פרק כ"א, פס' יא-יד - "...וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה...".
פרק כ"א, טו-יז - "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים...".
פרק כ"א, י"ח - "וכי יהיה לאיש בן סורר ומורה...".
פרק כ"א, י"ח - "וכי יהיה לאיש בן סורר ומורה...".
רש"י (שם, י): "...אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו 'כי תהיין לאיש' וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה לכך נסמכו פרשיות הללו".
הבעיה התחילה בתאוות בשרים. המתחתן מסיבות תאווניות, השלום לא ישרה בביתו. אחרי פורקן היצר מתברר שהוא נשוי לבן אדם שהמראה החיצוני המושך שלה הוא חלק קטן, לא משמעותי וכמעט מבוטל לעומת אישיותה ואופיה. "אם נשאה סופו להיות שונאה".
בית שאין בו שלום, ששורר שנאה בין בין הזוג, הוא מוקש ברור שברוב המקרים מוביל ליצירת ילדים עם בעיות התנהגותיות ואחרות. "וסופו להוליד בן סורר ומורה". פסוק כ"ב - "וכי יהיה באיש חטא משפט מות" – סמיכת הפרשיות מגיד שאם חסין אביו ואמו עליו, סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות, ויתחייב מיתה בבית דין [רש"י].
אם השורש מקולקל, התוצאת אינן נעימות, בלשון המעטה.