לזכות ידיד נפשי ישראל דניאל בן שיינא דינה וכל משפחתו לברכה והצלחה!!
לזכות רפואת רודעש יהודית בת בריינדל גיטל בתוך שח"י!!
לזכות רחל בת גאולה לברכה והצלחה בכל מעשי ידיה!!
Says the Gemara [Beitza 16a]:
א"ר חמא ברבי חנינא הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו שנאמר (שמות לד, כט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
Rabbi Chama, son of Rabbi Chanina, said: One who gives a gift to his friend need not inform him that he has given it to him, and he need not concern himself that the recipient might not realize who gave it to him. As it is stated: “And Moses did not know that the skin of his face was radiant” (Exodus 34:29); Moses received this gift without being aware.
מיתיבי (שמות לא, יג) לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו
The Gemara raises an objection to this. Isn’t it written: “Nevertheless, you must keep My Shabbasos, for this is a sign between Me and you throughout your generations, that you may know that I am the Lord Who sanctifies you” (Exodus 31:13), which the Sages expounded as follows: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, I have a good gift in My treasury, and its name is Shabbos, and I wish to give it to the Jewish people. Go and inform them of this intention of Mine. And from here Rabban Shimon ben Gamliel said: One who gives a gift of a piece of bread to a child must inform his mother of his actions, so that the child’s parents will be aware of the giver’s fond feelings for them, thereby enhancing friendly relations and companionship among Jews. This appears to be in direct contradiction to Rabbi Chama’s statement.
לא קשיא הא במתנה דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי מתן שכרה לא עבידא לאגלויי:
The Gemara answers: This is not difficult; this case, where one need not inform the recipient, is referring to a gift that is likely to be revealed, such as Moses’ shining face, which everyone would point out to him; that case, where one must inform the recipient, is referring to a gift that is not likely to be revealed in the natural course of events. The Gemara challenges: Isn’t Shabbos also a gift that is likely to be revealed, as the Jews would eventually be instructed with regard to the time and nature of Shabbos? The Gemara answers: Nevertheless, its reward is not likely to be revealed. Therefore, God told Moses to inform the Jews of the gift of Shabbat and its reward.
During the 6 days of the week, Hashem revelas Himself through His deeds which people can comprehend. On Shabbos there is a revelation for the Jewish people alone. THAT is the "good gift" in Hashem's treasury.
ששת ימי החול הם גילויי קדושתו ית"ש ע"י המעשים, "מה רבו מעשיך ד'", מערכי הגילויים שהמקבלים יכולים לקבלם. אמנם בשבת קודש מתגלית קדושתו כפי ערכו הנבדל. גילויים אלו אין כל עם ולשון יכולים לקבלם ולהשיגם זולת ישראל עם קדושו. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ואני רוצה ליתנה לישראל.
The Torah omits the idea that Hashem sanctifies the Jews ["לדעת כי אני ה' מקידשכם"] when Shabbos is given at Marah and Sinai and only reveals it when they were commanded to build a Mishkan to atone for the sin of the golden calf. It was at this point where we are called Hashem's personal nation "וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו" - HIS [i.e. Hashem's] nation. At this point we are taught that even when we sin, we remain Hashem's chosen people. It was then that we were told "לדעת אני ה' מקדישכם", Hashem sanctifies us with Shabbos that is above anything we can imagine and transcends all sin. It is an unconditional gift from our loving Father!!!
פעמיים נצטוו ישראל על השבת, במרה ובהר סיני, ובשניהם לא נאמר "לדעת כי אני ד' מקדישכם" זולת כשנצטוו על המשכן שבא לכפר על חטא העגל... הנה בעת החטא אמר לו הקב"ה למשה "לך רד כי שיחת עמך", ובמדרש (ילקו"ש רמז שצא) איתא: אמר רשב"י לא זז משה מתפילתו עד שקראן הקב"ה עמי, שנאמר "וינחם ד' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו", אמר הקב"ה: בעולם הזה ע"י שהיה בהן יצה"ר עושין ע"ז, אבל לעתיד לבוא אני עוקר יצה"ר מלבן ונותן להם לב בשר... משה פעל בתפילתו לגלות גילוי נעלם ונבדל באהבת הקב"ה לישראל עם נחלתו, כי בין כך ובין כך יהיו נקראים עמו ובניו. גילוי כזה שלא היה מתגלה קודם, כשחטאו התבטא עליהם "עמך" ולא "עמי", לא זז משה מתפילתו עד שקראם "עמי", איך שהם, ואז בא הגילוי כי הנה כל הכשלונות של בית ישראל נובעות אך ורק מיצה"ר שמתגרה בהם יותר מדאי...
ועל כן דוקא אחר החטא בא הגילוי של שבת בתור מתנה, כי בו יתגלו ערכי הנבדל ית"ש שהוא מעל כל עולמי המעשים, ממעל לכל הערכים המתגלים במדות ובגבולות, אלא כפי הערך העליון הנבדל שאין שום מחיר בעדו וכולו מתנה, מתנת אלקים, כי גם בה בשעה שאין ישראל כדאיים כ"כ מצד מעשיהם, מאיר עליהם אור השבת העליון ומקדש אותם.
(רבי יעקב משה חרל"פ, מי מרום, חלק ט - שמות, מאמר צד, עמ' רצה-רצו)
