Could it be? People are jealous of HASHEM? Maybe. He is perfect. We are filled with flaws. He is eternal. We die [at least our bodies do]. He is all powerful. We are all weak. He has complete control. We are often at a loss to control even our own lives. And so on and so forth.
This leads to kefirah. If you can't beat 'em - deny 'em!
There is a better alternative. To accept and believe in Hashem and yet not be jealous.
How? 2 ways. Intellectual and practical.
1] Intellectual - To know that we are all included in Hashem. We can elevate our understanding to the point where we realize that the source of our entire existence is G-dliness so there is no reason to be jealous. It is, in a sense, being jealous of oneself.
2] Practical - The more elevated our lifestyle, the more G-dly we become. To be honest, righteous, loving, caring, compassionate etc. etc. brings us to a place where we become G-dly people.
See what the Rav ztz"l says:
יש
יצר הרע נסתר מאד במעמקי הנפש, קנאה מרקבת עצמות, המביאה רפיון ומחשכים לכל רעיון
של אורה. הקנאה היא מוזרה, רבים לא יכירוה, מפני שישנם כמה גורמים שמונעים את השפה
מלהביעה, אבל היא ישנה, נרדמה היא במחבואי הנפש האנושית, והיא יוצאת לפעמים בצורות
שונות חוץ מצורתה האמיתית, כדרכן של כל התוצאות של הקנאה, שאינן מתלבשות כ"א
במלבוש נכרי, ונושאות עליהן תמיד שם זר. הקנאה המוזרה הזאת, היא הקנאה באלהים,
האדם מקנא הוא באלהים על אשרו האין סופי, על שלמותו המוחלטת. הקנאה הזאת גורמת
עקמימות הדעת וחשכת המחשבה, טמטום השכל ורוגז הרוח. וכשכל האמצעיים אינם מספיקים
להכיל את זעמה, היא מסיימת בכפירה מוחלטת, כדי להסיר מהנפש הכואבת, אכולת הרקב, את
העוקץ של הקנאה, הדוקר נורא. אין מרפא למחלה זו כי אם הארה עליונה של דעת אלהים,
בבירור ובעומק הגון. הנתיבות המיוחדות ביחוד להסרת הנגע של קנאה זאת, שבהסרתו נפטר
גם כן מכל התולדות הרעות של הלבושים השונים שהיא מתלבשת בהם, עד מחלת הכפירה
המשועממת המתפשטת בדורנו בתור מחלת הזמן, הנתיבות הללו שתים הנן.
האחת היא נתיבה
מדעית טהורה, והשניה מדעית מוסרית. הנתיבה המדעית מבררת, שההבדל שבין האלהים
והעולם תלוי הוא רק בדעה והשגה וארחות החיים. כל מה שהדעה מתעלה, מתקרב האדם
והעולם לגודל האלהי, וברוממותו העליונה של האדם והכרתו הגמורה, מוצא הוא שהכל הוא
כלול באלהים, והעצמיות הפרטית של כל פרט מפרטי ההויה איננו כי אם התגלות אלהות,
הזורחת בגוונים שונים לפנינו. ולפי זה כל האושר האלהי הלא הוא אושר של הכל, והאושר
הוא הולך ומתגדל, כל מה שהידיעה האלהית היא הולכת ומתבררת. וזהו סוד העונג הנעלה
של ההשגה האלהית, שהוא הולך וחש את אשרו העליון, את שלמותו הנצחית, המלאה חדוה
ועז, ואין כאן מקום לשום קנאה.
הנתיבה
השניה היא מדעית-מוסרית, שהשלמות וחיוב המציאות האלהית היא תלויה במדת הצדק
החפשית, וכל מי שיעלה את חפשיות רצונו באותה המדה של הצדק המלא, שהאלהים הוא נעלה
בחפצו השלם בצדק החפשי והמוחלט, הרי הוא משתאב בגופא דמלכא, וקונה לו את השלמות
האלהית, מצד בטולו אל האור האלהי בעונג פנימי. ואין שום מעצור משום נמצא לרומם את
חפצו חפשי למרום הצדק האלהי, וכפי אותה המדה שהאדם מתקרב אל מדת הצדק האלהית, הרי
הוא מתעלה, ונעשה איש אלהי. ונמצא השלמות האלהית מחוייבת להאלהים מצד הצדק החפשי
שלו, שהיא זכות השוה לכל. שאין מקום לקנאה.
