Our lives often suffer from the "cookie cutter" phenomenon. Everybody is encouraged to be the same. Think the same, act the same, dress the same etc. etc. Individuality is often not valued and even discouraged.
Yechezkel Hanavi said ואני בתוך הגולה - I am in exile. This can mean that his אני - his most essential self, is in exile.
The sin of Adam Harishon was that he FOLLOWED THE SNAKE and didn't follow his own internal compass of what is right and wrong for HIM.
The Jews in later years followed FOREIGN gods which were just that - foreign to what the truest Jewish self needed.
The earth in Gan Eden didn't do what it was supposed to by nature and produce trees where the bark tasted like the fruit. It was therefore punished.
The moon wasn't happy with its lot, complained and was diminished.
Educators come and try to suppress the unique talents of students. They forget the "I" of the students.
If there is no "I" then there is no "you" or "him" either. People are just artificial images of what society has dictated them to be.
רוח אפינו משיח השם - The breath of OUR nostrils is Moshiach Hashem. Every Jew has a spark of Moshiach within himself that must be cultivated.
See the following powerful passage and this article for which I have a special affinity.
ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של
היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך
הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו, חטאנו עם אבותינו,
חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב
תשובה ברורה על שאלת אַיֶּכָּה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה
ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב,
זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות
ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה,
לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה
על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט
ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני,
ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל
מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין
אתה. רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את
ד' אלהינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו
נבקש ונמצא, הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלהיכם, המוציא
אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ה'.
