בשיעורו של רבי אשר משתתפים מידי יום מאות רבות של בחורים ואברכים
השיעור נאמר בחרדת קודש
כמעט שאין שום התערבות של השומעים
לפעמים ישנה איזו שהיא הערה קצרה וטלגרפית ע"י א' המצויינים
הגישה היא שכאן שומעים תורה מסיני
בכל קצוי ארץ שומעים את הקלטות השיעורים
לא אתפלא אם שיעורים אלו הם הפופולריים ביותר בקול הלשון
מבלי עיון כל הצורך לא נראה לי שקיימת כזו כמות והיקף של הרבצת תורה בדורינו אצל אף אחד ממרביצי התורה.
---
א] לפני עשרים ויותר שנים שמעתי ממו"ר הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל שלימדו בבחרותו שהוא 'מיחידי הדור ממש'.
ב] מהמשגיח של ישיבת פוניבז' לצעירים, הג"ר יהודה גוטרמן שליט"א, ד' ישלח דברו וירפאהו, שמעתי כי מנהג אחד מן הרמי"ם בישיבה היה שהיה שואל ובוחן את הבחורים על הנלמד תוך כדי השיעור, ולעיתים קרובות היה אחד הבחורים נתפס בקלקלתו כאשר לא הקשיב היטב או לא שלט בחומר. היו כמובן את הבחורים בעלי מידות בלתי מתוקנות ששמחו לאיד, חייכו וכדומה, היו את אלו ששתקו במבוכה וכל כיוצא בזה. אחד המיוחד היה שהיה נראה כאילו אינו נמצא בחדר, רצה כאילו לברוח לגמרי מן המחזה, זה היה הג"ר אשר שליט"א! והפטיר המשגיח, זה סוד ההצלחה.
ג] כתבו מקודם על טהרת העינים, המשגיח הדגיש את טהרת המידות, ובאמת שניהם מקור אחד להם בטהרת וקדושת הנשמה, ומי שמכיר את ר' אשר מקרוב יודע כי גם רחוק הוא בתכלית מתאוות האכילה ושאר עניני הנאות עולם הזה והבליו. יחד עם זאת, הוא מקיים בתכלית ההידור את משפטו הידוע של אבי תנועת המוסר הגרי"ס זי"ע, הגשמיות של השני - הרוחניות שלי. לא אשכח איזו שבת בילדותי, אחת מני רבות שהתארחתי במחיצתו, כל תפילה מתפילות השבת הוא שירך את רגליו לבית כנסת אחר על מנת להנעים לי ולאחי - אורחיו את שהותנו, שיהיה לנו מעניין...
פעם הוא 'גילה' אותי באיזה מקום, וברצוני שהדבר לא יתוודע להוריי, לחשתי באזניו כי הייתי מעוניין שזה לא ידווח. הוא נדהם מהחשד, 'וכי אני אומר בלא שאהיה בטוח שאתה מעונין'?
ד] מעיקרי עבודת ד' שלו זה ה'גוטסקייט' הנדיר שלו, הוא טוב ומטיב, בעיקר לקרוביו ומשפחתו שמבשרו אינו מתעלם, ומשם לסביבתו, וכו', אחד מהם לא נעדר, ומתייחד בדאגה כנה לכל הנצרך. לאחותי שיחי' היה פעם תינוק שסבל קשות ממיחושי מעיים, הוא היה מתקשר כסדר לברר מה קורה כעת וכו'. הוא באופן כללי דואג במסירות לכל עניני הרפואה של אמו שתחי' ולכל צרכיה בצורה מעוררת השתאות, וחרד לכל מוצא פיה. כן להבחל"ח חמותו ע"ה, היה סמוכה ובטוחה בכל עניניה עליו, הוא לסעד ולמשענת בסודיות ובדיסקרטיות מדהימה לכל המשפחה המורחבת - מנער ועד זקן.
ה] ה'שנאת חנם' הנוראה הפושה בשנים האחרונות בקרב המחנה פנימה נוגעת מאוד ללבו הטהור, וכבר נפל למשכב בעטיה של רדיפה מסוימת לאי מי מבני משפחתו. הוא כמובן מאליו לא מתערב בעצם חילוקי הדעות, ומתבטא לעתים קרובות: זה הכל 'הסתר פנים' ונסיונות גדולים, משיח צייט'ן, קשה להבין את מה שקורה פה, 'והמשכיל בעת ההיא ידום'... בנוסף, פעמים רבות התקשר לנרדפים לעודדם ולתומכם, ואף לבקש מהם ברכה בפרוס ימי הדין והרחמים.
ו] אבל עיקר העיקרים, כמובן, זה 'תורה'. על השיעורים כבר הורחב בכתבה הנ"ל, שהיא באופן יחסי תואמת את המציאות. מה שבכל זאת לא נכתב, זה על ההתמדה וה'ליגט אין לערנען' מנעוריו ועד עתה, בלי שום הפסקים והיסח הדעת של בין הזמנים וכד'. זכורני שבעבר היה מגיף תריסים ויושב בדד בביתו בבין הזמנים (בני משפחתו המצומצמת שהו בנופש), ומעלה על הכתב בבהירות ובתמציתיות בכתב ידו הנאה והמסודר, שיעור אחר שיעור... מן הזכרון.
משנתו קב ונקי, ובאופן כללי, הנקיות על כל ענפיה היא בעצם תמצית משנתו: בתורה - נקיות ובהירות הסברא, בלי בלבולים ופיתולים, הגדרות חדות וברורות. דקדוק ב'נקיות' כמצרף כסף בלשונם הזהב של הראשונים, כמורשתם הנאמנה של חותנו הגאון הנורא ר' נחום זי"ע, ועמו בדומה לו אביו זקני זצ"ל, שהיה במשך כמה שנים תלמיד חבר להגרנ"פ זצ"ל.
בתפילה - עומד ומתחטא לפני קונו, את מילות התפילה בלי תוספת ומגרעת, כתינוק בן יומו, מתוך הסידור, כמונה מעות. מפליא לראותו בתנוחה קבועה: גופו מכופף, רכון קדימה, מגביה את הסידור הגדול למול עיניו, ושקוע כל כולו בעבודת התפילה, במנחת ערבו של יום רגיל כמו נעילה של יום הכיפורים.
ובכלל, נקיות בכל המובנים, בהנהגה עם הבריות - בפשיטות ובתום לבב, נקיות בכל עניני ממון, נקיות בבריחה מכל שררה והתנשאות וסלידה מגרגיר 'הנאה' כל שהיא מכבוד, נקיות בבגדיו מכל רבב ושמנונית, הכל על מקומו מסודר באופן נאות.
ואף גם זאת, מדה מיוחדת של נקיות נמצאת בו, נקיות מכל אבק ועפרורית של 'מלומדה', 'בכל יום כחדשים' ממש, בפרישקייט, ברעננות, בחיות, וב'כל עצמותי תאמרנה'.
בקולו הנעים מושך לבבות ולוקח נפשות כולם, 'כל אחד נדמה לו כאומתו', מהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, ממציא לו את 'עצמו' בהכנעה פשטנית וטבעית, ברוח נמוכה, בזיותניות ובמאור פנים.
הכל קרוביו, הכל מעריציו. חפצי קרבתו, דורשי פניו. מגדולי ירושלים ונקיי הדעת שבה, דוג' הגאון הנלבב ר' חיים ברים זצ"ל ויבלחט"א ר' אהרן יוס'ל בריזל שליט"א הקרלינאי, ועד ילדי חמד צמאי תשומת הלב וההתענינות הכנה.
התארכו הדברים, 'כי מדי דברי בו - זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו'. הן מחד גיסא, באמת כמה משובח ומפואר הוא אדם זה, 'מבחר המין האנושי' לפי ערך דורינו, איש חמודות, גבר שבגוברין!! ומאידך גיסא, לית דין בר נש, הרב הדומה למלאך ד', 'מתהלך בין אנשים ונשמתו בגבהי מרומים'...
---
שמעתי שהאדמו"ר מהרי"מ מראחמיסטריווקא זצ"ל כל פעם שנסע לכותל הכין א"ע לקבלת פני השכינה, וה'הכנה' היתה לא פחות ולא יותר: שמיעת קלטת משיעורו של ר' אשר!
ראו כמה צנוע האיש הנפלא הזה, שנשמע שלא יודעים כאן מתפקידו הנוסף – מלבד בישיבת מיר – בישיבה לבוגרי ישיבות תיכוניות - 'תפארת צבי'. שם זוכה להעמיד תלמידים על רגליהם ולהופכם לתלמידי חכמים מופלגים. מכיון שאני הקטן נמצא שם מעת לעת, זכיתי להכירו מעט.
רגילים לומר בשמו ששיעוריו ב'מיר' הם ה'עולם הזה' שלו ואילו בתפארת צבי זה ה'עולם הבא' שלו. וכוונתו, ששם אין לו שומעים מופלגים ות"ח וכו' אלא בחורים צעירים בודדים שבקושי יודעים ללמוד גמרא עצמאית, והוא 'מאכיל אותם בכפית' שלב אחרי שלב, בנעימות ובמתיקות. בסגנון קל הרבה יותר מב'מיר', בשילוב הומור ורוך.
הוא גם מדבר איתם בענייני השעה, והרבה על השקפה וסיפורים וכו'. אך בעיקר מחנך אותם ללימוד בהתמדה ובהעמקה, [רגיל להזכיר תוך כדי השיעור יסודות מהמסכת הקודמת – ושואל: אנחנו עוד זוכרים מאז?...], הם מתייעצים איתו בהרבה משאלות הנעורים שלהם והוא משיב באבהיות...
צריך לציין, שבישיבות התיכוניות – וכמדומה שבציבור הדתי לאומי בכללו – היחס אל הרבנים הוא יותר 'משוחרר' וישיר. ולכן, מצוי מאד לראות תלמידים מדברים איתו בגובה העיניים 'אבל למה אתה לא הולך לצבא?...' וכל מיני כאלה... הוא לעומתם עונה לכל אחד בסבלנות ובמאור פניו העדינות... ה'ישירות' הזאת מזכה אותם גם בייחס 'משפחתי' יותר, שכן הם יכולים לפנות אליו 'אפשר לאכול אצלך בשבת?..' או יותר נועז: 'אפשר לקבל את המחברת שלך על המסכת???....' [בישיבה מסתובב צילום של מחברת שלו על מסכת סוכה שרשם לעצמו (אולי בצעירותו), שמתחילה בערך כך: אמרו בשם הגר"א שיש מניין סוכ"ה סוכות כשרות ומניין סכ"ה חסר סוכות פסולות, ואמרתי למנות הסוכות הכשרות והפסולות, וזה החלי בעזה"י... וכאן מתחיל למנות את כל סוגי הסוכות...]
הנקודה הכי מרשימה לדעתי, שלעומת שיעוריו במיר המונים מאות רבות של שומעים רכונים בצפיפות למוצא פיו וכו' הרי בתפארת צבי את מספר השומעים אפשר למנות על כף יד אחת!
לפני שנים, כאשר עדיין לא התחיל למסור במיר שיעורים בעברית, אזי אותם שהיו מעוניינים לשמוע אותו בעברית דייקא, היו מגיעים ל'תפארת צבי' בשביל לשמוע אותו שם, ובאותה תקופה היתה גם בתפארת צבי צפיפות ומקומות קבועים וכו'... הוא היה מקפיד אז שהשיעור יפנה אל בחורי הישיבה הבודדים ולא אל ההמון הצובא ומקשיב... אך לאחר שלפני כעשר שנים נתייסדו שיעוריו בעברית במיר [מלבד השיעורים היומיים ביידיש], פסקו השיירות מלהגיע לתפארת צבי, ומאז חזון נפרץ הוא לראותו – ב' פעמים בשבוע! - יושב עם שני תלמידים ומרצה להם את שיעורו כאילו יושב היה בין מאות הבחורים הלמדנים במיר... לדעתי זאת גדולה אמיתית שלא להתפעל מהמספרים הגדולים שיושבים לפניו מדי יום ביומו, ולהשקיע בשיעור לבחורים בודדים מתחילים...
הבחורים הנבחרים מתפארת צבי נכרכים אחריו בעבותות של אהבה, ולאחר כמה שנים הם עוברים ל'מיר' ללמוד בחבורה היומית שלו... אלא שהבחורים כמובן אינם יודעים כלל יידיש, ולצורך זה הם משננים דפי 'מילון' למילים השימושיות בשיעורו של ר' אשר... רבים מהבחורים הינן בני עדות המזרח, ומצוי מאד לראות במיר תימני דובר יידיש, בעקבות שיעוריו של ר' אשר...
ר' נוטר דיבר על המסירות שלו לסובביו לקרוביו ולתלמידיו, אך לא הדגיש מספיק (לגודל הפשיטות אצלו) את נקודת החידוש שבזה – כמה זמניו קצובים ומדודים... סדר יומו מלא וגדוש, שקיעותו בתורה ממש ללא הסח הדעת, [לפעמים אפשר לראותו בפינת רחוב נעמד ופניו אל שיחי הנוי שבצידיו ו'מחשבן' לעצמו את הסוגיא תוך כדי נענועי ראש עדינים ואופייניים...] הוא ממש לא מצליח למצוא 'חורים' בסדרי יומו לכל מיני בקשות וצרכים...
[האגדה בישיבה מספרת שמחמת ניצול הזמן הוא מעולם לא ביקר ב'שלום זכר', ואשתו הרבנית תליט"א היתה לחוצה מכך 'מה יהיה כאשר נזכה אף אנו לערוך 'שלום זכר' – אף אחד לא ירגיש צורך לגמול לנו ולא יהיו מבקרים...' ר' אשר היה מרגיע אותה ש'תראי שלא נפסיד כלום מכך', לבסוף נולד בנו יחידו שליט"א בסמוך לשבת-יום הכפורים, שבה כמובן לא נערך 'שלום זכר' ונסתלקה הדאגה...]
ולמרות כל זאת – הוא מצליח לפנות זמן ולהפנות תשומת לב לאותם צרכים אמיתיים שנמצאים סביבו. אחד מתלמידי שיחי' שכלל לא היה קשור אליו במיוחד בישיבה, עלו נישואיו על שרטון והתלבט רבות האם לפרק את החבילה, היו הרבה צדדים לכאן ולכאן, וחיפש מי יוכל לשבת להקשיב לכל הצדדים ולהשית עצה הוגנת, הוא מצא את הכתובת אצל ר' אשר שישב איתו במשך שעה ארוכה כאילו כל זמנו בידו, ולבסוף הסיק ששאלה כזאת צריך להפנות לר' יוסף שלום, והרים טלפון למי שצריך שיכניסו את השאלה לפני הגריש"א וכו'.
אחד מידידי שליט"א, אברך-חוצניק, למד כמה שנים אצל ר' אשר במיר, הוא לא היה מקורב אליו במיוחד אלא 'אחד ממאות התלמידים'. לימים חזר אותו אברך ומשפחתו לארץ אמריקה. לפני כמה חודשים התגלתה אצל אחת מבנותיו בעיה רפואית מדאיגה (אמנם לא סכנת נפשות ב"ה אבל בעיה כרונית מטרידה), כמובן שהלחץ היה גדול, ואשתו הצדקת שלחה אותו לטוס לארץ ישראל 'לבקש ברכות' מצדיקי הדור ולהעתיר בתפילה במקומות הקדושים... הוא הסתובב בחצרות אדמורי"ם ובבתי הגדולים כדי לקבל ברכה קצרה, ובכלל זה גם הרים טלפון לר' אשר וביקש להכנס אליו, ר' אשר אמר לו שיגיע ביום פלוני בשעה פלונית. בשעה המיועדת הוא דפק בפתח ביתו והיה בטוח שהוא נכנס לברכה קצרה, לתדהמתו ר' אשר הכין לו שיעור של חצי שעה בענייני אמונה ובטחון, ואיך לחזק את עצמו ואת בני ביתו, איך לעבור את תקופת אי-הוודאות, ולהרגיע את הדאגות וכו' וכו'... הוא כ"כ התרגש שהוא פשוט ישב מול ר' אשר ופרץ בבכי שפרק את כל הדאגות שהצטברו אצלו בשבועות האחרונים... ר' אשר המשיך לחזקו ולעודדו וכו' וכו'. וכל זאת לתלמיד שכמעט ולא הכירו, שכבר כמה שנים עבר לאמריקה ואין לו שום שייכות עמו...
---
יש לי תמיד כשהוא חולף על פני תשוקה משונה להביט על זיו פניו . וההקדמת שלום לכל אדם שלו נורא נוראות. מאפיין מאד גדול אצלו הוא הרוהיגקייט שלו (הרוגע התמידי).
ואני זוכר תמיד את הערצה של רבני הישיבה זצוק"ל ויבלחט"א אליו.
ככלל א' הישיבות שאפשר לומר כיום שהיו וישנם דמויות סמל ומופת לתורה ויראה בטהרתם זו הישיבה הק' דמיר .
אם זה מו"ר מרן רה"י הגרנ"צ זצ"ל סמל הנטיה מפשוטם של חיים כפי ביאורו של החזו"א במושג להמית עצמו על ד"ת.
מורינו ר' רפאל זצ"ל ענק שבענקים.
מו"ר המובהק הגרא"ב זצ"ל ששמחת התורה שלו מלווה אותי תמיד.
מורינו המשגיח שליט"א איש אמת שונא זיופים ומתעב עקמומיות.
הגר"י אזרחי שליט"א איש שחיכו ממתקים וכולו מחמדים
מורינו הגרא"ל שליט"א ה' ירפאהו יחזקהו ויאמצהו בכראשונה ויזכה עוד רבות בשנים להנעים בקולו קול הארי החי לפני העמוד בתפילות הימים הנוראים בישיבה הק'.
ר' בנימין הצדיק שליט"א כל מילה מיותרת -תוארו אומר הכל. ופקחותו הנדירה וענוותו תרבני.
ושאר רבי הישיבה שליט"א.
---
אעלה כאן עוד קו מנחה באישיותו הרוממה אשר מקור מחצבתה בעולם האצילות.
פעם שמעתי מפיו, כי אחד סיפר שראה את המשגיח ר' ירוחם ממיר זצוק"ל בעת סעודתו, והיה נראה כאילו הוא מאכיל אדם אחר...
'ביטול העצמיות', מושג זה אינו רק ביחס לתאוות הגוף השפלות ושאר הבלי העולם הזה, אלא ניכר בו בר' אשר, כי מבחינתו כל בריאתו ויצירתו היא 'להועיל לאחריני' כיעוד ותכלית האדם שנתגלה לנו במורשה מבית מדרשו של זקנו רבינו הגר"א. הוא נברא להרביץ תורה למשתוקקים, בלי לדעת את שמותיהם אפילו, בלי להתבטא כדרכם של חכמים: זה 'תלמידי', זה שמע ממני שיעורים בשנה פלונית... כשישמע 'יישר כח' אמיתי ממישהו, התגובה שלו הספוטנית היא לא 'ברוך ד' כמקובל, אלא משהו בסגנון 'שיהיה לתועלת'. הוא שליח פשוט שעושה את רצון בוראו בכל רגע נתון, בריכוז מלא, בדריכות אפופת שלוה, ובהתמקדות במטרה העכשוית והרגעית - עשיתי ככל אשר צויתני.
-----
ומעשה שהיה היום כך היה, בני שיחי' בצוותא עם כל תלמידי ה'מכינה' הגבוהה של תלמוד תורה 'תפארת יעקב' בבני ברק על מלמדיהם נקבצו ובאו למעונו של הרב הגאון ר' יהושע שקלאר שליט"א ברמת אהרן בבני ברק.
הרה"ג ר' יהושע שליט"א, מזקני וותיקי העוסקים בהנחלת נעימות התורה לצעירי הצאן מזה שנות דור, משכבר הימים - מפקח ו'בוחן' מפורסם בבתי הספר של 'החינוך העצמאי ומקומות תורה נוספים, רתוק לביתו בחולשת איברי גופו, אבל ב"ה הדעת מיושבת ורוח נעורים מפכה בקרבו.
מפיו של ר' יהושע שיחי' קולחים השאלות בפרק השולח בגיטין, הן בסוגיות אלו רגיל הוא כ'אשרי יושבי ביתך' עשרות בשנים, וכבר יצאו מוניטין שלו בחוברות 'ילקוט מפרשים' על הפרקים השגורים בפיות ילדי החמד, ובין לבין – כדרך הבאים בימים – הוא משיח ומספר בפני הנערים את קורות חייו העשירים.
ובתוך הדברים הוא פונה לילד ברוך הכשרון שמשנתו סדורה לו, ואומר לו כדברים האלה, 'לכשתגדל אתה תהיה ראש ישיבה'... ובתוך כדי דיבור מוסיף, אני אמרתי משפט זה ל'תלמידי' הגאון רבי אשר אריאלי, הראש ישיבה של מיר, כשהיה בגיל שלך, ובחנתי אותו, ובזכות המילים האלה והעידוד הרב שהענקתי לו הוא אכן יצא ראש ישיבה גדול כזה.
ואזי הוא ממשיך לפנות אל הילד: 'שמעת ממנו? יש לו השיעור הכי גדול בעולם... והוא מחזיק את עצמו לתלמיד שלי, פעם בחורים מלונדון פנו אלי שאפעיל את השפעתי עליו שהוא יקבלם לשיעור שלו, אז לא התקבל אף אחד מחוסר מקום, אני פניתי אליו ואכן מיד הוא קיבלם...
כך, לאחר שנים רבות, התענג ר' יהושע שיחי', על ההמלכה שהמליכו הגאון ר' אשר שליט"א בנחת רוח. דעת לנבון נקל לשער את גודל הגוזמא שבדברים, אבל ראו מה כוחם של מילים טובות שנאמרו בכנות ובתמימות, בענוות חן ומקרב לב טוב השופע הוקרה ותודה.
אגב, הדבר המדהים היה שהילד המחונן הוא לא אחר מאשר נכדו בכורו חביבו של הג"ר אשר שליט"א.
----
בעת ששמעתי בעת הצהרים תיאור זה מבני שיחי', לפתע הכה בזכרוני מן העבר הרחוק הויכוח שהתנהל ביני לבין החברותא שלי, אברך מופלג, בנש"ק, הנמנה על עדת החסידים, שתחת אחד השיחים אמר לי: דודך ר' אשר חסיד הוא! לשאלתי, מנין לך זאת? הן אמת, תפילתו משתפכת ולוהטת, מתחסד הוא עם קונו ועם בריותיו, גדור ושמור הוא בעיניו ובכל אביריו, אבל רחוק הנהו לגמרי מכל גינוני חסידות, ואינו מכיר כלל אבות החסידות וגדוליה, שמותם וספריהם...
ויספר ידידי באזניי, כי שני אחים היו תושבי חוצה לארץ, שנפשם איותה להימנות על שומעי לקחו של ר' אשר. כרבים אחרים באותה תקופה, נאלץ ר' אשר להשיב את פניהם ריקם. נתאזר האחד ולבש עוז ואמר, הן אנו 'איניקלאך' של הנועם אלימלך, הרבי ר' אלימלך זי"ע, אשר הבטיח כי מי שיסייע את צאצאיו הוא יגמול עמו חסד מהעולם העליון. לשמע הדברים, התרומם ר' אשר ממקום מושבו בהדרת הכבוד, והאחים נתקבלו לשיעור על אתר.
'אין זאת אלא שר' אשר חסיד הוא, ועל כן הבטחת ר' מייל'ך השפיעה עליו לפרוץ את הגדר בעבור יוצאי חלציו - הפטיר חברי בתרועת נצחון.
השבתי לעומתו, צר לי לצנן את התלהבותך, לעניות דעתי ולמיטב הכרתי את דודי, אין במעשיה נאה זו כדי ללמד דבר בנידון. שווה בנפשך, כיצד יגיב ר' אשר אציל הנפש לנכד המציע לו כזה מין 'נדוניה' מזקנו, איני מכיר בגדולת זקנך ואיני מודע לה... בודאי גם לו שמעו של ר' מיילא'ך ותנועת החסידות לא היו מגיע לאזניו כלל וכלל, היה נעתר למען כבוד זקנו הנערץ של הדובר אליו.
הנה כי כן, סגולות יקרות ונדירות אלו: המלכה בהכנעה ובשפלות; חבירות וידידות עם כל יציר נוצר; נחת רוח בשפע ובגודש, משל יחידי סגולה הן, ואם שנים הם, ר' אשר האחד המיוחד שבהם.
---
השבוע השתתפתי בחתונת בת הגרנ''א ר''י מיר ברכפלד
והשתתף שם גם הגר''א אריאלי
ופשוט עמדתי נדהם מפשטותו של הגאון הנ''ל
הוא חיכה בכניסה לאולם משך דקות ארוכות(למעלה מ10 דק'..) עד שנכנס עוד ראש ישיבה יחד איתו ע''מ שח''ו לא ישירו לו 'ימים'
פשוט מבהיל!
----
פעם עלינו במעלית בדרך לחתונת א' מתלמידיו הקרובים, ועמנו גברא רבה נוסף. הוא אמר לר' אשר ''החתן למד אצלכם?'' ענה לו ר''א ''לא אצלי, הוא למד בישיבת מיר'', שאלו שוב ''אבל הראש ישיבה לא סתם מגיע'', כאן נזעק ר''א ''אני לא ראש ישיבה, אני מג''ש, והחתן נכנס לשיעורים שלי..''
וכ''ז בענווה אמיתית שכמעט אין לה אח ורע..
ואין אנו צריכים לכל הנ''ל, די לראות את הרעש העצום שיש בדקות קודם השיעור כאשר האולם הגדול ומבואותיו ומבואות מבואותיו מתמלאים עד אפס מקום בבני תשחורת צעירים עד בעלי זקן צח כשלג בצפיפות מופלגת, ובפתע פתאום מופיע בין ההמון אברך עדין ואציל, כמעט לא מסתכל בפני אדם כד' הרמב''ן באגרתו, הליכתו אף היא מהוססת משהו מלאת חן עד שמגיע למקומו, שם מחביא יד אחת מתחת לגמ' ויד שניה עם תנועות עדינות צמודות לגופו, קולו בינוני עד שקט, וכבר קראנו עליו לא ברעש ד' וגו'
ומכאן לסיפורו אודות שמירת עיניו המופלגת מצעירותו ועד עתה, הדברים ידועים היטב לכל באי שעריו, ומ''מ משנתינו ממקומה לא זזה שאמר הקב''ה חביבין עלי ישראל שכ''מ שאני נותן להם גדולה הם ממעטין עצמן וגו' נחנן מה וגו' ודיינו בענותנותו המופלגת ליתן לו שכר רב כזה.
