ב"ה ט' מר חשון התשמ"ד
השיחה עם מרן הרב ר' הירש פסח פרנק – כדלקמן:
באותה התקופה הייתי ראש מחלקת העלייה של הסוכנות, וזכיתי להעלות מאות אלפי יהודים מצפון אפריקה (מרוקו, טוניס ואלג'יר). חלק גדול מהעולים נקלטו במקומות שתושביהם אינם שומרי תורה ומקיימי מצוות, ואף ממתנגדי חיי תורה ומצוה. אגודת ישראל וסתם יהודים דתיים נרתעו ונחרדו מההשפעה השלילית שהייתה, שרבים מן העולים, ביחוד הצעירים, הושפעו מהסביבה, או שהשפיעו עליהם, לפעמים אף בשלילת מהם אוכל כשר ואפשרויות של שמירת שבת, והם דרשו להפסיק העלאת יהודים מצפון אפריקה. אליהם הצטרפו חוגים אחרים מכל המפלגות (ללא יוצא מן הכלל), גם המפלגות הלא דתיות ובראשן מפא"י (פרט ליחידים כמו: ספיר, בן גוריון וגולדה מאיר), ובעיתונות היו עשרות מאמרים נגד עלייה זו, וכל אחד וטעמו אתו. אני וחבריי, כמו ברוך דובדבני ויהודה דומוניץ, שידענו את המצב במרוקו – ידענו שצפויה ממש סכנת חיים ליהודים ברוב המקומות האלו, ואף טמיעה מוחלטת על ידי העברה לדת האסלמית, מתוך רצון של הצלה, פיתוי, כפיה וכו', לכן המשכנו. חיזקה אותנו במעשינו זה הרבנות הראשית, אולם מבלי לגלות את דעתה ברבים.
השיחה עם מרן הרב ר' הירש פסח פרנק – כדלקמן:
באותה התקופה הייתי ראש מחלקת העלייה של הסוכנות, וזכיתי להעלות מאות אלפי יהודים מצפון אפריקה (מרוקו, טוניס ואלג'יר). חלק גדול מהעולים נקלטו במקומות שתושביהם אינם שומרי תורה ומקיימי מצוות, ואף ממתנגדי חיי תורה ומצוה. אגודת ישראל וסתם יהודים דתיים נרתעו ונחרדו מההשפעה השלילית שהייתה, שרבים מן העולים, ביחוד הצעירים, הושפעו מהסביבה, או שהשפיעו עליהם, לפעמים אף בשלילת מהם אוכל כשר ואפשרויות של שמירת שבת, והם דרשו להפסיק העלאת יהודים מצפון אפריקה. אליהם הצטרפו חוגים אחרים מכל המפלגות (ללא יוצא מן הכלל), גם המפלגות הלא דתיות ובראשן מפא"י (פרט ליחידים כמו: ספיר, בן גוריון וגולדה מאיר), ובעיתונות היו עשרות מאמרים נגד עלייה זו, וכל אחד וטעמו אתו. אני וחבריי, כמו ברוך דובדבני ויהודה דומוניץ, שידענו את המצב במרוקו – ידענו שצפויה ממש סכנת חיים ליהודים ברוב המקומות האלו, ואף טמיעה מוחלטת על ידי העברה לדת האסלמית, מתוך רצון של הצלה, פיתוי, כפיה וכו', לכן המשכנו. חיזקה אותנו במעשינו זה הרבנות הראשית, אולם מבלי לגלות את דעתה ברבים.
ביום אחד הופיע מאמר ב"הצפה" מאחד מאנשי הפועל המזרחי (אינני רוצה להזכיר את שמו) שגם כן הטיל ספק בצדקת עליה זו. אמנם קיבלתי חיזוק רב מהרב י"י וינברג זצ"ל בעל "שרידי-אש" ויבדל לחיים הרב יוסף דב סולובייציק שליט"א (מכתבו של הרב וינברג פורסם ב"ספר שרגאי" ושל הרב דב סולובייציק טרם פרסמתי), אבל לא יכולתי עוד לעמוד ולעבוד מתוך שמחה באווירה שנוצרה בעיתונות נגדי (אף ב"המודיע").
נכנסתי לרב פרנק, כמרא דאתרא, לשאול את פיו, ושחתי לפניו על דאגתי ויסורי הגוף והנפש שלי. אחרי שהקשיב לי אמר: "תואיל לתת לי את הילקוט שמעוני" (שעמד בארון ממולו), פתח אותו והראה לי בדברי הילקוט על מגילת איכה ד"ה "זכור תזכור": "תני רבי חייא, משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נוטלן, והיה נזכר להם ובוכה ואומר: הלואי יהוון בני עמי, אע"פ שמקניטים אותי. הדא הוא דכתיב: 'מי יתנני במדבר מלון אורחים', אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינים עלי, ודכוותיה: 'בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה', אמר הקב"ה: הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה". והמשיך, "מה אתה מבקש ממני: שאחלוק על דעתו של רבי חייא, שאגיד לך לעשות ההיפך ממה שאומר רבי חייא, ממה שהקב"ה אומר? ובפרט שבהישארותם של היהודים במרוקו צפויות להם שתי סכנות, גם סכנת חיים וגם סכנת טמיעה. ואפילו אם יש רק ספק סכנה גם כן חובה להעלותם ולהצילם 'ובהדי כבשי דרחמנא למה לך'. אף זעקת ארץ ישראל לעליה אומרת לך – לך בכוחך זה, וד' יהיה אתך, ואל תשים לב למתנגדים השונים וטענותיהם. אל תענה ואל תיכנס בוויכוחים, עשה מה שבידך להעלות עוד ועוד יהודים, וזכותו של רבי חייא תעמוד לך וד' אתך להצליח". עד כאן.
בכבוד רב, ש"ז שרגאי
