סיפורים מפליאים על הגר"א גנחובסקי זצ"ל

בסלון ביתו של הג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל (הנראה יותר כפרוזדור מטרקלין) היה תלוי בצד תמונה קטנה של בנו מחמל נפשו, רפאל יונה"ל, אותו שיכל במיטב שנות בחוריו, אחרי שנים של סבל ויסורים. מתחת לתמונה נכתב: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ.

אם באנו לבקש דמות של הלל הזקן בדורנו, בענווה ובהארת פנים, הוא הוא. ויעידו ע"כ משתתפי השיעורים, איך היה מיקר ומרומם כל הערה טפלה שנזרקה לחלל השיעור, והיה חוזר עליה שוב ושוב במשך השיעור לפאר את השואל. ישבתי פעם באוטבוס ב"ב -י"ם כשהוא ישוב לפני, ובחור שלא חננו ה' בבינה יתרה התיישב לידו, והמטיר עליו שאלות שאין בהם לא חכמה ולא בינה. ר' אברהם לא איבד סבלנותו לרגע, ובהארת פנים השיב לו, והרחיב את דבריו עד שיצק בהם תוכן וממשות. 

 

בביהמ"ד צאנז התקיים שיעור קבוע מידי יום שישי, עם מספר לא רב של משתתפים. השיעור היה מתחיל בשעה קבועה וידועה. אחד המשתתפים, איחר בכעשרים דקות שעה ממועד התחלת השיעור, נטל כסא והתיישב לצידו של ר' אברהם, ובחכמתו פתח ושאל: נו, מה נתחדש היום בבית המדרש, מה אמרו עד עתה? עצב לא נע בפניו של ר' אברהם, ומיד החל חוזר בנעימה על כל הנאמר עד עתה. ודומה שאין איש שיכול לומר שראה את ר' אברהם כשהוא מקפיד.

דביקותו וחסידותו, אין לשער. והכל בלתי לה' לבדו. חמותו התגוררה בדירה סמוכה אליו, והוא ואשתו הרבנית סעדוה במסירות ובאהבה. הגם שהיא מחמת זקנה נטשטשה עליה דעתה, והיתה מלאכה זו קשה וסבוכה. שמעתי אותו פעם מתקשר לקרובת משפחה, שכנראה נמנעה מלבקר את חמותו בשל מצבה, והוא זצ"ל הפציר בה להרבות בביקורים ובשיחות טלפון. הוא פתח במשל מרהיב על ארמון יקרות, מלא אור ונעימות אין קץ, שבונה אדם לעצמו בעד ערך מועט, וכך הם פעולת שכר המצות לעולם הבא. עצמתי את עיני ושמעתי את הס"ק הח"ח באמונתו התמימה והטהורה.

נכחתי פעם בשיעור שנשא בליל פסח לפני מעריב, באחד מבתי המדרש החשובים של ב"ב, קהל גדול מלא חכמים וסופרים. אחר שסיים את שיעורו כאשר ייעד. אמר לרדת מן התיבה, אך הגבאי רמז לו שנותרו חמש רגעים עד תפילת מעריב. ר' אברהם, שלא היה חסר מאומה מכל פלפולי האחרונים וחריפותם, אמר מיד, נו, נותרו כמה דקות נשנה ביחד כמה הלכות: ואז חזר על הלכות פסוקות ופשוטות בדין שתית ד' כוסות, ודין מי ששכח להסב, וחילוק כוסות ראשונות ואחרונות. וכן עזה"ד. כי כל מעשיו ותנועותיו לשם שמים ולכבוד קונו ויוצרו ולא זולת. 

בפעם הראשונה שדפקתי אצלו בבית בש"ק לשאול איזה שאלה, לא הניח לדבר מיד אלא הכניסני לביתו הושבני על כסא ופרס לפני מזונות בפה"ע בפה"א שהכל ואולי גם הגפן ואמר לי לטעום מכל א' בשביל מאה ברכות, ומיד אח"כ שמע שאלתי וענה לי בחביבות יתירה שאין כדוגמתה כאילו אני תלמידו המובהק, ולא נגמר בזה, אלא שלמחרת מישהו קרה לי בישיבה ואמר שר' אברהם רוצה לדבר עמך ואז הוסיף כמה מילי במה ששאלתיו [צריכים להבין שבש"ק זו הייתה הפעם הראשונה ששאלתי אותו דבר מה, ולפלא שזכר שמי שאמרתי כשנכנסתי וכן איפה אני לומד והשיג מס' טל' ציבורי והתקשר].

עוד סיפר לי מישהו שכנראה היה נוכח אצלו בשעה שאכל פת שחרית, והיה לפניו לחם וגבינה רכה וקצת ירקות חתוכים. וראה שאוכל הלחם איך שהוא ואז הגבינה לבדה ואח"כ ירקות, ואיזה א' שם שאלו למה הרב לא "מלפת" וענה הרי אוכלים הלחם בגלל הבריאות וויטמינים שבו ואח"כ את הגבינה בגלל התועלויות המיוחדות שיש בו וכן הירקות. כלו' העולם רגילים שאוכלים לחם והרי צריך שיהיה איזה טעם ולא יבש וע"כ נותנים עליו גבינה ואולי גם ירקות. אבל אצל ר' אברהם זצ"ל הלחם לבריאות הגבינה לבריאות וכו'.

 
עדות שמעתי איך פ"א ישב בטשעבין והיה נחפז לצאת ב1:30 לב"ב.
והנה הגיע רבי נתן לוברט ב1:25 עם קושיא. ר' אברהם כבר היה 'על קוצים' ושיחה עם ר' נתן יכלה להתארך עד בלי די.
אמר לו ר' אברהם. על מה מדובר? השיבו ר' נתן בדף פלוני בשבת.
אמר ר' אברהם, כן הדף ההוא. והתחילו קודם כל לחזור על העמוד. א' מהם אמר את הרש"י ואחריו אמר השני את כל התוס' של העמוד. שאל ר' נתן צרור קושיות. ענהו ר' אברהם תירוץ מקיף אחד, נטל תיקו, נפרד לשלום ואץ לדרכו.
כ"ז היה ב5 דקות.

 

 זכיתי לפקוד מספר פעמים את חדרו בישיבת טשעיבין - חדר ככל החדרים, משל היה בחור בישיבה. ההרגשה שהעניק לי היתה כאילו הוא נמצא כאן רק בשבילי. ענוותן לא מצוי. באחת הפעמים צלצל הטלפון, על הקו חתן עלום שם שחיפש ככל הנראה מסדר קידושין מתנדב. זמן ארוך - אולי רבע שעה, אולי יותר, החתן בשלו, ורבי אברהם בשלו - 'אולי תנסה מישהו אחר', וחוזר חלילה. רבי אברהם הולך סחור סחור, מנסה להורידו מהקו - תרתי משמע, ללא הצלחה. החתן דנן בשלו. ורבי אברהם אף הוא בשלו. הכל בנעימות וללא צל של פגיעה בחתן. כששום נשק לא הועיל, ניסה רבי אברהם לדחותו בתירוץ נוסף, ואמר 'אני צריך לקבל אישור מרעייתי וכו'. אינני זוכר איך הסתיימה השיחה. מכל מקום, קבלתי שיעור בנעימות של תלמיד חכם ובבין אדם לחברו - גם אם הוא נודניק גדול במקרה החתן דנן.
בצאתי, 'ביקש' ממני רבי אברהם לשוב ולפקוד את 'מעונו'. כמה פעמים כמעט מלאתי את בקשתו. וחבל על דאבדין.

 

 את ההתפעלות מחידושי תורה העביר לתלמידים. פעם לפני 38 שנה, גילה והוציא לאור ספר "גנזי רבי עקיבא אייגר" מאוסף ששון. הוא היה מומחה עצום בכל פסיק של רעק"א, גם בכתב יד וגם בסגנון. כאשר התגלה הספר, היה נרגש ונסער. נכנס לשיעור ונתן דפיקה על השולחן: בדבריו הביע פליאה, מדוע "המודיע" אינו מדווח בכותרת הראשית על גילוי כתב יד חדש ובלתי ידוע של רבי עקיבא אייגר... וכי יש חדשות גדולות יותר בעולם?... 

 

 שמעתי מהגרמ"ד לפקוביץ: לפני כמה שנים נפגשו שניהם בחתונה בירושלים, הגרמ"ד הגיע ברכב בלווית אחד ממתפללי בית הכנסת (ששם הוא מכהן כרב), בחזרתו הציע הגרמ"ד לר' אברהם לחזור עמו לבני ברק באמצעות הנהג שהביא אותו בהלוך. ר' אברהם נעתר, כאשר נכנס לרכב, אמר להם שהוא בספק על תפילת הדרך, והתברר שגם הם, הנהג והגרמ"ד בהאי ספיקא יתבינן, וממילא לא יוכלו להושיעו. הציעו לו לברך בלי שם ומלכות ועוד פתרונות מהסוג הזה, אך הוא מיאן בכ"ז וביקש שיורידו אותו במקום שיש תחנת 400, הוא יסע לבני ברק באוטבוס 400 ושם בלא ספק ימצא מי שיוציא אותו בתפילת הדרך ! חסו המה על זקנותו וחכמתו, והגו רעיון אחר, אמרו, נילך ל'טרמפיאדה' ומשם נאסוף נוסע, נוסע שיכול להוציא בתפילת הדרך. והוטבו הדברים בעיניו, וכך עשו, באו לטרמפיאדה ושאלו מי כאן יכול לברך תפילת הדרך, כמובן שלא חסר מי שקפץ על הנסיעה הנוחה במחיר כה מועט. לשמחת כולם...

 

 כבר נודע בשערים יחסו הנפלא לכל אחד ואף בשעת השיעורים בשאלות שלפעמים של מה בכך, תמיד משיב במאור פנים ומציין לשבח את השואל באומרו "אוי זו שאלה נפלאה"! "אתה שואל כ"כ טוב" וכיוצ"ב, וניתן להאזין לשיעוריו הנפלאים בקול הלשון ולשמוע דברים אלו כסדר.
שמעתי בהלוי'ה סיפור 'קטן' על זה:
פעם העיז פלוני ממקורביו לשאול:
כבוד הרב, יש לי גמרא מפורשת נגדכם...
והגר"א זצ"ל משיב בבדיחותא כדרכו: גמרא מפורשת נגדי? לא יכול להיות!
לאחר דו"ד השיב הלה:
הרי כתוב בגמ' (ב"מ כ"ג ב') "בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת וכו'", והנה לפעמים אנשים שואלים את הרב שאלות שאין בהם ממש, והרב אומר להם " זו שאלה כ"כ טובה" וכו', והרי לפי המבואר בגמ' אין לצורבא מרבנן לשנות בדבריו לבד מג' הנזכרים?
והשיב הגר"א על אתר: "נו א"כ אדרבה, זו אינה גמרא נגדי, אלא שמגמרא זו מוכח שאינני צורבא מרבנן..."

 

 סיפר לי חבר שנסע אתו במונית מעט לפני שנפל למשכב:
"לא יכלתי לדבר עמו מאומה כי כל הזמן דיבר עם הנהג והאיר לו פנים. לפני שירדנו אמר לנהג בחביבות נפלאה: אני לא מכיר אותך כך שמה שאומר לך זה לא לשום מטרה צדדית וכו'. אתה היית משהו משהו!"...
"ומי שלא ראה אותו ואת הנהג באותה שעה לא יוכל להבין."

 

 הסיפורים האלה וכיו"ב מקבלים מימד אחר כשיודעים איזה מוח גאוני היה לר' אברהם, איך היה לועס בכזו רכות את כל חשבונות רעק"א, ומסדר פרטי פרטים של הלכות סבוכות, ובמה היה ראשו מונח במשך כל המעל"ע. סיפר לי ידיד שההכרות שלו עם ר' אברהם היתה לפני כארבעים שנה, כשהיה בחור בישיבת טשעבין. הוא עקב אחרי ר' אברהם וראה אותו יושב במקומו במשך שעתיים וחושב, בלי להרדם, בלי לפהק, בלי שום הסחת דעת, יושב וחושב במשך שעתיים רצופות ! בסיום אותו מאמץ מחשבתי אדיר, הוציא ר' אברהם דף מכיסו, ושרבט בו לא יותר משתי שורות !

 

 שמעתי שבשמיני עצרת [יומיים קודם הסתלקותו] נשלחו מס' בחורים מקול תורה לשמחו ע"י מיטת חליו בשע"צ. והיה שוכב הוא ז"ל בחוסר אונים וכמעולף. ואחר ששרו כעשר דק' וטהר וכו', ניעור ונתחזק וסימן להם לגשת איליו, ואמר להם שיאמר לפניהם מה שעלה בדעתו עתה בזמן ששכב. שהנה מאחר שמתחילים לומר משיב הרוח בשמ"ע, מנהג העולם לומר כן 90 פעם כדי להינצל מן הספק. ונסתפק לו אם יש בזה משום איסור 'מכין' לחול לעשות כן ביו"ט עצמו.