לזכות שמחה בן נעכא גיטל שיהיה תמיד בשמחה
וידיד נפשי האהוב רבי אפרים אבא בן מרים שושנה כל טוב ברוחניות וגשמיות לו לאשתו וכל אשר לו!!!
We view being happy as something we all desire and strive for, but sometimes it works out and sometimes it doesn't. It all depends on the circumstances: Minus in the bank, having trouble with spouse, or finding a spouse, raising kids, hate the job, feeling ill etc. etc. then unhappy. Fat bank account, in love with spouse, kids doing great, love the job, feeling great etc. etc. then really happy.
Not up to us. We just get carried along with the tide of our lives.
Terrorist attack in Israel - ruined my day. No terrorist attack - great. Thank G-d.
I got shishi in shul - happy. I walked out of shul for a second and when I came back my seat was taken- unhappy.
The reality is that such a perspective is patently secular. It disregards the Divine command and ignores the presence of Hashem in our lives. The pasuk says [we say it טאג טעגליך] that ישמח לב מבקשי השם - The very fact that we are constantly seeking Hashem should fill us with CONSTANT simcha. The Rambam PASKENS that we have to be bi-simcha. He even beat Rebbi Nachman to it. So just as we make a bracha and daven as religious obligations - so we must be happy. In addition - when one is happy, he or she is a MUCH BETTER HUMAN BEING. Kinder, more patient, understanding and loving. The Zohar Hakadosh says that when one is happy he brings down a spirit of joy on himself from above.
Here is a letter from the Rebbe זי"ע [*].
ב"ה, ט"ו סיון, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
לצערי הודיעוני ידיעות בלתי משמחות אודות מצב רוחו, ובודאי לדכוותי' אך למותר להאריך על הפליאה הכי גדולה בזה, בהתבונן בפסק דין הרמב"ם סוף הלכות לולב אודות ענין השמחה בעבודת ה', ובצירוף הוראה זו לפסק דין הרמב"ם טור ושו"ע או"ח סי' רל"א, אשר עבודת ה' היא בכל דרכיך, היינו כל משך העשרים וארבע שעות של היום, שמזה מובן הכרח השמחה בכל משך זמן זה, ובפרט על פי המבואר בכמה מקומות בתורת החסידות מאור שבתורה הענינים דבכל דרכיך דעהו, וגודל הענין דשמחה של מצוה (ראה ג"כ בזה תורה אור כ, ב).
ובהנוגע אליו בפרט, אפילו מנקודת המבט של נפש הבהמית, אשר בודאי לא שכח לגמרי מצב בריאותו לפני שתים ושלש שנה והפחד - ל"ע - שהי' אז, שאפילו בהתבוננות קלה יראה השגחה פרטית וחסד ה' בטוב הנראה והנגלה, והאומנם י"ל ח"ו וח"ו, אשר יד ה' תקצר, אלא שגם בהמשכת ברכת ה' למטה מעשרה טפחים וקבלתה, נחוץ הענין דשמחה, ולא רק שמחה במוח באופן שאינו שייך אל הפועל הרגש הלב, אלא שמחה אן [בלי] פשט'לך, ואז מתקיים במילואו האמור בזהר הק' (חלק ב' קפד, ב) איהו - עולם התחתון והאדם בכללותו - קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין לי' מלעילא כו', חדוה דבר נש משיך לגבי' חדוה אחרא עילאה.
וכיהודא ועוד לקרא, הרי כל הרופאים מסכימים ששמחת האדם בפועל מוסיפה בריאות בגשמיות ובריאות ברוחניות, ויהי רצון אשר יוסיף בקביעות בלימוד התורה בכלל, וכמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב, ובלימוד בתורת החסידות ביחוד ובהשפעה על הזולת בכגון דא, שכל זה יקל וירבה בהמשכת השמחה במעונו עד כדי כך שיוכל לברך שהשמחה במעונו ע"פ דין.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.
[*] Acronym for "He is alive and well in Queens". I heard that in one shul they even give him an aliyah and answer his "brachos". The line is that they should give him hagba and see what happens.
