מחלוקת בין החכמים והרופאים
הרב שלמה אבינר
[ראיין: הרב מרדכי ציון]
ש: רבים שואלים: מה לעשות, כאשר בענין הקורונה, יש מחלוקת בין החכמים לבין הרופאים, וכן בכלל בכל ענין אחר? למי לשמוע?
ת: בודאי שהתורה היא נצחית ועומדת מעל הכל, לכן יש לשמוע לחכמים, אבל החכמים עצמם אומרים לשמוע לרופאים. כך כתוב בתורה בפסוק רפא ירפא, ואצל חז"ל, ראשונים ואחרונים. תמיד הם מפנים אל הרופאים. זה יהיה אות עניות להביא מקור, כי יש מאות מקורות.
ש: כלומר הרפואה אינה חלק מן התורה, ואז התורה חסרה?
ת: הרפואה היא כן חלק מן התורה, שחכמי התורה מפנים את הרופאים לברר אותה. יש בגמרא סיפור על רב הונא ששאל את בנו רבה למה הוא אינו הולך ללמוד אצל רב חסדא, אשר שמועתו מחודדת. השיב שבמקום ללמוד תורה, הוא מלבד מילי דעלמא, כגון התנהגות בבית שימוש. אמר רב הונא: אם כן, הוא מלמד חיי דברייתא, חיי הבריות, כל שכן שעליך לילך ללמוד אצלו (שבת פב א). אומר מרן הרב קוק: "עסק הרפואה כלול הוא בתורה, שהרי באגרות הש"ס הכניסו אותו, והעסק בחיי דברייתא, היה העיקר שהזקיק רבה בר רב הונא, לבריה למיזל (=ללכת) לקמיה דרב חסדא, עוד יותר מהטעם של חידוד שמעתיה" (שמונה קבצים א תתק).
ש: מה בריאות הגוף שייכת לתורה?
ת: רבונו של עולם ברא את הנשמה ואת הגוף, "הנשמה שלך והגוף פעלך", והוא רוצה את בריאות שניהם. הם גם תלויים זה בזה. באורות התשובה פרק א, מדובר על "תשובה גופנית".
ש: אבל, למעשה, מה לעשות אם יש סתירה בין הרופאים שאומרים להתרחק אחד מהשני ולא להתקהל, והתורה אומרת להתפלל במנין?
ת: כאשר יש מחלה מדבקת, התורה עצמה אומרת להתרחק כגון צרעת. ברור שצרעת היא מחלה רוחנית, אך הרמב"ן כותב בפירושו על התורה, שהיא גם מחלה גופנית, לכן מיד כאשר יש סימנים של ספחת ובהרת, יש להיכנס בבידוד, עד שיתברר אם זו צרעת או לא. וכן התורה מזכירה כיבוס בגדיו, כלומר היגיינה. חז"ל אומרים שאסור ללכת למזרחו של מצורע ארבע אמות (2 מטר!), ויש אומרים מאה אמה, ואין מחלוקת, תלוי אם זה בכיוון הרוח או לא (ויקרא רבה טו, נ).
ש: חכמים ידעו שיש חיידקים?
ת: לא. הנביאים לא קיבלו ידיעה זו. אבל ידעו שיש מחלות מדבקות. למשל מסרו לגבי מחלה מדבקת שנקראת בני ראתן, ארבע הדרכות של התרחקות: א. להיזהר מזבוזים. ב. להיזהר מן האוויר. ג. לא להיכנס לאותו חדר. ד. לא לאכול את המזון (כתובות עז, ב).
ש: כן, בענין היגיינה, הרב הזכיר כמה פעמים את הרב דוד כהו, ר"מ בישיבתנו, שלפני שהוא שותה מכוס ציבורית, הוא שוטף אותה, וכן לאחר ששתה. הפעולה השניה היא משום ואהבת לרעך כמוך והראשונה היא בגלל מי שלא מקיים ואהבת לרעך כמוך...
ת: זו לא המצאה שלו. הוא מקיים מה שכתוב בגמרא: "שטוף, שתי, שטוף, אחית" (תמיז כז, ב), שטוף, לפני שאתה שותה, ושוב שטוף, לפני שאתה מנח את הכוס.
ש: גם מצות נטילת ידים היא היגיינה?
ת: היא דבר רוחני אבל גם היגיינה. ידוע שבזמן המגפה השחורה, לפני 700 שנה, חלינו הרבה פחות מהגויים בזכות ההיגיינה, אז הגויים האשימו אותנו שהרעלנו את הבורות ועשו לנו פוגרומים. הרמב"ן גם אומר, שהלכות כשרות, מלבד היותן רוחניות, הן גם בריאותיות. הקיצור, אין סתירה בין דברי החכמים ודברי הרופאים, החכמים בעצמם אומרים לשמוע לרופאים. הגר"ח קניבסקי אמר שמי שלא שומע עתה, יש לו דין רודף.
ש: יש שטוענים שאין לחשוש לכל הדרכות הרופאים שהרי "הכל בידי שמים".
ת: הם שוכחים את המשך מאמר חז"ל: "חוץ מצינים פחים" (כתובות כ, א), כלומר קור וחום, שבאים בגלל פשיעת האדם, כמבואר באריכות במסילת ישרים סוף פרק ט, שד' ציוה עלינו לא להיכנס לסכנה רפואית.
ש: אם נחזור לקורונה, יוצא שהתורה היא שמצווה עלינו לא להתקהל?
ת: ודאי. לפני 190 שנה היתת מגפת כולרה. הגאון רבי עקיבא איגר, רבה של פוזנא, תיקן תקנות חמורות. מלבד הרתחת המים והיגיינה אישית, הוא תיקן שלא יתפללו במנין יותר מ-15 אנשים ,ונעזר משטרה המקומית שלא יכנסו יותר, ובימים נוראים נערכה הגרלה מי יתפלל במנין ומי לא, וקיצר את התפילה, וסידר הפסקה ארוכה בין תפילה לתפילה. עקב זה, היו מעט נפגעים בפוזנא, והוא קיבל מכתב הוקרה ממלך פרוסיה, פרידריך וילהלם השלישי.
ש: ובסיכום?
ת: לשמוע להוראות הרופאים, שהן הן הוראות התורה.
