היום פגשתי בטרמפיאדה ליד תחנת הדלק של נחלים תלמיד שלי שלימדתי לפני שלוש שנים בכיתה ד':
באמצע השיעור הגיע סבא שלו, פתח את הדלת וביקש שאצא החוצה. לא מילה במילה אבל אלו עיקרי הדברים שנאמרו בינינו:
"מי אתה?" שאלתי בחיוך
"נעים מאוד" ענה לי במבטא אמריקאי כבד: "אני הסבא של....באתי לקחת אותו"
"קרה משהו?" שאלתי מודאג
"כן" ענה לי וניצוץ ערמומי בעיניו: "פתאום הבנתי שאני לא הולך להיות כאן לעוד הרבה זמן וממש התחשק לי קצת זמן איכות עם הנכד שלי. מחר אני טס בחזרה לארצות הברית. מקווה שזה בסדר מבחינתך"
"אוקי..."עניתי והמשכתי: " תשמע, אני לא מכיר אותך, אבל יש לך נכד בר מזל אם אתה סבא שלו. לא זכיתי להכיר את סבא שלי ואתה יודע כמה הייתי מוכן לתת בכדי שיוציא אותי ככה באמצע השיעור ליום כיף?"
הייתם צריכים לראות איך שמראה הסבא הקשיש בבת אחת הפיח חיים בתלמיד שלי וצרחת 'סבא' נפלטה לו מהפה.
הוא רץ אליו, הסבא האמריקאי עם כובע בייסבול של ה'יאנקיז' עוד קרץ אליי ואני חשבתי תכל'ס למי אכפת בכלל עוד שיעור במולדת/חשבון/אנגלית/לשון או מה שבא לכם, לעומת עוד קצת דקות איכות עם הסבא היקר שלך.
בשנה הבאה גם לימדתי את אותו התלמיד ואמרתי לו בצחוק:
"אז מעכשיו אנחנו בכוננות לגבי סבא שלך שיבוא וייקח אותך ליום כיף הא?"
"הוא נפטר לפני חודש" ענה לי
ואני כבר לא יכולתי יותר להתרכז בשיעור.
