פרק לח
הַחָכְמָה שֶׁמִּתְרַבָּה מִתּוֹךְ קִנְאַת סוֹפְרִים, כֵּיוָן שֶׁבָּאָה מִתּוֹךְ קִנְאָה סוֹפָהּ לְהֵרָקֵב, וְכָל רִקָּבוֹן יֵשׁ בּוֹ סִרְחוֹן, וְזֹאת הִיא חָכְמַת סוֹפְרִים שֶׁתִּסְרַח בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא וְעַל־יְדֵי סִרְחוֹן זֶה תִּתְבַּטֵּל צוּרָתָהּ הַקּוֹדֶמֶת, וְיוּחַל לִהְיוֹת מֵאִיר אוֹר הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל קִנְאָה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵחָכְמַת סוֹפְרִים הִיא הַחָכְמָה שֶׁתֵּצֵא לָאוֹר עַל־יְדֵי שִׁיר חָדָשׁ וְשֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ד' יִקֳּבֶנּוּ. "וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן".
למרות שעל פי רוב הקנאה היא מדה מגונה, חז"ל אומרים שיש בה איזו תועלת: "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כא, א). 'סופר' הוא שם כללי לאדם חכם, אך גם הישגי; אם הוא רואה שהישגיו של חבֵרו יותר גבוהים משלו, הוא מתאמץ להגיע להישגים שיהיו לכל הפחות כמו של חברו. באופן פרטי יכול להיות שתחרות זו אינה דבר חיובי, אך לכלל האדם יש בזה תועלת גדולה – בזכות אותה התחרות החכמה מתרבה. כיום, אחד מן הקריטריונים של ההתקדמות המדעית, בכל תחומי המדע, הוא כמות המאמרים שהחוקר מפרסם בכתבי עת שונים. זה מתמרץ חוקרים לפרסם יותר מאמרים, ויש להניח שמתוך השפע הרב של המאמרים השונים הנכתבים יש גם מאמרים טובים. גם הויכוח שנוצר בין הסופרים מתוך הקנאה, הרצון להוכיח את עצמם, מרבה את החכמה. דברים אלה מקדמים את התרבות ותורמים לאנושות במדה מסוימת. זו גם השיטה הכלכלית הקפיטליסטית – התחרות בין החברות והסוחרים הגדולים מיטיבה עם הצרכן.
עם זאת, אין לשכוח שהקנאה והתחרות כשלעצמן, אינן טובות. יסודן אינו באמת עצמה, אלא בהשוואה לזולת. מפעילים את הכישרון כדי להתנשא על האחר. לכן הרב מציין שאותה הַחָכְמָה שֶׁמִּתְרַבָּה מִתּוֹךְ קִנְאַת סוֹפְרִים, כֵּיוָן שֶׁבָּאָה מִתּוֹךְ קִנְאָה סוֹפָהּ לְהֵרָקֵב. "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי יד, ל). הקנאה יוצרת ריקבון, משום שהאדם המקנא מרוכז כולו בהשוואה לחברו ולכן אינו מכיר בערך עצמו. כל עוד הוא לא מוצא במה הוא עדיף על חברו, ערכו-שלו מתבטל בעיניו, וכך הקנאה מכלה את עצם האדם. שיטה זו של קנאה המרבה חכמה, אינה אידאלית, גם אם היא מועילה. כשם ששיטת עונשים או תמריצים אינה אידאלית. היינו רוצים שכל אדם יעשה את הטוב מתוך הזדהות ורצון פנימי, בחינם, אך למעשה כיום הדברים לא מתנהלים כך. כבר אמרו חז"ל שטיפול רפואי שנעשה בחינם גם שווה חינם (בבא קמא פה, א). אמנם זה יכול להיות לא מותנה, אבל בסופו של דבר כולם יודעים שכאשר יש מערכת של רפואה ציבורית שבה הרופא לא מקבל תשלום מהחולה באופן אישי, הטיפול יהיה פחות טוב, וכשרוצים טיפול רפואי טוב באים לרופא פרטי ומשלמים לו. כיוון שבפועל דברים אלה מקדמים את המציאות, אנו נותנים לזה להתקיים, אך מנסים שהקנאה ושאר האינטרסים הזרים לא יצאו מהגבול הסביר. כיוון שעל פי רוב, הדברים האיכותיים והמועילים נעשים לשם שכר או מפחד העונש, יש בכך דבר שלילי ולכן החכמה שבאה מתוך קנאה סופה להירקב, וְכָל רִקָּבוֹן יֵשׁ בּוֹ סִרְחוֹן, כפי שזה בעצמים שונים בטבע, שבתהליך כימי טבעי מתפרקים ונרקבים ומשתחררים גזים של צחנה, כך גם קורה בחכמה המתרבה מתוך קנאה – אותו הריקבון מפריע לחברה האנושית והיא אינה יכולה להתעלם ממנו. כולם מרגישים בזה לא נוח, גם אלה שבעיקר מרוויחים מכך.
וְזֹאת הִיא חָכְמַת סוֹפְרִים שֶׁתִּסְרַח בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. חז"ל אומרים שאחד הסימנים לביאת הגאולה הוא "חכמת סופרים תסרח" (משנה סוטה ט, טו) – הריקבון שבקנאה המבססת את החכמה יצטבר ויפריע לאנשים, המוסר יתעלה וירגישו שאי אפשר להמשיך להתנהל כך, מפני שחכמה זו שמתרבה על ידי קנאה סותרת את היסוד האידאלי שבנפש. וְעַל־יְדֵי סִרְחוֹן זֶה תִּתְבַּטֵּל צוּרָתָהּ הַקּוֹדֶמֶת, בעת הגאולה תהיה מהפכה בתפיסת האדם את עצמו ואת עולמו, וממילא תהיה גם גאולה של החכמה, הבריאות והמוסר, מהתלות באינטרסים הזרים, ככסף, מעמד ופרסום, שהאדם מרגיש כיום שהוא תלוי בהם. אמנם דבר שנרקב יכול לשמש כדשן עבור דברים חדשים, וכך ביטולה של החכמה שמתרבה על ידי קנאה לא יהיה ביטול מוחלט, אלא רק ביטל הצורה – החכמה הזו תשמש כדשן ליצירות המטוהרות.
בדורות האחרונים סירחון הריקבון שביסוד החכמה הולך ומתפשט. כבר קרוב למאתיים שנה ישנם ניסיונות שונים ליצור משטר כלכלי (ואפילו אקדמי, שלכאורה הוא יותר נעלה) – שיהיה ללא קנאה ותמריצים זרים שונים, בפועל הדבר לא כל-כך מצליח, אך עצם הרצון לכך הוא כבר גדול. עצם תשומת הלב, ההכרה שראוי שכל דבר יֵעשה לשם עצמו היא חידוש גדול אחרי אלפי שנים שבני האדם קיבלו מציאות של אי-צדק, אפליה ומעמדות קשיחים של היררכיה. ישנן דרכים איטיות של רפורמות, קצת יותר שוויון אפשרויות ונתינת יותר הזדמנויות, כך שגם אנשים שנולדו בתנאים פחות טובים מסוגלים להתפתח ולהגיע לעמדות גבוהות. גם כאן לעתים זה מלווה בשאפתנות יתרה, קנאה ותחרות, משום שהאדם הוא יצור מורכב ולא רק האידאלים פועלים בנפשו. אך רואים למשל, שרבים מהעשירים שהשיגו מה שהשיגו מתוך קנאה ותחרות פונים יותר למפעלי חסד ותרומות לאנושות, כי מבחינה מסוימת הם מרגישים אי-נוחות מכך שהתעשרו מתוך מניעים לא אידאליים, והם רוצים להוכיח שזה הועיל לרווחת החברה האנושית.
וְיוּחַל לִהְיוֹת מֵאִיר אוֹר הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל קִנְאָה, חכמה שמתרבה לשמה, מתוך אהבת החכמה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵחָכְמַת סוֹפְרִים – החכמה שקיימת כיום, שמתרבה מתוך קנאה. החכמה בעתיד תהיה מטוהרת מרגשי הקנאה השפלים שמסתירים את העצמיות, קנה המדה יהיה הדבר עצמו ולא הזולת. הִיא הַחָכְמָה שֶׁתֵּצֵא לָאוֹר עַל־יְדֵי שִׁיר חָדָשׁ כלומר – תפיסה חדשה של המציאות, השירה מעניקה משמעות מיוחדת לאותן המילים, וְשֵׁם חָדָשׁ תפיסה חדשה של הגילוי האלוהי, אֲשֶׁר פִּי ד' יִקֳּבֶנּוּ (ישעיהו סב, ב). כפי שבגאולת מצרים הקב"ה התגלה לעם ישראל באופן מחודש: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁדָּ-י וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ג), כך גם בגאולה האחרונה החכמה תהיה כזו שגם תפיסת מושג האלוהות תתחדש, באופן שלא משערים אותו כיום. "וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן" (הושע יד, ז). לעומת מראה הריקבון וההתפוררות של החכמה הנובעת מקנאה, יהיו פאר ועוצמה כמו של עץ זית, ולעומת צחנת הריקבון, יהיה ריח הלבונה שמשמש בקטורת שבבית המקדש.
