For some people, it is better to love only the good people. Loving the wicked will bring them down.
But there are those tzadikim who are on such a high מדריגה that they love the ENTIRE COMMUNITY, bar none. The collective is by definition righteous. That is the meaning of the pasuk טוב ה' לכל - Not [only] that Hashem is good to everyone but that Hashem is good the the כלל - the collective, for the כלל is good and deserves good in return. That is why כלל ישראל is eternal. Our כלל can never be destroyed. The צדיקים connect to this כלליות and even if at times they experience a ירידה, they catch themselves and reconnect to the essential good of the כלל.
This is a remarkable shtikel:
הקשור בקשר של אהבה אל הכלל כולו וחפץ בתקנתו וטובתו, הרי הוא
מקושר ג"כ אל הרעים והחטאים שבו, ובזה יש מוצא לפגימה בקדושת הנשמה הטהורה,
החפצה רק בקודש וטוב אמיתי, ובכל זאת מתעצמת כל כך נפש הצדיק, האוהב את הכלל,
באהבת הבריות, אהבת האדם, וביחוד אהבת ישראל, עד שאיננו נסוג אחור משום דבר,
ואפילו מפני פגימה רוחנית שלו. וסוף דבר שהוא מברר את עצמו כ"כ עד שהוא מתקשר
בתמצית הטוב של הכלל כולו, שבאמת כללות הכלל הוא לעולם טוב, טוב ד' לכל, והוא
מתרומם עוד יותר ע"י אהבה זו, וע"י התרוממות הרוח שלו מתרומם ג"כ
הכלל, עד שאפילו הפרטים הרעים של הכלל הולכים ומתבסמים ע"י קישור של הנפש של
הצדיק, האוהב את הכלל באמת, בהם. אלא שמי שזו היא דרך עבודתו, צריך שיברר את עצמו
מאד, ויהיה זריז וזהיר, שמעשיו ורעיונותיו וכל הרגשותיו יהיו באמת נתונים לטובת
הכלל כולו, שזהו באמת מה שנוכל להבין מתואר רצון ד', שאז המחשבה הרוחנית שלו היא
מתאחדת עם האיחוד של הכלל, ולא תאונה אליה רעה. אבל מי שבא להתקשר אל אהבת הכלל
ונפשו עופלה בקרבו בפניות פרטיות שלו, אע"פ שניצוצי טהרה של אהבת הכלל
ג"כ יש בו, מ"מ אין הנשמה שלו עצמה מרוכזת ומאוחדת כראוי, וממילא אין
קישורו עם הכלל כולו איתן, ויוכל להיות שתכוון סגולת קישורו אל הצד הגרוע והרע
שבכלל, והטוב והסגולה שבכלל תתרחק מקשר נשמתו, ואז הוא נפגם באמת הקשר הזה. ועל כן
אנו מוצאים חוש טבעי בהרבה בנ"א, בעלי יראה ותורה, שאינם חפצים להתקשר
כ"א באהבת הטובים שבבנ"א ובסגולת האומה. וזהו באמת דרך נכון לפני כל
אותם שלא נתבררו כראוי. אבל לא כך הוא דרך ד', הראוי לשלמי הנפש, אשר כח בידם לברר
את עצמם ואת נטיותיהם, שהם חייבים, לבד האהבה היתירה לסגולת האומה, לאהוב את הכלל
כולו, ולצפות לישועתו בכללו, לישועת כל פרטי הכלל כולו, באין פירוד כלל וכלל, ואם
הם מוצאים בנפשם איזה ירידה או לקותא רוחנית ע"י הקישור לכל הכלל מפני חלקיו
הירודים, לא יסורו אחור מדרך ד' הכללית הנאותה להם, אלא יזדרזו להקנות לעצמם את הבירור
הראוי, באופן שיהיו יכולים להיות מקושרים אל הכלל כולו, מצד תמצית טוב ד', הטוב
האמיתי, השרוי בו, ואז לא תגרם להם אהבתם האצילית שום פגם וירידה כלל, כ"א
עליה ותוספת טהרה גבורה וקדושה.
