וכי יגור – אמר בתוספת ו׳, נתכוון בזה להטיל על ישראל משפט הגרים לבל יזלזלו במצות, ולזה אמר וכי יגור מוסיף על ענין ראשון, ומה ענין ראשון לבני ישראל גם זה לישראל.
ועשה וגו׳ – צריך לדעת למה כתב ועשה בתוספת ו׳ בתחלת ענין. עוד למה הוצרך לחזור לומר כן יעשה, והיה נראה לומר שבא לשלול גר תושב ולזה אמר וכי יגור אתכם גר ויהיה מאותם שעושים פסח דהיינו גר שמקיים התורה על זה אני מצוך כחקת הפסח וגו׳ כן יעשה, ואין פירוש זה מספיק כי מובן הוא הדבר שאינו מדבר אלא בגר גמור.
ויתבאר על פי דבריהם ז״ל בספרי (כאן) וזה לשונם רשב״א אומר הרי שנתגייר בין ב׳ פסחים שומע אני יעשה ב׳ תלמוד לומר ולאזרח, מה אזרח שלא עשה וכו׳ ע״כ, והוא מאמר הכתוב ועשה בתוספת ו׳ לומר אם היה בן מעשה הראשון אז יתחייב לעשות ב׳ כשלא הוכשר, וכפי זה אומרו ועשה תנאי הוא אז הוא כחקת הפסח וגו׳ יעשה, פירוש חקת הפסח הוא שישנו גם כן בתשלומין, אבל אם אינו בפסח אחד אינו בפסח ב׳.
עוד נראה לפרש בהעיר עוד למה פרט הכתוב הגר במצוה זו מכל המצות, והגם שאמרו ז״ל (ספרי) וזה לשונם אין לי אלא פסח שהשוה הגר לאזרח כל המצות שבתורה מנין תלמוד לומר חקה אחת וגו׳ עד כאן. עם כל זה למה לא בחר לפרט אלא במצות פסח. אכן לצד שיש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא היה לא הוא ולא אבותיו במצרים ואין מקום למעשה פסח אצלם כי לא פסח ה׳ על בתיהם במצרים, וזה דומה למאמרם ז״ל שאמרו (ביכורים פ״א) גר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר וכו׳ כמו כן הדבר הזה, לזה חידש הכתוב דין זה כאן ואמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח הוסיף בו תוספת פירוש שהגם שאינו מהיוצאים ממצרים אף על פי כן מלבד שצריך לעשות כל המצות ואף גם זאת ועשה פסח וגו׳.
ודקדק לומר אתכם לומר שהגם שאתם רואים זה חדש מקרוב בא עם כל זה אתכם הוא כאחד ממנו, ויציאתנו ממצרים היתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא וכשהיו אבותינו במצרים היתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם חס ושלום הי׳ כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים כי הכל הולך אחר העיקר והצלת העיקר נוגעת גם לענפים.
ואמר כחקת הפסח, חש הכתוב שיאמר האומר הן האמת כי עשה יעשה כל משפטי פסח אבל דברים שהם ממש דברי שקר כמו שתאמר להגיד עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו וגו׳ וכדומה עדיין דן אנכי כי לא ישעו בדברי שקר, תלמוד לומר כחקת הפסח כי יכול יוכל דבר כדברים האלה כי היה היה גם הוא במצרים בבחינת השרשים, ועיין מה שפירשתי בפסוק (שמות כג)ואתם ידעתם את נפש הגר.
ואומרו כן יעשה בא לחובה שלא תאמר שלא בא הכתוב אלא לרשות שיכול לומר כן תלמוד לומר כן יעשה חובה, ומאמר חקה אחת בא להשוות כל התורה כולה.
ועשה וגו׳ – צריך לדעת למה כתב ועשה בתוספת ו׳ בתחלת ענין. עוד למה הוצרך לחזור לומר כן יעשה, והיה נראה לומר שבא לשלול גר תושב ולזה אמר וכי יגור אתכם גר ויהיה מאותם שעושים פסח דהיינו גר שמקיים התורה על זה אני מצוך כחקת הפסח וגו׳ כן יעשה, ואין פירוש זה מספיק כי מובן הוא הדבר שאינו מדבר אלא בגר גמור.
ויתבאר על פי דבריהם ז״ל בספרי (כאן) וזה לשונם רשב״א אומר הרי שנתגייר בין ב׳ פסחים שומע אני יעשה ב׳ תלמוד לומר ולאזרח, מה אזרח שלא עשה וכו׳ ע״כ, והוא מאמר הכתוב ועשה בתוספת ו׳ לומר אם היה בן מעשה הראשון אז יתחייב לעשות ב׳ כשלא הוכשר, וכפי זה אומרו ועשה תנאי הוא אז הוא כחקת הפסח וגו׳ יעשה, פירוש חקת הפסח הוא שישנו גם כן בתשלומין, אבל אם אינו בפסח אחד אינו בפסח ב׳.
עוד נראה לפרש בהעיר עוד למה פרט הכתוב הגר במצוה זו מכל המצות, והגם שאמרו ז״ל (ספרי) וזה לשונם אין לי אלא פסח שהשוה הגר לאזרח כל המצות שבתורה מנין תלמוד לומר חקה אחת וגו׳ עד כאן. עם כל זה למה לא בחר לפרט אלא במצות פסח. אכן לצד שיש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא היה לא הוא ולא אבותיו במצרים ואין מקום למעשה פסח אצלם כי לא פסח ה׳ על בתיהם במצרים, וזה דומה למאמרם ז״ל שאמרו (ביכורים פ״א) גר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר וכו׳ כמו כן הדבר הזה, לזה חידש הכתוב דין זה כאן ואמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח הוסיף בו תוספת פירוש שהגם שאינו מהיוצאים ממצרים אף על פי כן מלבד שצריך לעשות כל המצות ואף גם זאת ועשה פסח וגו׳.
ודקדק לומר אתכם לומר שהגם שאתם רואים זה חדש מקרוב בא עם כל זה אתכם הוא כאחד ממנו, ויציאתנו ממצרים היתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא וכשהיו אבותינו במצרים היתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם חס ושלום הי׳ כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים כי הכל הולך אחר העיקר והצלת העיקר נוגעת גם לענפים.
ואמר כחקת הפסח, חש הכתוב שיאמר האומר הן האמת כי עשה יעשה כל משפטי פסח אבל דברים שהם ממש דברי שקר כמו שתאמר להגיד עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו וגו׳ וכדומה עדיין דן אנכי כי לא ישעו בדברי שקר, תלמוד לומר כחקת הפסח כי יכול יוכל דבר כדברים האלה כי היה היה גם הוא במצרים בבחינת השרשים, ועיין מה שפירשתי בפסוק (שמות כג)ואתם ידעתם את נפש הגר.
ואומרו כן יעשה בא לחובה שלא תאמר שלא בא הכתוב אלא לרשות שיכול לומר כן תלמוד לומר כן יעשה חובה, ומאמר חקה אחת בא להשוות כל התורה כולה.
וכי יגור אתכם גר, And if a proselyte dwells amongst you, etc. The reason that this paragraph commences with the conjunctive letter ו is to warn the Israelites to ensure that these proselytes do not make light of the Torah's commandments. Just as the previous paragraph addressed itself to the Israelites so this paragraph also addresses itself to the Israelites.
ועשה פסח לשם, and he prepares the Passover for the Lord, etc.Why did the Torah uses the conjunctive letter ו at the beginning of the word ועשה? Furthermore, why did the Torah have to write וכן יעשה, "and so he shall do" at the end? One tends to believe that the Torah wanted to make certain that we understand that this legislation does not apply to a resident stranger, i.e. a stranger who has only accepted to observe the seven Noachide laws, but that only a Jew, i.e. a גר צדק, a true convert, is allowed to partake in the Passover observance. This is not a totally satisfactory explanation as we would not have assumed that anyone who is not Jewish would be included in that legislation.
Perhaps we should look at what the Sifri has to say on the subject. Here is the quotation from Sifri. "Rabbi Shimon ben Eleazar says that I could have thought that the legislation applies to someone who converted between the dates of the first Passover and that of the second Passover. By writing ולגר ולאזרח הארץ, the Torah makes clear that the legislation applies equally to the convert and to the natural-born Jew. The Torah makes it plain that just as the second Passover can be observed only by someone who should have observed the first Passover but did not, so the recent convert who did not yet have an obligation to observe the Passover in the month of Nissan cannot observe it in the month of Iyar following his conversion. He has to wait until Nissan in the year following his conversion. This is the reason." This then accounts for the letter ו at the beginning of the word ועשה, i.e. if the convert in question would have been obliged to observe the first Passover he is now obliged to observe the second Passover if for some reason beyond his control he could not observe the Passover on the 14th of Nissan. The word ועשה represents a condition then. The words כחקת הפסח mean that just as the first Passover could be made up for by a second Passover by natural-born Israelites under certain conditions, the same conditions apply to the recent convert to Judaism.
We need to ask ourselves why the Torah singled out the Passover legislation for detailing the convert's obligation to fulfill the commandments similar to the natural-born Israelite. Why did the Torah not mention this in some other context? I believe the reason is simply that logic dictated that the convert should not observe this commandment at all as it recalls an event which occurred to the forefathers of the natural-born Jews and for which the recent convert has hardly any obligation to observe any remembrance, seeing neither he nor his ancestors had been part of the enslavement and the Exodus. God had not "passed over" the houses of the ancestors of that convert, after all. The matter could have been viewed as similar to the legislation of the bringing of the first ripe fruit to the Temple when the farmer bringing the gift recites his gratitude to God who took him (his ancestors) out of Egypt and gave him the land of Israel as a heritage (Deut. 26,3-10). The Mishnah in Bikkurim chapter 1 states that whereas a convert is obliged to bring this offering he does not read the passage detailed in the chapter we quoted. We could have assumed that similar restrictions would apply to a convert's observance of the Passover rites. This is why the Torah chose to mention the convert's obligation in connection with Passover rather than with any of the other 612 commandments.
The Torah was particular to write the word אתכם, "with you," to tell us that although we might view the convert as a most recent addition to Judaism, a "Johnny come lately," God wants us to relate to him as if he had always been Jewish. Our Exodus from Egypt also brought potential freedom to the soul of the person who has now converted to Judaism. This is so despite the fact that he was neither physically nor spiritually present at the time. Everything that is holy emanates from the same root. When our ancestors were in Egypt the whole concept of holiness was on the point of "drowning" with them in the moral abyss called Egypt. Had Israel succumbed to the influence of that center of impurity, God forbid, the person who now converted to Judaism could not have done so as holiness had already "drowned" while our forefathers were slaves in Egypt. Every little spark of holiness strives to merge with the seat of holiness, its base. Once the center of holiness was saved from "drowning," this enabled the scattered sparks of holiness throughout the universe to search for their roots and to eventually rejoin the mainstream of sanctity, the Jewish people.
When the Torah writes כחקת הפסח, this suggests that there is something lacking rationale in this legislation. The Torah was afraid that whereas we would accept that the convert is to observe the Passover laws in principle, he is nevertheless not to recite words which are outright lies. We refer to such recitals as: "we have been slaves in the land of Egypt when God took us out from there, etc." The Torah therefore writes כחקת הפסח to teach us that the convert may even recite such paragraphs from the Bible without making a liar of himself. The roots of sanctity which he now embraces had been in Egypt, i.e. he had his roots in Egypt. Please refer to what I have explained on Exodus 23,9 "for you know the soul of the stranger."
The reason the Torah adds the words כן יעשה, "he shall do so," is to make clear that the convert is not only allowed to participate fully in the Passover rites but he is commanded to do so. The words חקה אחת teach that the whole Torah is to be viewed as something indivisible.
Ohr Hachaim Hakadosh
Ohr Hachaim Hakadosh
