מאמרי הראי"ה עמ' 511 למקדש מעט – לאחינו ב״י קהילות הקודש והיחידים האהובים באה״ב באמעריקא וקנדה.. באה אלי שמועה, ממצב היהדות הנאמנה במדינותיכם, ולבי נשבר בקרבי, כי עלה הפורץ, של אלה אשר השחיתו את כרם ד׳ צ-באות בית ישראל, וידיחו רבים מאחרי ד' א-להי ישראל ותורתו הנאמנה, המתחדשים הריפורמיים.. עד שנמצאו כאלה ששלחו יד בהמסורה הקדושה לכל ישראל קדושים מאז ומעולם לעשות בבתי הכנסיות עזרת אנשים לבד ועזרת נשים לבד, ואשר המהרסים הראשונים אשר התחילו לבטל את הסדר הקדוש והמחויב הזה, יודעים אנחנו מה עלתה בידם, שרובם ככולם נשתכחו מהם ומזרעם כל יסודי האמונה וכל קדושת ישראל, והרבה מהם נשתמדו ונבלעו בין גויי הארץ ונכרתו לגמרי מבית ישראל.. וכשמשוררות נשים בענין סדר של תפילה הוי זמרי נשי ועני גברי, דגרע מפריצותא בעלמא והוי כאש בנעורת.. ובמקום קדוש צריכים יותר להתרחק מכל דבר המביא לידי עבירה, או הרהור, שבמקום שהקדושה מתגברת מתגבר לעומת זה גם היצה״ר.. שכל דבר שאסור משום סרך יצה״ר במקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק במקום קדוש, ופוגם עי״ז את כל מעלות הקודש של גוי קדוש, ומפסיד את הכונה ואת רוממות הנפש של קדושת התפילה והעבודה הטהורה. ומה שמחמיר את הענין של האיסור הוא, מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה וישראל, שכבר כתב ע״ז הרמב״ם במו״נ (ח״ג פמ"א), שבכל איסור ובכל עבירת מצוה שנעשה ביד רמה ע״י עדה מישראל יש לזה דין עיר הנדחת. וחלילה לזרע קודש שיכנסו במצודה רעה כזאת.. ואיסור גמור מעיקר הדין להכנס ולהתפלל בבתי כנסיות כאלו. וכאשר כבר בררו זה, וגם גזרו בכל חומר גדולי עולם בדורות שלפנינו.