כי רגע באפו, חיים ברצונו. ההשקפה הכללית על חסד ד' המלא עולם תלמדנו, שהטוב והחסד של החיים הם היסוד הקבוע והמנצח במציאות. ואם אנחנו מוצאים את הרע, את האף והזעם, שמתגלה בעולם, הרי הוא לעומת הטוב הכללי דבר ארעי, יוצא מן הכלל, ובא רק כדי לבסס את הטוב, להעמיקו ולהרחיבו. כי אין שום ספק, שהמגמה הכללית מתגלה בהיסוד והתכן הקבוע בשטפו התדירי במלא עולם כולו. וכאשר אנו בודקים את כל מוסדי עולם וכל ההויה כולה, ומוצאים אותה כולה מלא חיים, אנו מכירים כי החיים הם ברצונו הקבוע, ביסוד הופעת ההנהגה, והמציאות הכללית, והאף הוא רק רגע, שוטף וחולף, עובר ומתבטל, כדי להבהיק על ידו יותר את יסוד החיים וההויה במלא טובם. כי רגע באפו חיים ברצונו.
מלבי"ם ביאור הענין תהלים ל':ו':ו'
כי רגע באפו – שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו – היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע"י ימחול עונותי ע"י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה – שהיה זמנם רק מערב עד בקר.
