"נו"ן כפופה נו"ן פשוטה, נאמן כפוף נאמן פשוט". [שבת ק"ד]
הנאמנות לתעודת המציאות וההויה שבגללה יצר הקב"ה את כל מצוי, היא מתבלטת באדם בשתי דרכים שונות. הדרך האחת היא ההדרכה המוסרית הראשונה, שהיא באה לברר לאדם את קטנו ואפסיותו, שלא יתגדר במה שהוא חושב שיש בו מן המעלות והיתרונות, כי הלא כולן כאין הנה, ולא מידו הוא טובו כי אם מידי אדון כל, אשר לו לבדו הוא הכח והגבורה, החכמה והמדע, העז והממשלה. אמנם אחרי אשר דעתו של אדם היא מתישבת בהכרעת הענוה והכפיפות המוחלטה, אז באה ההדרכה המוסרית השניה היותר עליונה, המבארת לפניו את גדלו ותפארתו, את זיו נשמתו, ואת הערך המרומם אשר נתן לו רבון כל העולמים בתפיסת ההויה והכרת ההוד האלהי. אז הוא מתרומם, ושיעור קומתו מתפשט הוא על כל מרחבי עולם. ומתוך הכרה זו, הבאה מתוך תוצאותיה של ענות הצדק, הוא בא להיות נאמן לתעודת הויתו במדריגה היותר עליונה. הכפיפות היא מתאחדת עם הפשיטות, ושני המצבים ביחד מאדרים את יסוד הקודש להוציא לאור עולם את התכנית הגדולה של הנאמנות, עצות מרחוק אמונה אמן. נ"ן כפופה נו"ן פשוטה, נאמן כפוף נאמן פשוט.
"סמ"ך עי"ן, סמוך עניים".
לא תתן את צדקתך רק להפטר מהצער של ראיית המדוכדך ומצבו הנורא, כי אם התאמץ לסמוך את העניים, לחזקם, לחלצם ממצוקות ענותם, באופן שיסולק מהם צער העוני, לא רק באותה השעה והרגעים שהם עומדים לפניך נמוגים ביגונם, אלא סמוך אותם בסמיכה שיש בה ממש, באופן שיתחזקו ויתאמצו, ותהא להם תקומה ממצבם הירוד והמדוכא. סמוך עניים.
"לשון אחר, סימנין עשה לתורה וקנה אותה".
יהיה חקוק תמיד על לבבך גודל הערך אשר לאשרו של קנין התורה. כל התחבולות שביכולתך תהיינה נעשות כדי להקנות לך את התורה בצורה של קנין, בתכונה של השארת רישומה לעד על כל מהות החיים שלך. על כן, ביחד עם השקידה על דלתותיה של תורה, על החזרה התדירית המביאה לידי שינון וחיוור וידיעה מובהקת, תתאמץ לעשות סימנין לתורה, מרוב חרדה שמא לא יועילו כל המאמצים הרגילים שלא ישכח ממך דבר אחד מן התורה. ועל ידי ההתאמצות הזאת, והחרדות הגדולה הבאה מתוך ההכרה הפנימית בקדושתה של תורה ורוממותה, ע"י זה תקנה את התורה והיתה לך לקנין עולם, מתעצמת במהות נפשך, והיתה עמך לאחדים, לאשרך ורוממות עזך ונצחך. סימנין עשה לתורה וקנה אותה.
