הנה סיפור על הרב שמעון דסברג הי"ד רבה של ק"ק אמסטרדם בשואה. את הסיפור לא הכנסתי לספר בגלל חשש שמא לא יבינו אותו. זה קרה בחודש מנחם אב תש"ד בברגן בלזן. על הרב דסברג זצ"ל הטילו הגרמנים בדרך כלל עבודה קשה, לא מעט בגלל העובדה שלא הסתיר מפני הגרמנים שהוא רב. זכיתי לעבוד איתו זמן קצר בעבודה קלה, פירוק תולעי משי. אמנם עבדנו שתים עשרה שעות ביום אבל זאת היתה עבודה קלה בישיבה אם כי מבחינת שבת זה היה איסור מלאכה דאורייתא - איסור מפרק. ישבנו בשבת ועבדנו, פירקנו אגוזים.
ישבתי מול הרב דסברג הי"ד פתאום הוא נאנח "ואמר אנחנו שוכחים שהיום שבת" והרב דסברג הסביר "יודע אני שמותר לנו לעבוד אבל אסור לנו לשבוח שהיום שבת לזה אין היתר. אין היתר". אחר שתיקה קצרה המשיך "רצוי שאחד מאתנו לא יעבוד היום. פשוט ישב ולא יעבוד. לא יפרק אגוזים. אז כולנו נראה שהיום שבת". היינו המומים בולנו בסכנת נפשות איומה והרב דסברג מתריע שאנו שוכחים שהיום שבת. הייתי הצעיר שבחבורה ובבל זאת אמרתי "אני מציע שנקבל את ההצעה של הרב דסברג ומן הראוי שהרב דסברג יפסיק את העבודה בדי שלא נשכח שהיום שבת" וכך עשינו. כמובן שכל פעם שאיש אס אס התקרב גם הרב דסברג עבד.
עד כאן הסיפור שבודאי נראה מוזר אחרי חמישים שנה צריך לדעת שהרב שמעון דסברג הי"ד לא היה קנאי כלל אלא הוא היה חדור אהבת תורה עמוקה אהבת תורה ויראת שמים שהתחזקה בימי הרדיפות וההרג הוא היה בעל הכרה חזקה של רצון לעמוד בנסיון המר של ביטול תורה ומצוות בימים ההם איך יתכן שנתרגל לעבוד בשבת איך יתכן שלא נתקומם.
ר' יונה עמנואל זצ"ל [המעיין ניסן תשס"ג]
---------------
הרב שמעון דסברג (דסברק) – הולנדנולד ב 1902 בדורדרכט (Dordrecht), הולנדנספה ב י"א באדר תש"ה (24.2.45), ברגן בלזן
מחשובי הרבנים וממנהיגי המזרחי בהולנד
הרב שמעון נולד להוריו שמעון ודינה דסברג, בעיירה בדרומה של רוטרדם. הוא למד בבית מדרש לרבנים באמסטרדם והוסמך להוראה. סיים בהצטיינות את הבחינות לרבנות, ובמקביל קיבל תואר ב.א. באוניברסיטה בלימודי שפות שמיות. באותה תקופה נתן שיעורים בהתנדבות בקבוצות הנוער "זכרון יעקב", והתחבב מאוד על הנוער. זמן קצר שימש כמנהל בית ספר יהודי בדרום אמסטרדם. בשנת 1928 קיבל מלגה ונסע להשתלם באוניברסיטאות בגרמניה. בסוף אותה שנה התחתן עם איזה לבית פרנק, ובכ"ד טבת תרפ"ט (1929) הוכתר לרב בליוורדן (Leeuwarden), עיירה במחוז פריסלנד. בתקופה זו עסק בחינוך בבית הספר, הרבה בהרצאות ליהודים וללא יהודים ופרסם מאמרים רבים שהצטיינו בדייקנות ובעמקות. כמו כן כתב מחקר על חייהם של רבנים באותו איזור. הרב היה פעיל בתנועת "המזרחי" (באספות ובהרצאות במחנות קיץ של הנוער המזרחי).
בי"ב באדר ב' תרצ"ב (1932) הוכתר כרב הראשי לחרונינגן (Groningen) (קהילה גדולה יותר מליוורדן), כאן הרבה בשיעורים לזוגות צעירים, עודד תלמידים מצטיינים והרצה לרבנים זוטרים.
הרב שמעון פעל רבות בוועדה לעזרת פליטים שבאו מגרמניה הסמוכה לעירו, ויעץ לרבנים מעבר לגבול אשר בקשו עזרה. בחורף 1938 נסע לבקר בארץ ישראל והתעניין במיוחד בחינוך בבתי הספר. למרות אהבתו לארץ חזר להולנד להמשיך בשליחותו הרוחנית. לאחר שחזר כתב, בעידוד רבני הולנד, ספר מיוחד על ענייני צניעות וטהרת המשפחה. הספר יצא לאור חודש לאחר המלחמה, בתוספת הקדמה קצרה לזכר המחבר.
בתקופת השואה
פעילותו הציבורית הראשונה הייתה כנראה ב- 30 ביולי 1940 (כחודש וחצי לאחר פלישת הגרמנים להולנד). אז הוא נפגש עם אחד ממנהיגי התנועה הפוליטית החדשה, "האיחוד ההולנדי", שהתארגנה בעקבות הכיבוש הנאצי. ההנהלה של איגוד הקהילות האשכנזיות נתנה גיבוי לפגישה זו, שמטרתה הייתה כנראה למצוא דרכים משותפות להתמודד עם הסכנות. עד כמה שידוע לא היה המשך לקשר זה.
בסוף נובמבר 1941 הועמד הרב דסברג בראש סניף המועצה היהודית של האזור שייצג את היהודים כלפי השלטונות הגרמניים, וכך הפך למעשה גם למנהיג פוליטי. בכל התקופה הזו (שנות 40–41) התבלט הרב כמנהיג רוחני הדואג לפתרון בעיות הלכתיות והמעודד את בני קהילתו. כבר בתחילת המלחמה פרסם בשנתון היהודי "מנורה" (שיצא לאור בחנוכה בהוצאת ההסתדרות הציונית) מאמר על נושא קידוש השם.
בין השאר כותב: "ההד של קידוש השם הוא קול הגאולה שבא אלינו ולעולם כולו מארצנו הנבנית, וזה מעודד אותנו ומחזק את אמונתו בימים הקשים". בחודש תשרי תש"ב כתב בחוברת לחגים: "התפילות מנחמות אותנו להמשיך קדימה אל העתיד היהודי. ממרחקים אנו דורשים בשלום ארצנו הישנה החדשה".
הרב שמעון ביקר אצל יהודים שפוטרו מעבודתם וארגן להם שיעורי תורה. הוא נשא דרשות נלהבות ובהן קרא לחזרה בתשובה ולנכונות לסבול למען הערכים המקודשים.בנושאים ההלכתיים הקדיש הרב הרבה מחשבה לנושא השחיטה. על פי צו נאסרה השחיטה הכשרה ביולי 1940, והרב דסברג נתבקש לחוות דעה בקשר להיתר לשחוט בהמה לאחר הימום חשמלי. הרב ערך מחקר מקיף בנושא ולבסוף התיר להשתמש במכשיר שהוזמן ושוכלל על ידי חברת החשמל העירונית. החלטתו אושרה בידי הרבנים הראשיים להולנד, אך תשובתו של הרב בנושא זה אבדה בשואה.
הרב האמין שבאמסטרדם המצב בטוח יותר ולכן דאג להפקיד שם ספרי תורה של משפחת אורי פרנק מהרלם שנורה בידי הנאצים. אולם המצב הורע שם. בתחילת 1943 קיבל הרב מינוי לשמש כרבה של העיר, לאחר שהרבנים המקומיים הובלו להשמדה. הרב שמעון נחשב איפה, לרבה האחרון של אמסטרדם בתקופת השואה. הוא ניסה להנהיג את שארית הקהילה, ארגן מחדש את בתי הכנסת, ליווה ועודד את היהודים בדרכם לרכבות הגירוש. ראוי לציין במיוחד את דאגתו לרבנים פליטים שבאו מגרמניה, ולכך שיצר עבורם תפקידים כדי להשיב להם את כבודם. הרב שמעון היה שותף בארגון גטין על תנאי שיזמו אחדים מרבני הולנד, כדי למנוע בעיות של עגינות.
ידוע שב- 23 ביולי 1943 שלח לאב"ד של לונדון למשמרת כ- 20 גטין כאלה. כמו כן דאג להוציא הנחיות מיוחדות לפסח תש"ג.
בראש השנה תש"ד (1943) נעצר ונשלח עם משפחתו למחנה המעבר ווסטרבוק בהולנד. כאן הוא המשיך ללמד ואף סידר חופה וקידושין. בליל הושענא רבה זכו לשמוע את דרשתו שעסקה בסוגיה ממסכת ראש השנה. באביב 1944 הועבר עם משפחתו לברגן בלזן במסגרת מבצע החלפה (חשבו שיעברו משם לארץ בתמורה לשחרור גרמנים ששהו בארץ).
כבר בהתחלה לא הסתיר את זהותו כרב, וגילוי זה גרר יחס של השפלה מצד השלטונות שפקדו עליו לגלח את זקנו. למרות הכול הוא התעקש להופיע בהופעה הרבנית שלו – חליפה כהה וכובע שחור.
הסיפור הבא ממחיש את אישיותו המיוחדת:
יום אחד השתתף בלוויה של מספר יהודים שנפטרו. תוך כדי אמירת תהילים התנפל עליו קצין ס.ס. בקללות ונאצות, עליו ועל ספריו.
"אני מכיר עבודה בשבילך שתהיה טובה יותר מאשר לספר שקרים מן התלמוד" צעק לעברו, "אתה תנקה אחר הצהריים את בור השופכין"!
הרב התייצב לעבודה הבזויה והקצין חייך אליו בבוז ואמר: "עכשיו התלכלכת כהוגן, יהודי!". הרב הגיב בגאווה: "רק בגדי!".
ההנהלה היהודית סדרה לרב תפקיד של מדריך רוחני בצריף הקשישים, ותקופה מסוימת אף למד הרבה תורה מספרים שהשיג בדרכים נסתרות, ביניהם משניות, גמרות ואף ספר העיקרים.
במהלך המפקדים אף הספיק לרשום רשימות על גבי פתקים, וביניהן מספר שירים ששרדו ובראשם אקרוסטיכון.
ראויות לציון שתי עדויות של רבי יונה עמנואל המעידות על גדולתו של הרב שמעון דסברג.
בנושא שמירת שבת – הרב עבד עבודה מפרכת, 12 שעות ביום, בניסור עצים. בשבת הוא סירב להשתמט מהעבודה כי חשש שכתוצאה מכך חבריו יעבדו יותר, ומצד שני בהזדמנות מסוימת כאשר הפיקוח של הרבנים התרופף הוא הציע: "אסור לנו לשכוח שהיום שבת, ולכן רצוי שאחד מאתנו ישב כאן ולא יעבוד".ההצעה אכן נתקבלה, וכמובן פנו לרב שהוא יהיה השובת. הרב הפסיק לעבוד עד ששוב התקרבו הגרמנים.
בנושא חסד של אמת – מספר ר' יונה עמנואל: כאשר שמע שאבא (של ר' יונה) נפטר בא הרב דסברג והודיע שברצונו לערוך טהרה לאבא, וכך עשה. הרב הוסיף בהתרגשות: לקחתי עמי מאמסטרדם שקיות אחדות של אדמת ארץ ישראל ואת כולן חילקתי. שקית אחת השארתי לעצמי, שקית אחרונה זו הבאתי עכשיו לשים אותה על גופתו של אביכם לפני שהגרמנים יזרקו את גופתו. הרב הלך ונחלש עד שבשבת זכור, י"א באדר תש"ה, יצאה נשמתו בטהרה. באחד השירים שכתב הרב דסברג בברגן בלזן, בטבת תש"ד (מצוטט בחוברת הזיכרון "והגדת לבנך", עמ' 78), הוא ביטא את תקוותו לבניין הקרוב שיצא מתוך החורבן.
השיר בנוי בצורת אקרוסטיכון שיוצר את המילה "עתיד":
עולם בנוי והפוך ראו בעין
תורה ותיקון בגולה אין
יש ויש שכר ושבו לגבולם
דור חדש קם לבנות העולם.
מקורות:
דסברג אליעזר, "והגדת לבנך" – חוברת זיכרון לבני משפחת דסברג שנספו בשואה.
מיכמן דן, "המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה", מתוך: דפים לחקר השואה, ז, אוניברסיטת חיפה, תשמ"ט.
סמסין שלמה, האמנתי כי אדבר.
עמנואל יונה, יסופר לדור.
עמנואל יונה, "אורות ביהדות הולנד", מתוך: המעין, כרך כד גיליון ב, טבת תשמ"ב.
פרבשטין אסתר, בסתר רעם.
zachor.michlala.edu
רינות אורה, אותיות פורחות באויר מתוך עמודים, 672, ניסן תשס"ג.
