שתי אפשרויות בביאור וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא
ג. הביטוי "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" מעורר ספק. ייתכן לפרשו שהמצורע הוא הקורא ומכריז פעמיים "טמא! טמא!". אבל חז"ל דרשו: "אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר מנוגעים? ת"ל: וטמא טמא יקרא" (ספרא תזריע, פרשה ה). כלומר, מניין שגם טמאים אחרים צריכים להכריז על טומאתם? שנאמר "וְטָמֵא – טָמֵא יִקְרָא", כל טמא יכריז ויקרא "טמא". לפי זה אין כאן הלכה במצורע בלבד, אלא כל הטמאים קוראים "טמא" פעם אחת.
מהטעמת וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא עולה מחלוקת בין בעלי הטעמים לבעלי המסורה: לפי הטעמים וְטָמֵ֥א טָמֵ֖א, הראשון במרכא המשרת ומחבר ל"טמא" שאחריו, נמצא שהצרוע קורא "טמא טמא" פעמיים. אבל לבעלי המסורה שהוסיפו פָּסֵק, הקריאה היא "וְטָמֵא | טָמֵא"; כל טמא קורא "טמא!" פעם אחת בלבד. ועל פי קריאה זו דורש גם הזוהר; טמא אחד קורא וטמא אחר רץ בעקבותיו.
לפי רוב נוסחי התרגום "וְלָא תִסְתָּאֲבוּ וְלָא תִסְתָּאֲבוּ יִקְרֵי" ("ואל תטמאו! ואל תטמאו!" יקרא), אונקלוס מסכים עם הטעמים; הצרוע קורא פעמיים "טמא! טמא!". ואילו סבר כתו"כ וכפָּסק, היה לו לתרגם "וּמְסָאַב (והטמא) לָא תִסְתָּאֲבוּ יִקְרֵי". כֵּפֶל "וְלָא תִסְתָּאֲבוּ" מוכיח שמדובר במצורע הקורא פעמיים.
ועדיין התרגום צריך ביאור: "וטמא טמא יקרא" משמעו שעליו להכריז "טמא! טמא!" כלומר "אני טמא! אני טמא!". מדוע תרגם אונקלוס "וְלָא תִסְתָּאֲבוּ וְלָא תִסְתָּאֲבוּ" כאזהרה לאחרים "אַל תִּטָּמְאוּ, אַל תִּטָּמְאוּ"? "נתינה לגר" פירש שינוי זה על פי הגמרא (פסחים ג ע"א) "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר: מן הבהמה אשר איננה טהורה" (בראשית ו ח, ולא אמר "הטמאה"). לפיכך לא תרגם "טמא" כמשמעו ["אני טמא"] אלא כמזהיר אחרים "אל תטמאו!" בלשון נקייה. ואולם יש שהקשו על נוסחי התרגום שבידנו.
