When saying the piyut "מלך עליון", which contrasts the מלך עליון with the מלך אביון, I was thinking about the new King Charles.....
|
| אֵל דָּר בַּמָּרוֹם | אַדִּיר בַּמָּרוֹם | אֹמֶץ יָדוֹ תָרֹם
|
|
|
|
|
| בָּלֶה וְרָד שַׁחַת | בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת | בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת
|
|
|
|
|
| גִּבּוֹר לְהָקִים | גּוֹזֵר וּמֵקִים | גּוֹלֶה עֲמֻקִּים
|
|
|
|
|
| דָּוֶה כַדֶּבֶר | דּוֹבֵר וְעוֹבֵר | דּוֹמֶה לְעִוֵּר
|
|
|
|
|
| הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה | הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה | הַמַּאֲזִין צְעָקָה
|
|
|
|
|
| וְחָפֵץ בְּרֶשַׁע | וְעוֹשֶׂה רֶשַׁע | וּמוּכָן לְפֶשַׁע
|
|
|
|
|
| זוֹכֵר צוּרִים | זַכּוֹת יְצוּרִים | זוֹעֵם צָרִים
|
|
|
|
|
| חוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵחַ | חָשׁ וּמִשְׁתַּכֵּחַ | חָב וּמִתְוַכֵּחַ
|
|
|
|
|
| טוֹב שׁוֹכֵן עַד | טוּבוֹ לָעַד | טִפַּח שְׁמֵי עַד
|
|
|
|
|
| יָמָיו טְפָחוֹת | יוֹמוֹ לְמַפָּחוֹת | יְחוּם טִפּוּחוֹת
|
|
|
|
|
| כַּשַּׂלְמָה עוֹטֶה אוֹר | כָּל מְאוֹרֵי אוֹר | כַּבִּיר וְנָאוֹר
|
|
|
|
|
| לְצַלְמָוֶת יֻשְׁפַּל | לְרֶגֶב יֻאֲפָל | לְאַשְׁמָן יְקֻפָּל
|
|
|
|
|
| מֶלֶךְ עוֹלָמִים | מְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים | מֵשִׂיחַ אִלְּמִים
|
|
|
|
|
| נָע לִרְגָעִים | נֶחְפָּז מִפְּגָעִים | נִבְהָל בְּשִׁגּוּעִים
|
|
|
|
|
| סוֹבֵל כֹּל | סָב וּמְבַלֶּה כֹל | סוֹקֵר בַּכֹּל
|
|
|
|
|
| עוֹבֵר וּמִתְעַבֵּר | עַפְעַפָּיו מְעַוֵּר | עֲפָרוֹ צוֹבֵר
|
|
|
|
|
| פְּאֵרוֹ עֹז | פֹּעַל יְמִינוֹ תָּעֹז | פּוֹדֶה וּמָעוֹז
|
|
|
|
|
| צַחֲנָה תַּבְאִישֶׁנּוּ | צוֹאָה תַּלְבִּישֶׁנּוּ | צִיָּה תִירָשֶׁנּוּ
|
|
|
|
|
| קְדוֹשָׁיו לַהַב | קוֹרֵא מֵי רַהַב | קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּאַהַב
|
|
|
|
|
| רִמָּה לוֹבֵשׁ | רָטֹב וְיָבֵשׁ | רָשׁוּף בְּמַּיִם וּבְאֵשׁ
|
|
|
|
|
| שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו | שֶׁקֶט בִּפְנִינָיו | שֶׁבַח טוֹב בְּמַצְפּוּנָיו
|
|
|
|
|
| תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ | תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ | תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ
|
|
|
|
|
| תָּקְפּוֹ לָעַד | תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד | תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד
|
|
|
| על הפיוט |
|
| ||
| | פיוט הנאמר בעמידה, בתפילת מוסף של הימים הנוראים, עם פתיחת ארון הקדש, בבתי הכנסת האשכנזיים.
פסוקי מקרא שונים מדמים את אלוקים למלך, ובעקבותיהם הרבו חז"ל להשתמש
בדימוי זה בעולם האגדה והמשל . עם זאת, עסקו חכמים גם בהנגדת אופיו של מלך
מלכי המלכים למלך בשר ודם. אף פיוט זה נכתב ברוח ההשוואה המנגידה. הפיוט
מעמיד כנגד כל מחרוזת הנפתחת במלים 'מלך עליון', ובה שלושה ביטויים לגדולת
ה' הפותחים באותה אות, מחרוזת הנפתחת במלים 'מלך אביון', ובה שלושה ביטויים
לשפלותו של מלך בשר ודם, הפותחים באות העוקבת לפי סדר הא"ב, וכך לסירוגין
מחרוזת העוסקת במלך העליון ומחרוזת שעניינה מלך אביון. מחרוזות המלך העליון
מסתיימות במלים 'לעדי עד ימלוך', וכנגדן אלו המתארות את המלך האביון
נחתמות בשאלה הרטורית 'עד מתי ימלוך?'.
התבוננות במקורות לשונות הפיוט וביטוייו מראה כי רבים בו במיוחד
השיבוצים מספר איוב. ואין בכך כדי להפתיע, שכן בספר זה, בו משוחח האדם
המיוסר, שהיה בעבר בעל נכסים ומעמד איתן, כמלך בשר ודם, עם רֵעיו, באים
לביטוי הן קיומו הרעוע של בן תמותה, הן עוצמתו האינסופית ומטילת היראה של
האל, מלך עליון. מעניין כי לפי התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל לאיוב א, ו,
ראשיתו של סיפור איוב התרחשה ביום ראש השנה.
אמירת פיוט זה עברה שתי תמורות: האחת – הושמטו רוב בתי 'מלך אביון'
בעטיה של הצנזורה, שכן הם מדברים בגנותו של המלך האנושי. השנייה – לאחר
שהמחזורים הודפסו וניתנו בידי המתפללים כולם, נוצרו מנהגים שונים של קיטוע
הפיוט על ידי הקהל והחזן שלא מתוך הקשבה למבנה המקורי של הפיוט. עיוות כזה
נוצר בפיוט 'מלך עליון', שבו שירתם של הציבור ושל שליחו מדביקה את המלים
הפותחות "מלך עליון" למלים "לעדי עד ימלוך", האמורות לחתום את המחרוזת.
עיוותים דומים חלו בפיוטים אחרים (כגון 'האוחז ביד מדת משפט וכל
מאמינים...' או 'אתה הוא אלקינו'), ואולם בפיוט זה השיבוש שקוף במיוחד,
כאשר משיבים למקומם את הבתים המצונזרים הפותחים במלים "מלך אביון". | | | |
|
