לכל אדם יש שם. לכל יהודי נשמה מיוחדת, שילוב של תכונות נפש הייחודי רק לו. על כך מעיד השם; שם מלשון 'שומה' והערכה. בשמו מתייחד האדם על פני המלאכים, שכן בידו נתונה הבחירה העצמאית המעידה על טבעו.
כך היה בזמן התנ"ך, שקריאת השם הייתה ייחודית לכל אדם, ולא היו השמות חוזרים זה על זה. כאלו הם שמות השבטים שעל הענקתם אנו קוראים בפרשתנו, אשר היו 'חפות להם' כלשון המדרש, כלומר מתאימים לאופיים ומידתם.
שמו של האדם מורה על שליחותו וייעודו של האדם, עד כדי כך שהיו אישים ששמם שונה בעקבות שליחותם, כאברם-אברהם, יעקב-ישראל ועוד. זו זכותם של הדורות הראשונים, שהיו יודעים לכוון לשמם בנאמנותם לשליחותם, החל מאדם הראשון קורא שמות החיות, שקראו ה' בשמו, ועד דורות מאוחרים יותר.
'שם' גימטריה 'ספר'; בשמו של כל אדם מקופל סיפור חייו. לכל אדם מסלול ייחודי, ובבחירתו הוא חושף את ייעודו וכותב את ספר תולדות חייו.
-ע"פ כתבי הרב הדרי זצ"ל-
