"מיקומך בתור, אחד. שיחתך חשובה לנו, אנא המתן".
או. ברוך השם. להיות מקום ראשון תמיד טוב, לא הרבה זמן לחכות.
בכלל לחכות נראה לי לא משהו, אני לא טיפוס כזה שמחכה. תן לי בזמן הזה לעשות משהו, להיות יעיל, אקטיבי, לזוז. אפילו כשאני נוהג אני סוגר דברים, שוטף כלים? גם כן. הלחכות הזה לא נשמע מלהיב.
בקיצור, מזל שאני ראשון.
*
"מיקומך בתור, אחד. שיחתך חשובה לנו, אנא המתן".
הלו? יש שם מישהו? כמה זמן לוקח לענות אם אני מספר אחד?
בכל מקום נורמלי כבר היו עונים מזמן. טיים איז מאני. אין לי זמן לבזבז כאן, אני איש עסוק, יש לי מלא דברים לעשות.
*
"מיקומך בתור, אחד. שיחתך חשובה לנו, אנא המתן".
אם הם היו עובדים שלי הם כבר היו מפוטרים מזמן, לא ככה נותנים שירות. מישהו מחפש אותך – אתה עושה הכל כדי לא לפספס אותו. אם צריך לחכות כל כך הרבה זמן סימן שהלקוח לא חשוב לך באמת.
לא חשוב לך באמת. לא באמת, נכון? לא באמת אכפת לי מהלקוחות שלי, אכפת לי מעצמי ומהכסף שהם נותנים לי. אם אני לא און-ליין הם פשוט ילכו הלאה, יעברו למקום אחר. אז צריך למרוח חיוך על הפרצוף ולענות, מיד, לפני שהם בורחים.
*
"מיקומך בתור, אחד. שיחתך חשובה לנו, אנא המתן".
טוב, טוב, הבנתי, כמו תקליט שבור, שיחתך חשובה לנו, קשקוש. שיחתי לא באמת חשובה לכם, אם היא הייתה חשובה כבר הייתם עונים מזמן, מראים איזה קורטוב יחס, איזו תגובה קטנה, משהו.
ואם הם היו עונים מיד, באמת היה אכפת להם ממני? אם לי אכפת מעצמי וזהו, כנראה שכולם ככה. מה זה אומר? שלאף אחד לא באמת אכפת ממני? שאני בודד בעולם?
משוואה פשוטה. אם העובדה שאני עונה מיד נובעת מתוך לחץ על עצמי, כנראה שאצל כולם זה ככה, לאף אחד לא אכפת מאף אחד, כל אחד חושב רק על עצמו ועל הרווחים האישיים שלו. איזה עולם עצוב זה, עולם מלא בבדידות.
*
"מיקומך בתור, אחד. שיחתך חשובה לנו, אנא המתן".
מה כל כך נורא בלחכות? אם תגובה מהירה היא לא מדד לאכפתיות, ולפעמים אפילו מדד לחוסר אכפתיות, צריך לבחון את הנחות המוצא מחדש.
במחשבה שניה, דברים חשובים לוקחים זמן. אם אני שואל שאלה קשה ועונים לי: "אני צריך לחשוב על זה", אני לא מרגיש דחיה. להיפך, אני מרגיש מוערך, שהשאלה שלי שווה התייחסות רצינית ולא תשובה על הדרך.
לא באמת הייתי רוצה לקבל למשרד של מישהו שהכל אצלו בשלוף, הרי אני אוהב עבודה יסודית ורצינית, כולם יודעים את זה. מי שעשה הכל מהר מדי: תואר, התמחות, עבודות שונות – מעורר בי חשש גדול שאולי הוא לא מספיק רציני ויסודי. אין ספק, אני אחשוב כמה וכמה פעמים אם אני מעוניין בו. דווקא ההוא שדברים אצלו לוקחים קצת יותר זמן משדר תחושת אמון ברצינות שלו.
*
"מיקומך בתור, אחד. שיחתך חשובה לנו, אנא המתן".
זה פלא. המתנה מעוררת התבוננות, אפשרות לחשוב לעומק על דברים, להסתכל על המציאות מזוויות שונות. היא הופכת תהליכים לעמוקים ופנימיים יותר.
כמה אכפתיות יש בהמתנה הזו, כמה רצינות ויסודיות, כמה אהבה.
תודה על ההמתנה הזו.
*
"שלום, מדבר אבא, במה אוכל לעזור"?
קרוב אליך
