מצד קדושת התורה

בסוף הל' מעילה כתב הרמב"ם "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו", ושאל תיכף למה כתב "הקדושה" והלא "דער רמב"ם איז נישט געווען קיין פרומער" אלא שכוונת הרמב"ם שמצד הל' מעילה אתינן עלה וכהמשך דבריו "ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה וכו'" ולכן נקט התורה הקדושה כי מדין קדושת התורה הוא.