הרב נרי'ה מספר על ילדותו של רבו הרב קוק ('ט"ל הראי"ה' פרק א, עמ' יז-יח):
באחד הימים טען חבילה על כתפו ופנה לדרך, לאן? - שאלוהו - ותשובתו היתה: לארץ-ישראל!
עד כן דברי הרב נריה.
ראוי להעמיד את הדברים בקונטקסט הבא:
לערך החל משנת תרמ"א ועד ה'תרע"ד, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התרחשה ההגירה היהודית הגדולה ביותר שבכל הזמנים עד לאותה שעה.
אבל האמת שההגירה לאמריקה החלה גם עשור קודם לכן, אלא שהפרעות של אחרי ההתנקשות בצאר אלכסנדר שהביאו פרעות ביהודים החישו את התהליך.
מתוך 7.5 מיליון היהודים שהתגוררו במזרח אירופה (שהיוו 3/4 מהעם היהודי), היגרו 2.5 מיליון יהודים החוצה, רובם המוחלט לאמריקה, ומתי מעט לארץ ישראל.
רק לסבר את האוזן ב2 עובדות:
1) 100 שנה קודם לכן היו במזרח אירופה 2.5 מיליון יהודים בלבד. כלומר מספר זהה למספר היהודים שעזבו ב30 השנים הנ"ל.
2) בגירוש ספרד, ההגירה היהודית הגדולה עד אז, היגרו רק רבע מיליון יהודים, אם כי בשנה אחת.
בספרים שחוברו ע"י מהגרים יהודיים לאמריקה וצאצאיהם ניתן לקרוא עובדה מעניינת:
היתה פנטזיה של ממש בקהילות היהודיות להשתוקק להגר לאמריקה - ארץ העושר, החופש וההזדמנויות. מכתב שהגיע בדואר מקרוב באמריקה היה נחשב לפסגת התשוקות.
התוודעתי לספר 'World of Our Fathers - European Jews to America and the Life They Found and Made'.
ספר מדהים שחובר בידי היהודי Irving Howe (אורנשטיין לשעבר) על אותן 30 השנים של ההגירה היהודית ההמונית ממלכת הרשע הרוסית והפוגרומים אל אמריקה החופשית (הכל יחסי כמובן).
בעוד הוא מנסה להמחיש את הערגה להגר החוצה והשפעתה על חיי היום יום יום, הוא מונה כמה תופעות ובתוכן צדה את עיני זו:
"Children played at emigrating".
"ילדים שיחקו בלהגר", לאמריקה, כמובן.
להגר לאמריקה היה שם המשחק.
ואז מיד נזכרתי בסיפור של רב נריה. על רקע זה מרתק לקרוא שוב את מה שהרב נרי'ה מספר על הילד אברה'ם איצל'ה קוק שבעוד כולם משתוקקים לאמריקה הוא שיחק בלעלות לארץ ישראל השוממה...
