בס"ד
הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
המבשל בשר בחלב בחמה ואח"כ בישלו בישול גמור האם לוקה משום בישול בשר בחלב
בפרשתינו ציונו הבורא ית"ש על איסור בשר בחלב באמרו "לא תבשל גדי בחלב אמו". ובחולין קט"ו ב' אמרי', "דברי רבי ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול".
והנה לגבי מלאכות שבת איכא נמי מלאכת בישול, והשתא יש להסתפק האם גדרי איסור בישול בשר בחלב דומים לגדרי איסור בישול בשבת, או דילמא אין לדמותם. והנה לענין טיגון וצליה כבר דנו האחרונים ז"ל האם הוי בכלל בישול ואכמ"ל, ובמאמר זה נדון בעז"ה ביסוד הדין דגדרי בישול בשבת ובב"ח.
והנה מסברא נראה חילוק יסודי, דבשבת לא כתבה התורה לא תבשל אלא לא תעשה כל מלאכה, וכל שיש בו חשיבות מלאכה שע"י המלאכה נעשית תיקון או יצירה חדשה מיקרי מלאכת מחשבת וחייב, אבל בבשר בחלב דכתבה התורה לא תבשל, ובישול היינו דוקא יבש בלח או לח בלח, א"כ כל שלא נתבשל בלח אלא דרך צליה טיגון ועישון לא הוי בכלל בישול.
אמנם כ"ז לענין איכות הבישול, אבל אם נתבשל כהוגן אלא דבישלוהו בחמי טבריה וכדו' בזה י"ל איפכא, דלענין שבת כיון דילפי' ממשכן בעי' דומיא דמשכן שנתבשל במים שהוחמו באור או בתולדות האור, דמה"ט המבשל בחמה פטור דאין זה דרך בישול וכדכ' רש"י ז"ל בשבת ל"ט א' ד"ה דשרי, אבל לענין בשר בחלב שפיר הוי בכלל 'לא תבשל'.
מיהו מדברי רבנן קמאי ובתראי ז"ל יש להוכיח איפכא, ונלע"ד בעז"ה להוכיח דאיכא ד' שיטות בזה.
א] הרמב"ם ז"ל בפ"ט ממאכ"א ה"ו כ' וז"ל, "המעושן והמבושל בחמי טבריא וכיוצא בהן אין לוקין עליו וכן המבשל בשר במי חלב וכו' פטור ואינו לוקה על אכילתו". והנה מדלענין מעושן כ' הרמב"ם ז"ל אין לוקין עליו ולא כ' דפטור, ולענין בשר במי חלב כ' פטור ואינו לוקה על אכילתו, מוכח דמעושן ומבושל בחמי טבריא איכא איסור תורה מספק אלא דאין לוקין על אכילתו.
והמגיד משנה ז"ל ציין מקור לדברי הרמב"ם ז"ל לענין מעושן מדברי הירושלמי פ"ו דנדרים ה"א, "רבנן דקיסרין שאלון מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גוים, מהו שיהא בו משום תבשילי שבת מהו שיהא בו משום בשר בחלב" ולא איפשטא התם. ומשו"ה כ' הרמב"ם ז"ל דאסור מספק אלא דאין לוקין.
אבל הפר"ח ז"ל ביור"ד סי' פ"ז סק"ב והעתיקו הגר"א ז"ל שם אות י"ג, כ' דאע"ג שהירושלמי נסתפק בנדרים, מ"מ הירושלמי פ"ז דשבת ה"ב פשט לה דקתני התם "הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל", ומדלענין שבת הוי בישול ה"ה לענין בשר בחלב, יעו"ש [ועי' בדברי השואל ומשיב ז"ל בשתיתאה סי' נ"ח], ולדעת המ"מ ז"ל צ"ל דנהי דאיפשיטא לענין שבת מ"מ לענין בשר בחלב הספק עומד במקומו.
נמצינו למדים, דלדעת הפר"ח ז"ל גדרי בישול בשבת וגדרי בישול בבשר בחלב שוין, אבל לדעת המ"מ ז"ל בביאור דברי הרמב"ם ז"ל גדרי בישול בשבת וגדר בישול בבשר בחלב אינן שוין, ואע"ג דלגבי שבת מעושן הוי בכלל מלאכת בישול, מ"מ לענין בשר בחלב מספקינן אי הוי בכלל בישול. ולדברינו הנ"ל נתבאר סברת החילוק לענין מעושן בין שבת לבב"ח.
שו"ר דהפליתי ז"ל בסי' פ"ז פליתי סקי"ב כ' בטעם הדבר לחלק בין שבת לבשר בחלב לענין מעושן, דבב"ח לא אסרה התורה אלא דרך בישול משא"כ בשבת. והפרי תואר ז"ל שם סק"ג כ' דשאני שבת דלענין מלאכה כל דעביד מעשה חייב משא"כ בב"ח, ויליף לה מצליה דלענין שבת חייב ולענין בב"ח פטור יעו"ש. ונראה דשני נביאים נתנבאו בסגנון אחד, דבשבת לא כתיבא בקרא לא תבשל הילכך כל שמתקן הדבר לאכילה הוי בכלל מלאכה, משא"כ בב"ח דרחמנא קפדא אבישול, י"ל דמעושן לא הוי בכלל בישול. וזה כסגנון סברתינו הנ"ל.
ב] הנה עד הלום איירינן לענין מעושן, ועתה נחזי לענין בישול בחמי טבריה. והנה מדכלל הרמב"ם ז"ל חמי טבריה בהדי מעושן, מוכח דגם בחמי טבריה הוי ספק תורה לענין בשר בחלב, וכדאיתא בירושלמי נדרים הנ"ל דגם בישול בחמי טבריה לענין בב"ח הוי ספק. וכ"כ המבי"ט ז"ל בקרית ספר שם. אבל הפר"ח ז"ל הנ"ל כ' דמדאמרי' בשבת מ' ב' דבישול בחמי טבריה בשבת אין זה אלא איסור דרבנן, ה"ה לענין בשר בחלב. ואע"ג דהמ"מ ז"ל הראה מקורו לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט משבת ה"ג דהמבשל בחמי טבריה פטור, וכדאמרי' בשבת מ' ב' דאינו אסור אלא מדרבנן, ונראה מדבריו ז"ל דלגבי בישול בחמי טבריה אין זה אלא מדרבנן, וצ"ע א"כ אמאי כללו הרמב"ם ז"ל בהדי מעושן, כבר רמז לזה הלח"מ ז"ל שם וכ' דכונת המ"מ ז"ל דכיון דלענין שבת המבשל בחמי טבריה פטור א"כ לענין בשר בחלב נמי אין לוקין עליו, וצ"ע כונתו ז"ל.
והנה לדברינו הנ"ל ניחא מאד. דאע"ג דלענין שבת המבשל בחמי טבריה פטור, היינו משום דבשבת בעי' בישול בתולדות האור דכך הי' במשכן, וכדאשכחן לענין בישול בחמה וכנ"ל, אבל לענין בשר בחלב כל שנתבשל הוי בכלל לא תבשל והוי איסור תורה, אלא דאכתי מספקא לי' להירושלמי שמא בישול בכל התורה היינו כדרך בישול ע"י האור, ולפיכך פסק הרמב"ם ז"ל דהוי ספק. והפר"ח ז"ל לטעמי' אזיל דגדרי בישול בשבת ובב"ח שוין.
ברם זה אינו, דהנה בפסחים מ"א א' אמרי' "אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור. פסח שבשלו בחמי טבריא חייב. מאי שנא בשבת דלא דתולדות אש בעינן וליכא, פסח נמי לאו תולדות אש הוא. אמר רבא מאי חייב דקתני, דקא עבר משום צלי אש". והשתא בהו"א דבישל בחמי טבריה חייב משום איסור בישול ועלה אקשי' מדלענין שבת לא הוי בישול לענין פסח נמי לא הוי בישול, ולהנ"ל צ"ע מה ענין פסח לשבת, הא פסח הוי כבשר בחלב דרחמנא קפדא אבישול.
ושוב הראוני לדברי רבינו יהודה בן רבינו קלונימוס ז"ל בספ' יחוסי תנאים ואמוראים בערך רב חייא בריה דרב נתן שהביא בשם ריב"א הלוי ז"ל להק' מאי ענין פסח לשבת הא בשבת בעי' דומיא דמשכן אבל בפסח לא כתיב דוקא בישול באש, ותי' דבנדרים מ"ט א' אמרי' דדעת ר' יאשיה דנודר מן המבושל אסור בצלי ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו הפסח באש כמשפט, ואע"ג דאסיקנא התם דקרא אסמכתא בעלמא היא, מ"מ שפיר ילפי' מינה לפסח דבעי' בישול דוקא ע"י האש. והוכיח שם מאיל נזיר דסתם בישול דקרא היינו ע"י האור.
והנודע ביהודה ז"ל בתנינא יור"ד סי' מ"ג והאבני נזר ז"ל ביור"ד סי' פ"ח כ' דטעמא דבישול בחמי טבריה היינו משום דבישול בחמי טבריה לא חשיב דרך בישול אלא בישול ע"י האור. ומה"ט גם לענין פסח לא מיקרי בישול, וא"כ ה"ה לענין בשר בחלב, וכיונו לדברי ריב"ק ז"ל הנ"ל.
ואמנם מה נעשה דמדברי הרמב"ם ז"ל מוכח להדיא דאע"ג דלענין שבת בישול בחמי טבריה הוי איסור דרבנן מ"מ לענין בשר בחלב הוי ספק איסור תורה, וצ"ע מ"ש בשר בחלב מפסח. והי' מקום לומר, דהנה בירושלמי שבת פ"ז ה"ב נחלקו חזקיה ור' יוחנן בבישל פסח בחמי טבריה האם חייב משום בישול או לא. דעת חזקיה דחייב ודעת ר' יוחנן דפטור ודלא כהבבלי דלכו"ע פטור. ונימא דהרמב"ם ז"ל ספוקי מספקא לי' אי קיי"ל כחזקיה או כר"י ולפיכך כ' דאסור מספק ואין לוקין ע"ז, מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מקרבן פסח ה"י נראה קצת דס"ל דבבישל פסח בחמי טבריה פטור יעו"ש.
ג] ונלע"ד בעז"ה דאיכא שיטה שלישית בזה, דהנה ביור"ד סי' פ"ז ס"ו כ' מרן המחבר ז"ל "המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין עליו וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר" וכו', וכ' הש"ך ז"ל "אבל איסורא מיהא איכא. וכן בחלב מתה איסורא מיהא איכא וכו', וכן כולהו משמע דאיסורא מיהא איכא". ומדכללם יחד, והרי בחלב מתה או זכר ליכא אלא איסורא דרבנן, משמע קצת דגם במעושן ומבושל בחמי טבריא ליכא אלא איסור דרבנן. ונמצא שי' הש"ך ז"ל הוי איפכא משי' המ"מ ז"ל, דלדעת המ"מ ז"ל בין במעושן בין בחמי טבריה הוי ספק איסור תורה, ולדעת הש"ך ז"ל בתרוייהו הוי איסור דרבנן.
ד] האבני נזר ז"ל באגלי טל מלאכת אופה סקמ"ד הק' אמאי מותר לכתחילה לבשל בחמה ומ"ש משאר מלאכות דבעשאו שלא כדרך הוי איסור דרבנן. ותי' וז"ל, "מעתה המבשל בחמה כיון דיש שבח עצים בפת ותבשיל וכו' וכשבישל באש יש שבח אש בהתבשיל והוא שינה לבשל בחמה ששבח חמה בהתבשיל הרי יש שינוי בהבישול הנעשה [ואם יקשה זה בעיניך עי' באבן עזרא שמות י"ב ט'], וכמו שנחשב שינוי בין תולדת האש לתולדת החמה, כמו כן נחשב שינוי בין יש בהפת כח חמה בין יש בה כח האש. ושוב אין צריכין לטעם דמלאכת מחשבת אלא דלא חשוב בישול כלל. כמו במאכלות אסורות דלא חשוב אכילה כלל וגם בפסח לא חשוב מבושל כלל". ובזה תי' נמי הא דהמבשל בשר הפסח בחמי טבריה פטור, והיינו משום דהמבושל בחמי טבריה לא נחשב כמבושל.
נמצינו למדים מדבריו ז"ל צד חדש בזה, דיתכן לסבור דהמעושן הוי חיוב תורה לענין בשר בחלב דיש בזה שבח עצים ואש, ומ"מ המבושל בחמי טבריה לא נחשב כבישול לענין בשר בחלב דאין בו שבח עצים, וכדאשכחן לענין בשר הפסח. [וזה כשי' הפר"ח ז"ל לענין שבת דמעושן חייב וחמי טבריה פטור].
ונלע"ד בעז"ה להוציא חידוש דין נפלא לדעת האבנ"ז ז"ל באג"ט.
יש להסתפק בבישל בחמי טבריה בשבת דבר יבש, ושוב בישלו במים, האם חייב משום בישול או דנימא אין בישול אחר בישול. וכבר נסתפק בזה הפמ"ג ז"ל בסי' שי"ח משב"ז סוף סק"ו, וכ' דפטור ושמא מותר אפי' לכתחילה, דכבר נתפעל בבישולו ע"י החמי טבריה, יעו"ש.
ולפי"ז לענין בשר בחלב שבישלם בחמי טבריה ושוב בישלם במים האם חייב משום בישול, נמי דינא הכי, דכיון דכבר נתפעל בבישולו אין הבישול השני מועיל לו, וכדכ' הפמ"ג ז"ל ביור"ד סי' ק"
ה משב"ז סוסק"ב והגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע יור"ד סי' פ"ז אות א' דגם בבשר בחלב אין בישול אחר בישול [מיהו דעת הפליתי ז"ל בסי' פ"ז כריתי סקי"ג דבבשר בחלב יש בישול אחר בישול].
מיהו לדברי האגלי טל ז"ל נראה, דבין בשבת ובין בבשר בחלב אם נתבשל בחמי טבריה ושוב בישלם בישול גמור עבר על איסור בישול, דלדבריו ז"ל לא שייך הסברא שכבר נתפעל בבישולו, דלא עדיף מבישול אחר אפי' או צליה דלדעת היראים ז"ל חייב משום בישול, ויתכן דהכא גרע דהתם האפי' או הצליה נעשה ע"י האש, אבל הכא שנעשה ע"י החמה או חמי טבריה דלא נחשב בישול כלל א"כ כשחוזר ומבשלם במים קעביד השתא איסור בישול.
ונסתפקתי ספק גדול שלא מצאתי לו פתרון עד הלום.
הנה לענין בישול בשבת דעת היראים ז"ל דכמה דברים מתבשלים נמי בכלי שני דהוי מקלי הבישול, וכיון דלא ידעי' איזה מהמאכלים הוי מקלי הבישול צריך להחמיר בכל המאכלים לבד ממים ושמן, ומרן המחבר ז"ל בסי' שי"ח ס"ה העתיק דעתו ז"ל. ומעתה יש להסתפק לגבי איסור בישול בשר בחלב האם חיישינן לקלי הבישול או לא, ולכאו' מסברא אין לחלק לענין זה בין שבת לבשר בחלב, וכן נראה מוכח מדברי החזו"א ז"ל או"ח סי' נ"ב סקי"ח.
ברם, לענין בשרא דתורא הא אמרי' בשבת מ"ב ב' דאינו מתבשל בכלי שני כלל, וא"כ בשר בהמה בחלב שיבשלם בכלי שני הרי הבשר אינו מתבשל. ואי משום דהחלב נתבשל דשמא הוי מקלי הבישול, מה בכך, הא כיון דהבשר אינו מתבשל, נמצא דאינו מבשל בשר בחלב.
מיהו מדברי החוו"ד ז"ל בסי' צ"א סק"ז דכ' דבשר שנפל לחלב ולא נתבשל הבשר כמאכל בן דרוסאי עבר על איסור בישול של החלב שנבלע בבשר, דבחלב לא שייך שיעורא דבן דרוסאי דמיד שכרותח הוא מתבשל, וכ"כ היד יהודה ז"ל בסי' פ"ז סק"א, ומוכח דכשמבשל בשר בחלב סגי במה שהחלב מתבשל להתחייב מלקות, והיינו משום דטעם הבשר שנפלט לחלב מתבשל עמו ושפיר הוי בישול בשר בחלב.
ולפי"ז בכלי שני, לדעת הרשב"א ז"ל שהביא הטור ז"ל בסי' ק"ה דכלי שני מפליט ומבליע, נהי דהבשר לא מתבשל, מ"מ החלב וטעם הבשר שבו מתבשלים, וא"כ לא משכח"ל היתר לבשל בשר בחלב בכלי שני.
ולפי"ז צ"ע טובא, דברי הגמ' בחולין ק"ד ב' דקאמר אביי גזירה שמא יעלה באילפס רותח ואקשי' עלה סו"ס כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל, ומשמע דמותר לבשל בשר בחלב בכלי שני, ולהנ"ל צ"ע דגם בכלי שני אסור משום החלב.
אלא אם נוכיח מכח קושיא זו דחלב לא הוי מקלי הבישול, וכדכ' הפמ"ג ז"ל באו"ח סי' שי"ח משב"ז סקט"ו והרב ז"ל בשו"ע שלו סי' שי"ח סי"ב, והתם לא הראו מקור לזה, ולהנ"ל ניחא מאד, דמוכח מדברי הגמ' גבי בשר בחלב דחלב לא הוי מקלי הבישול, וזה כו"פ. אמנם השביתת השבת ז"ל במלאכת מבשל [באר רחובות סק"ע] נקט דגם חלב הוי מקלי הבישול, וצ"ע.
וממוצא הדברים נלע"ד בעז"ה לחדש חידוש נפלא ובהקדם ב' הקדמות.
א] דעת התוס' בחולין ק"ד ב' ד"ה עוף דקיי"ל כחכמים דבשר עוף בחלב אסור לבשל ולאכול מן התורה, והיינו למאי דכ' התוס' שם קי"ג א' ד"ה בשר דחכמים פליגי אדר' עקיבא וס"ל דבשר עוף בחלב אסור מן התורה, וכן פסקו המהרש"ל ז"ל ביש"ש פ"ח דחולין סימן ק' והב"ח ז"ל ביור"ד סי' פ"ז אות ב'.
ב] האליה רבא ז"ל באו"ח סי' שי"ח סקי"ח כ' ליישב קושית הפר"ח ז"ל ביור"ד סי' ס"ח סק"כ אהא דאסר המרדכי ז"ל ליתן תרנגולת לתוך כלי שני, ותיקשי הא כלי שני אינו מבשל, ותי' דבשר עוף הוי מקלי הבישול וגם בכלי שני הוא מתבשל.
והשתא לפי"ז נמצא דבר נפלא דבישול עוף בחלב חמירא טפי מבישול בשר בהמה בחלב. דבשר בהמה בחלב מותר מה"ת לבשל בכלי שני, דהבשר והחלב לא הוי מקלי הבישול, אבל בשר עוף בחלב אסור דבשר עוף הוי מקלי הבישול ומתבשל גם בכלי שני.
ונראה דגם למאי דקיי"ל דבשר עוף בחלב הוי איסור דרבנן, מ"מ נידונינו שייך גם בזה, דהנה הב"ח ז"ל שם צידד דגם לדעת ר' עקיבא דבשר עוף בחלב הוי איסור דרבנן מ"מ אסור נמי מדרבנן בבישול ובהנאה [ודלא כדעת מרן הב"י ז"ל שם] יעו"ש. ולפי"ז יש להסתפק האם נימא דכיון דבשר עוף הוי מקלי הבישול אסור לבשלו בכלי שני, ונמצא דבשר עוף בחלב אע"ג דהוי מדרבנן חמירא טפי מבשר בהמה בחלב דהוי מדאורייתא, או דילמא כיון דבשר עוף דאסור מדרבנן היינו מכח גזירה שמא יבא לאכול בשר בהמה טהורה, א"כ לא יהי' העוף חמירא מבהמה, וצ"ע בזה. [וספק זה היינו רק לענין בישול דלענין אכילה ליכא נפק"מ דגם בשר בחלב צונן אסור לאכלם ביחד מדרבנן].
שו"מ דהמהרי"ל ז"ל בתשו' סי' קנ"ז אות י"ד נשאל בזבוב שנפל לכלי שני האם אוסר והשיב מהרי"ל ז"ל וז"ל "וזבוב בכלי שני לא ידענא מאי תבעי לך כיון דקיימא לן כר"י דכלי שני אינו מבליע ואינו מפליט, וכו' ואי אגב רוככיה קמדמית ליה למלחא דלאיכא דאמרי אפילו בכלי שני בשל, נראה דהני מילי לענין איסור שבת, וכן לחם לדברי הרא"ם, אבל לא לענין טעם דתליא בבליעה ופליטה, אף על גב דאשכחנא איפכא בכלי חרס ושאר מילי האי כטבעיה והאי כטבעיה".
ונראה כונתו ז"ל דלגבי מלאכת שבת דבעי' שהמאכל נעשה ראוי לאכילה, בזה אמרי' דכל שהוי מקלי הבישול קעבר אמלאכת בישול, אבל בבישול דבשר בחלב דהתורה אסרה דוקא עירוב הטעמים וכדאמר רבא בחולין ק"ח א' וכל שאינו מבליע ומפליט וליכא עירוב טעמים שרי, ונמצא לפי"ז דמותר לכתחילה לבשל בשר עוף בחלב בכלי שני, ואפי' משום ביטול איסור לכתחילה ליכא דהא אינו מבליע ומפליט וליכא שום איסור שנתבטל. [אלא דקשיא לי בסברת מהרי"ל ז"ל דהרי בעלמא לענין בישול, מה שמבשל כ"ש דמבליע ומפליט וכגון עירוי מכלי ראשון וכדו' והיאך נימא דלענין כלי שני בקלי הבישול נתהפכו הדברים דכלי שני מבשל אבל אינו מבליע ומפליט].
ולפי"ז להרשב"א ז"ל דכלי שני מבליע ומפליט, הדר דינא כדכתבנו דהמבשל בשר עוף בחלב עבר על איסור בישול מה"ת או מדרבנן וכנ"ל, כיון דהטעם נפלט מאחד לשני והוי מקלי הבישול הרי שייך בו בישול גם בכלי שני.
ונראה, דגם לדעת מהרי"ל ז"ל דכלי שני אינו מבליע ומפליט מ"מ נפק"מ במאי דהוי מקלי הבישול, לענין בשר בחלב לח בלח וכגון שהמחה בשר עוף ומבשלו בחלב דבזה ודאי איכא עירוב טעמים וכיון דעוף הוי מקלי הבישול אסור לבשלו בכלי שני.
תמצית העולה מהדברים.
א] מצינו איסור בישול בבשר בחלב ואיסור בישול בשבת, ויל"ע האם גדרם שוה או לא.
ב] ומסברא נראה דלענין טיגון צליה או עישון וכדו' אע"ג דבשבת חייב ע"ז, מ"מ בבשר בחלב ליכא איסור מה"ת בשבת, דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, וכל דאיכא תיקון או יצירה חדשה הוי בכלל מלאכה, אבל בבשר בחלב דהתורה אסרה בישול, י"ל דטיגון וצליה אינם בכלל בישול.
ג] אבל היכא דאיכות הבישול הוי בישול גמור אלא דבישלו בחמה או בחמי טבריה ליכא למילף בב"ח משבת דשאני התם דבעי' בישול בתולדות האור דכך הי' במשכן, אבל לגבי בב"ח הוי בישול.
ג] מיהו הרמב"ם ז"ל כ' דמעושן לגבי בשר בחלב הוי איסור תורה אלא דאין לוקין ע"ז כ"כ המ"מ ז"ל, והפר"ח ז"ל כ' דמדלענין שבת המעשן חייב ה"ה לענין בשר בחלב, ונמצא דנחלקו רבותינו ז"ל האם מדמים גדרי בישול דבב"ח לשבת.
ד] ולענין בישול בחמי טבריה בבב"ח נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דהוי ספק איסור תורה לדעת המ"מ ז"ל, ולגבי שבת פסק הרמב"ם ז"ל דפטור, והפר"ח ז"ל פסק דגם לענין בב"ח פטור, ולפו"ר נראה דלטעמייהו אזלא גבי מעושן.
ה] וצ"ע דמדברי הגמ' בפסחים מוכח דבישל פסח בחמי טבריה לא עבר על איסור בישול בשר הפסח. והתם נמי לא בעי' דומיא דמשכן, וא"כ מ"ש בב"ח, ומצאתי דרבינו יהודה ז"ל בס' יחוסי תנאים ואמוראים הק' כן ותי' דמדכתיב ויבשלו את הפסח באש מוכח דסתם בישול בקרא היינו באש. אמנם לדעת הרמב"ם ז"ל קשיא מ"ש פסח מבב"ח.
ו] מדברי הש"ך ז"ל נראה להוכיח דלענין בב"ח תרוייהו בין מעושן בין בישול בחמי טבריה פטור.
ז] האגלי טל כ' לחדש דבישול בחמי טבריה הוי שינוי באיכות הבישול ומה"ט לאו שמי' בישול, דרק תבשיל שיש בו שבח עצים ואש הוי בישול. והנה לדבריו ז"ל דמעושן דאית בי' שבח עצים ואש חייב בבשר בחלב ובישול בחמי טבריה פטור.
ח] ונראה בע"ה נפק"מ נפלאה, דמי שבישל בב"ח בחמה ושוב בישלו בישול גמור, גם אם נימא דגבי בב"ח אין בישול אחר בישול מ"מ חייב דהוי כאפי' אחר בישול.
ט] נסתפקתי האם איכא חומרא דקלי הבישול גם בב"ח ואסור לבשלו בכלי שניח, והנה בבשר בהמה בחלב לכאו' הבשר אינו מתבשל דבשרא דתורא לא בשיל אלא בכ"ש, ומ"מ החלב שקיבל טעם מהבשר מתבשל, ותיקשי א"כ אמאי אמרי' בחולין ק"ד ב' דמותר לבשל בשר בחלב בכ"ש.
י] ומכח זה נראה בע"ה להוכיח דחלב לא הוי מקלי הבישול, וכשי' השועה"ר והפמ"ג ז"ל.
י"א] הא"ר ז"ל כ' דעוף הוי מקלי הבישול, ולפי"ז להסוברים דבשר עוף בחלב אסור מה"ת נמצא בשר עוף חמירא טפי מבשר בהמה לענין זה.
י"ב] ונסתפקתי להסוברים דבשר עוף בחלב הוי מדרבנן, לדעת הב"ח ז"ל דמדרבנן אסור לבשל בשר עוף בחלב בכלי שני, האם נימא דאסור לבשל בשר עול בחלב בכ"ש או דילמא כיון דחז"ל אסרו עוף אטו בשר בהמה לא יהא העוף חמור מבשר בהמה דאינו מתבשל בכלי שני.
