If you learn Rebbe Tzadok before Purim you will have a different Purim. Here is the first in a series בל"נ.
שני מיני שחוק הם האחד ששוחק מאיזה בריה כענין שחוק לרעהו אהיה (איוב י"ב ד') וזהו ליצנות. וצד ההיתר שבו ליצנותא דעבודה זרה [וזה נזכר במסכת מגילה (כ"ה ב) כי זה ענין יום הפורים שהוא תיקון השחוק דאדר שלכן מנהג ישראל לעשות בו מיני שחוק וליצנות מהמן שהיה הוא לשחוק תחת שחוק הכסיל שהיה לו לפי שעה מישראל] ולאו דוקא עבודה זרה כי כל השס"ה לא תעשה הם ענפים מלא יהיה לך וכל מיני רע נקרא עבודה זרה. ואמרינן (קידושין פ"א א) ר' מאיר מתלוצץ בעוברי עבירה רק דשם אמרו ליה אי לאו דר' מאיר את וכו' כי דבר שאין האדם עצמו נקי גם כן ממנו אין לו להתלוצץ מן האחר מאחר שגם הוא עדיין אינו נקי מזה אתי לאגרויי ביה. רק מעבודה זרה גמורה דכבר ביטלו ליצרא דעבודה זרה מישראל מזה יוכל כל אחד מישראל להתלוצץ:
ומכל מקום הקדוש ברוך הוא אמרו בריש עבודה זרה (ג' ב) דעל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום. והיינו כמו שאמרו (מגילה י' ב) דאמר מעשה ידי טובעים וכו' והוא אינו שש אבל אחרים משיש. כי מצידו קילוסו עולה מן הרשעים מאחר שהן גם כן בריותיו שהרי בוראן ומקיימן בכל יום והתלוצצות שייך רק מדבר הנבדל ממנו והוא מואס בו. ואצל השם יתברך לא שייך זה כי אם מואס בו לא היה לו שום קיום כלל. רק באותו יום דאז באמת יבוער הרע מן העולם ויסלק הקדוש ברוך הוא חיותו מהם באמת והם לא ירגישו בזה ויהגו ריק וגו' (תהלים ב' א') דבר בטל וריק שיחשבו כמו בעולם הזה שיש להם קיום ובאמת אז הוא זמן כליון קיומם לגמרי ואין הקדוש ברוך הוא רוצה בהם עוד ומואס בם אז יהיה השחוק לפניו על בריותיו. אבל בעולם הזה אצלו יתברך השחוק עם בריותיו עם לויתן עיין שם:
ויש מין השני דשחוק שהוא הוללות ומעשה נערות כענין יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל - ב ב' י"ד). וצד ההיתר שבו לצורך מצוה וכבוד שמים וכענין (שבת ל' ב) מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן קודם הלימוד שעל ידי זה מתרחב הלב כאשר הגוף בעצבות וצריך גם כן לישב באימתא בשמעתא ואין יכול למצוא בלבו שמחה אמיתית. יוכל להרחיב בשחוק שהוא שמחה מדומית לפנים הגם שאינו באמת בלב מכל מקום מועיל כלפי הגוף שכולו דמיון. כדרך שכתב במהרי"ל כהאי גוונא על רבינו תם שהיה משים לפניו תל דינרי זהב בעת לימוד סוגיא עמוקה להרחבת הדעת:
וגם ישחקו דאבנר כן כידוע דהם ראשי סנהדראות וכמו שאמרו (בראשית רבה פ"ב ד') דאבנר מקרא דרש דמלכים מחלציך וגו' (בראשית ל"ה י"א). והמליך איש בושת ומלחמתו היה בדברי תורה לנצח על ידי דברי תורה שההלכה כמותו במלוכת איש בושת. וכפי חידושו דברי תורה כך ניצוחו במלחמה. וכדרך שאמרו (ירושלמי שבת פרק א' הלכה ד') בשמונה עשר דבר דתלמידי בית שמאי היו הורגים מבית הלל שהיו נלחמים על דברי תורה. והך ישחקו הוא דוגמת מילתא דבדיחותא קודם הלימוד. רק אמרו ז"ל (ירושלמי פאה פרק א' הלכה א' ובמדרש רבה ריש פרשת אמור כ"ו ב') דנענש על שעשה דמן וכו' שלא היה לו לעשות זה בדמן של נערים:
ואצל הקדוש ברוך הוא נאמר גם כן ורגז ושחק וגו' (משלי כ"ט ט') ודרשו חז"ל (סנהדרין ק"ג א) שחקתי עם אמציה פירוש שנקרא שחוק כי לא היה באמת כי כל ניצוח בני ישראל לאומות עכו"ם הוא על ידי ניצוח לאותו כח הרע בעבודתם שבלב. ושם אצל אמציה לא היה ניצוחו לכח הרע דאדום שהרי אדרבה עבד אחר כך לאלהיהם דהיינו שנתדבק בכח הרע שלהם עוד יותר. ומסתמא לא ניצחו כלל רק הקדוש ברוך הוא שחק עמו היינו עשה דבר שאינו באמת רק כמו לשחוק שנראה הגוון כן ואינו אמת. והוא חשב שהוא ניצוח אמיתי לכח הרע שבהם ולכך כשחשק לעבוד לאלהיהם לא נמנע כי חשב שודאי הוא רצון השם יתברך שהוא ודאי נקי מחשק שלהם דלולי כן לא ניצחם. ולכך גער בנביא ואמר לו הליועץ וגו' (דברי הימים - ב כ"ה ט"ז) כי המלך מצד כח הניצוח שלו ודאי על כרחך הוא נקי כבאותו כח דרע ואינך מבין עליו. וזה שאמר לו ידעתי כי יעץ וגו' פירוש כבר יעץ במה שניצחך על אדום שהיה רק לשחוק ולא באמת:
וזה טעם משחק עם הלויתן כמו שנתבאר במקום אחר דלויתן ושור הבר הם יצרא דתאוה ודרציחה שישחטם הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא ואין כאן מקומו. ולויתן הוא הטיקלא הנזכר בסבא דמשפטים (צ"ה: צ"ו ב) שחוטפת הנפשות וחייכא עם ינוקא והוא שחוק הכסיל כי באמת הוא לשחוק כמו שאמרו שם על פסוק (קהלת ח' ט') שלט האדם באדם לרע לו דייקא. ושם דנעשה על ידי עבירות דבני אדם למטה היא מתגברת:
וזהו משחרב בית המקדש דאין להקב"ה שחוק (עבודה זרה שם) כי שכינה בגלות ויניקתן מצד רע דבני אדם. אבל בזמן שבית המקדש קיים והשפע יורד לכנסת ישראל אז הקדוש ברוך הוא משחק עם לויתן כענין משחקין בתינוקות בנדה (י"ג ב) שהוא מצד יסוד דקטנות הידוע שנקרא נחש דקדושה. כי כל שחוק הוא מעשה קטנות ועל ידי זה מתוספין גרים כנודע שזהו דמעת העשוקים על ידי הטיקלא כדאיתא בסבא שם והוא לרע לו. וזה טעם משחק עם לויתן והא והא עביד דמלמד גם כן לתינוקות של בית רבן כי על ידי זה הוא שפע החכמה לתינוקות של בית רבן דקודם שלוש עשרה שנה הוא שליטת היצר רע ומצד זה היא חייכא בינוקא ודאי על ידי ממשלת היצר בו בלבו גם כן. והכנסת דברי תורה בו הוא על ידי כח היצר לבד כמו שמסיתין לתינוק ללמוד מצד חמדות עולם הזה שנותנין לו איזה דבר או מפתין לו באיזה דבר כבוד וחמדה וכיוצא:
וזה שבא על ידי כן לדברי תורה הוא מפעולת השם יתברך באמת. וגם משחרב בית המקדש הגם דשליטת האדם באדם לרע לו הוא מצד מעשה התחתונים. מכל מקום מה שעל ידי זה נקלט גם כן דברי תורה בתינוקות של בית רבן כי השחוק הוא בתינוקות ועל ידי דבר שחוק הם קולטים דברי תורה. דבר זה הוא עסק השם יתברך כי הרי אינו מאתערותא דלתתא כמו אצל הגדולים רק מאתערותא דלעילא לבד שהשם יתברך מחנך לנער על פי דרכו. והוא עצמו העסק דשחוק עם לויתן בזמן שבית המקדש קיים ואין כאן מקומו עוד:
ואמרו ז"ל (ברכות ל"א א) אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה וכו' פירוש מילוי הפה נקרא כשאין לו שום כוונה אחרת ומשוקע בזה. כענין ימלא פי תהלתך (תהלים ע"א ח') שלמדו חז"ל (ברכות נ"א א) לענין ברכה כשיש בפיו דבר מאכל דהיינו שיש איזה דבר החוצץ מהנאה גופנית. וכן בשחוק בהתפשטות הגם דאינו על בריותיו וליצנות גמור כל שאינו באיזה כוונה למצוה והרחבת לב לדברי תורה רק כשחוק והוללות בעלמא אסור בעולם הזה שיש שליטת היצר רע. והוא דרגא לשחוק השני דליצנות וקלות ראש ופריקת עול חס ושלום כי על ידי זה מתפנה לבו לבטלה חס ושלום. רק אז ימלא שחוק וגו' (תהלים קכ"ו ב') כי אז לא יהיה בטלה כלל כי כל דבר בטלה גם כן קודש לה' כמו שנאמר (זכריה י"ד כ') מצילות הסוס וגו' והוא האוהב זימה כמו שאמרו ז"ל (פסחים קי"ג ב) גם כן קודש:
