ההלכה בענייני חברה מבוססת פחות על זכויותיו של האדם ויותר על חובותיו. מכאן, שהתפישה הרווחת במערב, שדוגלת בעיקר בזכויותיו של הפרט, עומדת בשורשיה בניגוד לגישת היהדות. אין זאת אומרת שהיהדות שוללת זכויות מסוימות של האדם, אבל גישתה מבוססת בעיקרה על הדגשת חובותיו של אדם לזולתו, ולא על זכויותיו. האדם נדרש לפעול כמצווה, וזהו המוקד העיקרי בהשקפת עולמו של כל יהודי.
מִצְוָה אין פירושה זכויות. היא אינה נותנת. היא רק דורשת, ודורשת הרבה. קודם לכל היא דורשת מעמד בסיסי של האדם כלפי הקב"ה. לאחר מכן יש לה דרישות ספציפיות בכל תחום ותחום שמבחינה מעשית אינן מוליכות לכיוון של התפשטות אלא דווקא לצמצום, לא לשתלטנות אלא לריסון.
