו להר קדשו וכיוצא בו אלא כצפצוף הזרזור שאין אנחנו חושבים על מה שנאמר בזה עכ"ל הזהב וכן הוא עד היום אנו אומרים בפינו ובלשוננו ולבנו אין עמנו להתעורר כוסף נפשינו בפעולת ארץ נושבת להרבות שמה החזרת עם בני שראל ולחזק הישוב ודין גרמא לכל הצרות שהגיענו.
