Ideally, we should spend ALL of our money on mitzvos and Hashem would take care of us - but we are not allowed to because we lack the requisite Emunah...
ובמשנה (סוטה פרק ט משנה י): משחרב בית המקדש פסקו אנשי אמנה, ובגמרא שם (מח ע"ב): אלו בני אדם המאמינים בהקב"ה . פירש רש"י (ד"ה שמאמינים): בוטחין בו לוותר ממונם לנוי הידור מצוה, ולצדקה, ולהוצאת שבת וימים טובים... והנה כל הני דנקט רש"י, ידמו מקצת בני אדם כי כבר יוכלו על זה, וכל שכן הפזרנים בטבע. אבל לדעתי מה שתלו זה בחורבן בית המקדש, נראה כי הוא עיקר הגורם להיות, אין לך יום שאין קללתו וכו' בעוונותינו הרבים (סוטה מט.), ועל כן באמת אי אפשר לוותר כל כך בשלימות, כי שלימות הויתור לצורך מצוה אין לו שיעור, ובהידור מצוה אמרו בפרק קמא דבבא קמא (ט ע"ב): עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה , אם כן הבוטח ומאמין בה' יתברך באמת יתן כל ממונו לנוי מצוה. וכן לצדקה, באושא התקינו המבזבז וכו' (כתובות נ.), וזהו אחר החורבן, שראו שהמבזבז אפשר שישאר עניו מדוכא בעניות, המעביר על דעת קונו, אבל מקודם זה כבר היו מבזבזין כל ממונם גם כן. כי רק כשמגיע עד חיי נפש אמרו (בבא מציעא סב.): חייך קודמין. וגם לאחר התקנה לפי דעת רמב"ם (בפירוש המשניות ריש פאה) למדת חסידות אין לו שיעור, והיינו למי שהוא שלם באמונתו, שלא לדאוג דאגת מחר, ושלא ירעיב ה' נפש צדיק, והתקנה היתה לכלל העם שאין אנשי אמנה כל כך. וכן בהוצאת שבת ויום טוב, שאמרו בביצה שהוא חוץ ממזונותיו הקצובין, המאמין באמת בה' יתברך כבר יארע לו שיוותר כל אשר לו, וזה פסק משחרב בית המקדש, שאין ההשגחה גלויה כל כך, עד שתקנו חכמים שלא לבזבז יותר מחומש. ובזה לא יתפאר אדם כמעט בזמן הזה, שיהיה הנקל בידו לבזבז כל רכושו, ואם יהיה הון רב, כדי לקיים מצוות על ידן.
(רבי צדוק מלובלין, קונטרס ספר הזכרונות (סו"ס דברי סופרים), מצוה א, ס"ק ג, עמ' 274 במהד' הר ברכה)
