| 1You shall not see your brother's ox or sheep straying, and ignore them. [Rather,] you shall return them to your brother. | |||
| 2But if your brother is not near you, or if you do not know him, you shall bring it into your house, and it shall be with you until your brother seeks it out, whereupon you shall return it to him. | |||
| 3So shall you do with his donkey, and so shall you do with his garment, and so shall you do with any lost article of your brother which he has lost and you have found. You shall not ignore [it]. | |||
| 4You shall not see your brother's donkey or his ox fallen [under its load] on the road, and ignore them. [Rather,] you shall pick up [the load] with him. | |||
| 5A man's attire shall not be on a woman, nor may a man wear a woman's garment because whoever does these [things] is an abomination to the Lord, your God. | |||
| 6If a bird's nest chances before you on the road, on any tree, or on the ground, and [it contains] fledglings or eggs, if the mother is sitting upon the fledglings or upon the eggs, you shall not take the mother upon the young. | |||
| 7You shall send away the mother, and [then] you may take the young for yourself, in order that it should be good for you, and you should lengthen your days. | |||
| 8When you build a new house, you shall make a guard rail for your roof, so that you shall not cause blood [to be spilled] in your house, that the one who falls should fall from it [the roof]. | |||
| 9You shall not sow your vineyard [together with] a mixed variety of species, lest the increase, even the seed that you sow and the yield of the vineyard [both] become forbidden. | |||
| 10You shall not plow with an ox and a donkey together. | |||
| 11You shall not wear a mixture of wool and linen together. |
לכאורה קשה להבין את סמיכות הפסוק הזה כאן. ויש
לומר, שבכלל מצוות החסד שנצטווינו בהן אמרה תורה לחוס על הבריות ועל סדרי
הטבע כמו שנסדרו בידי שמים (״את חוקותי תשמורו״, ויקרא י״ט:י״ט),
ועל כן סמך הכתוב כאן מצות שילוח הקן ואיסור כלאים (השוה פירושנו להלן).
על כן מובן שבכלל סדרי הטבע כפי רצונו של הבורא ית״ש יש למנות את האזהרה
להבדיל בין מיני האדם בהנהגה ולבוש. אלא שכאן אי־שמירת סדרי הטבע עלול
להביא לידי מעשי־תועבה, ועל כן העבירה הזאת עצמה נקראת תועבה, והיא חמורה
מתערובת המינים שבטבע הצומח והחי, שאין בהם דעת. לפי זה היה ראוי לסמוך
פסוק זה לפני פסוק ט, המדבר על איסור כלאים, אלא שהקדים הכתוב לסדר ביחד את
המצוות שכלפי המין האנושי, ורק אחרי כן נאמרו המצוות כלפי שאר הבריות.
נמצינו למדים שסדר הפרשה כך הוא:
א) גמילות חסדים בין אדם לחבירו (פסוקים א׳-ד׳).
ב) שמירת הסדר הטבעי כפי שבראו הבורא ית״ש, בנוגע למין האנושי (פסוק ה׳).
ג) לחוס על בעלי חיים (פסוקים ו׳-ז׳).
ד) להזהר שאף בביתך לא תהא תקלה (פסוק ח׳).
ה) שמירת הסדר הטבעי כפי שבראו הבורא ית״ש, בנוגע לכל הבריות (פסוקים ט׳-י״ב).
[הרד"צ הופמן ז"ל]
