יין מבושל אצל מחללי שבת
יהודי המחלל שבת בפרהסיה (ברבים), ונגע ביין, הרי הוא אוסר את היין במגעו. וכדין גוי שנגע ביין. וכעת נדון, לגבי בן דתי, שמתארח אצל הוריו (על פי דרישות ההלכה), ואביו דואג לקנות עבורו יין כשר למהדרין, אך הוא מבקש למזוג לבנו יין לקידוש. ואם יסרב הבן שאביו ימזוג לו, יש בדבר פגיעה חמורה בכבוד אביו. מה יעשה הבן ולא יחטא?
יין מבושל
יין מבושל, כלומר, יין שהרתיחו אותו, אינו נאסר במגעו של הגוי. וכתבו רבותינו הראשונים, שיין מבושל, הכוונה היא ליין שהתבשל על גבי האש עד שרתח. וטעם הדבר שלא אסרו רבותינו יין מבושל, הוא מפני שיין כזה לא היה מצוי בזמן חז"ל, ולא גזרו עליו איסור. וכן כתב הרא"ש. (ויש עוד טעם בזה, ואין כאן המקום להאריך). וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (יו"ד סימן קכג). וכל זה הוא דוקא אם נגע בו הגוי אחרי שהתבשל כבר, כמו שביארנו בדין הברנדי, אבל אם נגע בו לפני שהתבשל, אף על פי שהתבשל אחר כך, באיסורו הוא עומד ואסור לשתות ממנו.
יין מפוסטר
נחלקו הפוסקים לגבי יין "מפוסטר", שחיממו אותו כדי שישתמר לאורך זמן, אך לא הגיע לדרגת רתיחה ממש. האם דינו כדין יין מבושל או לא. שיש לומר שדוקא יין שהגיע לשיעור רתיחה ממש, הוא זה שאינו נאסר במגע הגוי, אבל יין שלא רתח ממש, רק פיסטרו אותו, אינו נחשב ליין מבושל.
והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל כתב, שדוקא יין שהשתנה המראה שלו מחמת הבישול, הוא זה שנקרא "מבושל", ואינו נאסר במגע הגוי, אבל יין שפיסטרו אותו ונשאר המראה שלו כמו שהיה, אינו נחשב ליין מבושל, שהרי גם הגוי אינו יודע שהיין מבושל, ולכן אי אפשר לסמוך על הפיסטור כדי להתירו. ועוד כתב, שמכיון שיין זה מצוי מאד בזמנינו, אין לסמוך על הפיסטור כדי להתירו, שהרי הרא"ש כתב שטעם ההיתר הוא מפני שיין זה אינו מצוי, ולכן לא גזרו עליו חז"ל, אבל בזמנינו שהוא מצוי מאד אין לסמוך על טעם זה. וכן דעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ישב על מדוכה זו והאריך בדבר כיד ה' הטובה עליו, וכתב שמכיון שחז"ל לא גזרו על יין זה איסור, שוב אין לנו לבוא ולגזור מדעתינו גזירות חדשות לאוסרו. ואף על פי שבזמנינו היין המפוסטר מצוי מאד, מכל מקום, מאחר ובזמן חז"ל לא היה מצוי, ולכן לא גזרו עליו, שוב אינו נאסר לעולם, שאין בכוחינו לגזור גזירות מדעתינו כפי שהיו גוזרים בזמן התלמוד. והאריך עוד בדבר.
הדין למעשה
ולענין הלכה, כל שפיסטרו את היין כראוי, דהיינו שחיממו אותו לחום של כשמונים מעלות, שוב אין אותו היין נאסר במגע של גוי, ואפילו במגעו של נוצרי. (אלא אם באמת ניסכו אותו לעבודה זרה, שאז ודאי שאסור לשתותו).
ומעתה בנידון עליו דיברנו, בודאי שיש להקל בפשיטות, שאותו הבן המתארח אצל אביו, יקנה לשבת יין מפוסטר דוקא, כמו רוב סוגי "מיץ ענבים" שבזמנינו, ושאר היינות שאינם משובחים כל כך, שנוהגים לפסטר אותם. וממילא לא יהיה שום חשש איסור במה שאביו המחלל שבת ימזוג לו מאותו היין. והאמת והשלום אהבו.
(ובזמן שהיה מרן הרב זצ"ל רב ראשי לישראל, תיקן ביקבי ראשון לציון, שיפסטרו את היין לחום של כשמונים מעלות. שאז נחשב היין כמבושל).
ולסיכום, יין מפוסטר אינו נאסר במגע הגוי. וכל שכן שאינו נאסר במגעו של ישראל מחלל שבת. וכן אם מזג ממנו ישראל מחלל שבת, אין היין נאסר כלל בשתיה, ומותר לשתות ממנו ולעשות בו קידוש.
