לפני כמה שנים בטו באב, היה לי חבר שסיפר לי שהוא חגג בדיוק לפני שבוע חמישים עגול
לא שאלתי אבל הוא אמר שהוא יצא עם יותר מ400 בנות. כמובן שלא אמרתי כלום, אבל הפיל היה באוויר:
"אח שלי, 400 בנות ואף אחת לא מצאה חן בעיניך?".
למחרת התקשרתי שוב ואמרתי לו שיש לי מישהי ממש איכותית להציע לו. בחורה מקסימה, צעירה ברוחה. טיפוס חם ואוהב שעובדת בתור אחות בבית החולים 'שערי צדק' בירושלים.
הוא הקשיב. שתק ואז שאל: "תגידי לי ואיך היא נראית?"
וואלה חשבתי: מה יותר לגיטימי מהשאלה הזו. כולנו שאלנו אותה. מה אנחנו מלאכים?
כאילו ברור שאתה מציע למישהו מישהי, אחת מהשאלות הראשונות צריכה לגעת במראה שלה. ברור לא?
אם הגמרא בקידושין אומרת 'כלה נאה וחסודה' מי אנחנו שנחלוק?
עד כאן הכול טוב.
אלא שהייתי רווק, נתקלתי בחבר שלי שהיה כבר נשוי עשר שנים והוא אמר לי:
"אחי, בתור רווק חשוב לך כל מיני דברים שרק שכשאתה נשוי אתה מבין כמה שהם שטויות. אבל ממש"
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותו
"זאת אומרת שאתה חושב שתוכל לתדלק את הזוגיות שלך בסולר בעוד שבסוף אתה מגלה שהיא בכלל מתודלקת בסולר ובחום. עולם אחר".
"רגע" שאלתי אותו: "אז מה אתה אומר? שזה לא באמת חשוב כל העניין של המראה החיצוני?"
"בטח שחשוב" ענה לי: "אבל ממש לא בעוצמות שאתה חושב עליהם בתור רווק. מהר מאוד מתרגלים למראה חיצוני...אבל זוגיות מצליחה לשגשג בגלל תכונות אחרות לגמרי:
איכפתיות, הכלה, וויתור, יכולת לאהוב ולהעניק. שום קשר לצבע העיניים ולצורת השיער".
בחזרה לחבר. באותו שבוע הוא סיפר לי שיצא לו לפסול מישהי שכל התכונות שלה נראו לו מתאימות רק בגלל שהיא לא באה לו טוב באחת מהתמונות שלה.
הוא אפילו לא ביקש תמונה נוספת...ולמה שיבקש? הוא רופא. לא חסרות בנות. הכול טוב.
שלא תבינו אותי לא נכון: לא באתי למתוח כאן ביקורת אלא הרווקים למרות שאני יודע מצוין מה זו רווקות מאוחרת. אבל אם רק היינו יכולים לבנות מעין סימולטור זוגיות נסיוני שכזה ולתת לרווקים להתנסות בחיי זוגיות אמיתיים לאורך כמה חודשים בטוח שהם היו יוצאים משם בחזרה עם משקפיים אחרים לגמרי דרכם הם רואים את עולם הדייטים ולכל הפחות היו עושים ריסטרט לתעדוף מחודש של הקריטריונים שלהם בבחירת בת זוג.
הלוואי.
