לורן קריצר היה לאחר תאונת דרכים, שבעקבותיה הוא איבד את רגלו ואת מקום עבודתו. סבתו נפטרה ולא הורישה לו כלום. הוא הרגיש ממורמר, ובנוסף לכל, לא סגר את החודש. הוא הרגיש שאין שום תקווה, שום כיוון שממנו תבוא הישועה.
ואז הוא החליט לנסות משהו אחרון, ונואש. משהו שהוא עדיין לא ידע שהולך לשנות את חייו. הוא מצא שמיכה שהייתה שייכת לסבתו. למעשה, זו הייתה הירושה היחידה שהוא קיבל ממנה, אחרי שאימו ירשה את הרוב, ואת מה שנשאר לקחה אחותו. הוא החליט למכור אותה במכירה פומבית. הוא זכר שסבתו סיפרה לו שזו שמיכה שהיא קנתה בחנות עתיקות לפני הרבה זמן, והשתמשה בה כמצע לחתולה שלה. כשהוא עדכן את אימו שהוא הולך למכור את השמיכה, היא אמרה לו שאפילו 10$ הוא לא יקבל עליה.
כשהוא הגיע למכירה, המצב השתנה. אספן עתיקות אמר לו שזאת שמיכה ששייכת לשבט אינדיאני שכבר נכחד, שבט הנאבאג'ו (Navajo), מהמאה ה ,18- ושיש לו סיכוי, אם מישהו יתלהב, לקבל עליה בסביבות 200 אלף דולר. המכירה החלה. הפריט של קריצר הוצג. המחיר החל ב150- אלף, וקפץ תוך 77 שניות למיליון וחצי, וזה היה גם המחיר הסופי שנסגר. ברגע אחד הוא הפך למיליונר.
התורה מונה לנו 4 בעלי חיים שאסור לאכול אותם, כיוון שיש להם רק סימן טהרה אחד. הם או מעלים גרה, או מפריסי פרסה, אבל לא שניהם. אך כשהתורה מציגה בפנינו את בעלי החיים הללו, היא תמיד פותחת בדבר החיובי – בסימן הטהרה, ואחר כך עוברת לציין את הסימן השני, שאותו אין להם: "אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם".
ללמדנו לחפש את החיובי בכל מצב. גם אם המצב נראה "טמא" – מלשון אטום, סגור – תחפשו נקודה של אור, נקודה של טוב, ואיתה תתחילו. קריצר השקיע את הכסף במניות, הכפיל את הסכום, וחייו השתנו. תזכרו: "אתה לא יכול לחזור אחורה ולשנות את ההתחלה, אבל אתה יכול להתחיל איפה שאתה, ולשנות את הסוף".
