ובזה י"ל קראי דשמואל א' כ"ד ז' וי"א, שאמר דוד חלילה לי מה' אם אשלח ידי במשיח ה' עיי"ש, ומה ענינו למשיחה דווקא, וממנ"פ אי שאול מלך ומש"ה אינו רודף בלא"ה אסור להורגו, ואם רודף הוא הרי מצוה להורגו ואיך ימנע המצוה משום ששאול הוא משיח ה', וכבר הארכנו בזה לעיל בה"ז אות א' עיי"ש, ולמבואר כאן י"ל, דכיון ששאול לא מלך אלא כממלא מקום למש"כ המאירי, הרי כל שנמשך דוד כבר אין מקום למלכות של ממלא מקום ובטלה מלכותו, ושוב רודף הוא ומצוה להורגו, אכן להנ"ל יש ב' סוגים של ממלא מקום, א' כשאול שהי' ממלא מקום וחל עליו דין בית דוד ממש, דמש"ה מלך בלא הגבלה והי' בו דין משיחה, וב' כירבעם שהי' ממלא מקום לבית דוד, אבל לא חל בו דין מלך מבית דוד דמש"ה לא מלך בירושלים, ומש"ה לא נמשח וכנ"ל, וא"כ שאול שהי' בו דין בית דוד לא בטלה מלכותו ע"י שנמשח דוד, שהרי הי' לו דין מלכות כדוד עצמו, ומשא"כ ירבעם הי' מלכות רק כיון שאין מלך מבית דוד, וכשיהיה מלך מבית דוד בטלה מלכותו, וזהו שאמר דוד איך אשלח ידי במשיח ה', שכיון שנמשח בע"כ דין מלך מבית דוד עליו, ושוב לא בטלה מלכותו ע"י משיחת דוד, ואין הוא רודף, ושוב אסור לשלוח בו יד.ובעיקר מש"כ, מצאתי במלבי"ם תהילים קל"ב י"א, נשבע ה' לדוד, אמת לא ישוב ממנה, מפרי בטנך אשית לכסא לך, אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, דבחירת דוד והשבועה שלא תסור המלכות מזרעו היתה מחמת בחירת המקדש בציון עיי"ש, ובמש"כ המלבי"ם במלכים א' ח' כ"ז עיי"ש, והיינו דנשבע ה' מפרי בטנך אשית לכסא לך היינו אותו כסא של דוד שהי' מלך כל ישראל, אכן ע"ז נאמר שהוא בתנאי אם ישמרו בניך בריתי וכו', וכשלא התקיים התנאי אצל שלמה בטלה השבועה, אמנם כי בחר ה' ציון אוה למושב לו לעולם קשור לבית דוד, ואינו ענין לתנאי דאם ישמרו, וכנ"ל שעל ירושלים לעולם מלך רק מזרע דוד, ובזה מוסבר המבואר ברש"י סנהדרין דף צח: בביאור סוגית הגמ' שם, דלעת"ל יהי' מלך מזרע דוד, אכן דוד עצמו יהי' ג"כ מלך בגדר של פלג קיסר, עיי"ש ונת' בעז"ה לעיל בה"ח, ולהנ"ל עיקר המלכות ניתן לשבט יהודא ומשבט זה נבחר בית דוד, אבל בירושלים ענין מיוחד מצד דוד עצמו דמש"ה אפי' כשיש מלך ישראל אחר, אין לו מלכות בירושלים, וא"כ מלכות ירושלים ענין מיוחד לדוד עצמו, וכשאין דוד שייך לבית דוד, אבל לעת"ל שיהי' דוד עצמו הדר דינא שירושלים יש בה מלכות מיוחדת לדוד עצמו, וזהו פלג קיסר, וכמושנ"ת לעיל בה"ח שהוא תחת מלך כל ישראל, ומיוחד שלטונו למקום מסויים, והאי מקום הוא ירושלים שכנ"ל שייכת לדוד עצמו.
אכן בעיקר מש"כ שירבעם הי' מלך כל ישראל קודם שחטא, ורחבעם רק בגדר פלג קיסר על ירושלים, צ"ע מהמבואר בסנהדרין דף קא: אמר רב נחמן, גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר ויאמר ירבעם בלבו, עתה תשוב הממלכה לבית דוד, אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודא, והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודא, אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודא בלבד, כיון דחזו לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא, סברי הא מלכא והא עבדא, ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה, מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וכו', ע"כ סוגיית הגמ', וצ"ע כיון שלא הי' לרחבעם דין מלך איך ישב בעזרה אחרי שאינו אלא שלטון בפועל ולא מלך בחפצא, אכן אדרבא נראה מכאן ראי' למשנ"ת, ובהקדם מה שיש לדקדק מ"ט דווקא כאן בסנהדרין נקטו גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודא, ולא נקטו כבשאר סוגיות הש"ס ביומא וסוטה ועוד, אלא למלכי בית דוד, ולכן נראה בהקדם מה שצ"ע טובא במה שאמר ירבעם ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי, דמה ענינו למורד במלכות שפירושו שהוא מלך ורחבעם אינו מלך, והרי אפי' אם הוא מלך סו"ס אינו מבית דוד ואין לו ישיבה בעזרה, וא"כ אין זה ענין נגד מלכות אלא נגד האיסור של ישיבה בעזרה, ומה ענין מיתת מורד במלכות להכא, ומזה נראה מבואר שדין ישיבה בעזרה אינו ענין מיוחד לבית דוד, אלא למלך ירושלים, שעי"ז הוא מלך גם במקום המקדש, ומש"ה הותרה לו הישיבה בעזרה, ועיין מד"ר קהלת א' ב' אשרי מי שזוכה למלוך במקום מלכות וכו', הכא מלך בירושלים במקום מלכות, והיינו שם מיוחד של מלך במקום מלכות שהוא מלכות הקב"ה בבית המקדש, ומלך של מקום זה הותרה לו ישיבה, ולמעשה ליכא מלכות בירושלים אלא לבית דוד, ומש"ה הוזכר בכל הש"ס היתר הישיבה לבית דוד, אבל כאן שמבואר ענין מורד במלכות אי יישב ירבעם, היינו שע"י ישיבתו יראה עצמו כמלך גם בירושלים ששוב גם לו מותרת הישיבה בעזרה אע"פ שאינו מבית דוד, ומש"ה הו"ל מורד במלכות, ומש"ה הודגש כאן ענין מלך יהודא ולא בית דוד, ומש"ה שפיר היתה ישיבה בעזרה לרחבעם אע"פ שלא הי' מלך ישראל, דכנ"ל תלוי במלך ירושלים, ובירושלם ודאי הי' רחבעם המלך, ושו"ר במלוא הרועים בענין ישיבה בעזרה אות ז' שג"כ כ' שהישיבה תלוי' במלך ירושלים ולא בבית דוד דווקא עיי"ש לענין שאול המלך אם היתה לו ישיבה בעזרה, והוא כמוש"כ.
אכן עיין רש"י סוטה דף מ: בד"ה אין ישיבה שכ' היתר ישיבה דמלכי בית דוד מטעם שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה, ומבואר ענין מיוחד בבית דוד דווקא, וזה לא כמושנ"ת שאילו ירבעם הי' מלך ירושלים היתה גם לו ישיבה בעזרה, אכן אי"ה ית' להלן בפ"ב ה"ד באריכות דתרתי איתנהו בה, ורש"י בסוטה דמיירי על זמן בית שני א"א לאסור על מלכי ישראל משום שאין הם מלכי ירושלים, דיעויין בגמ' סוטה דף מח: משחרב ביהמ"ק הראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד וכו', עיי"ש, ולכאורה האי ברייתא לא מיירי בסיפור דברי הימים ששוב לא הי' מלך מבית דוד, דהרבה דברים בטלו משחרב ביהמ"ק עיין יומא דף כא: בחמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ובע"כ דינא קתני כביטול דין ערי מגרש. וכן או"ת שלא יהא מחוסר בגדים באי לבישתם, וה"ה דין מלכי בית דוד קמ"ל שאע"פ שכנ"ל ליכא מלכות בירושלים אלא בית דוד, מ"מ אין זה אלא בזמן מקדש ראשון, ומבואר יותר עפימש"כ לעיל בשם המלבי"ם שבחירת דוד לירושלים משום ביהמ"ק הוא, וקמ"ל שהוא תלוי במקדש ראשון דווקא, וכשבטל המקדש בטל דין זה, ומה"ט א"ש מלכות בית חשמונאים שנת' לעיל בה"ח מדברי הרמב"ם בהל' חנוכה שהיתה מלכותם רצוי', וכיון שמלכו בירושלים הרי בטלו את הדין שאין מלכות בירושלים אלא לבית דוד, דמה"ט הרי כ' הרמב"ן בפי' עה"ת פ' ויחי שהיתה מלכותם שלא כדין, וכמוש"כ שם משמו עיי"ש, אכן למבואר הרי ליתא להאי דינא משחרב בית ראשון, ושפיר יכלו בני חשמונאי למלוך בירושלים אע"פ שלא היו מבית דוד, וזה מבואר במש"כ בגמ' שם ופסק מלך מבית דוד, ומ"ט לא קתני ופסקה מלכות בית דוד, ועוד שהרי הי' ריש גלותא שיש לו דין מלך כמבואר בסנהדרין דף ה. והוריות דף יא: וברמב"ם פ"ד מסנהדרין הי"ג, וא"כ הרי לא פסקה מלכות בית דוד, אכן להנ"ל אין הכונה למלכות בית דוד אלא לדין מסויים שיש שיהא מלך מבית דוד דווקא, שהוא כנ"ל דין מלכות ירושלים, ודין מסויים זה בטל וכנ"ל מבית חשמונאי, ומש"ה הוכרח רש"י לפרש טעם אחר להיתר מלכי בית דוד, דמצד מלך ירושלים שפיר יכלו המלכים שבבית שני לישב בעזרה, אלא שבזמן ירבעם לא הי' איסור זה וכמו שית' אי"ה להלן בפ"ב במקומו שם.
