פרשת פנחס:
הרבה שבר יש בעולם הזה, רבים הקרעים שלא מאוחים. קרעים בין האדם לבין עצמו, בינו לבין חבירו; קרעים בעם ובארץ. הרבה חטאים יש, רבות ההחטאות לשלמות המבוקשת, יותר מדי החמצות לחיבור ושלום.
אבל פעם בשבוע אנו מקבלים נשמה יתירה, המשיבה רוח של שלום. בכל שבת עולים אנו למקום השלמות, המתעלה מן חסרון החטא, ומברכים איש את רעהו ב'שבת-שלום'.
לכן בפרשתנו נעדרת השבת את קרבן החטאת, בשונה מכל המועדים, כי שבר החטא לא יכול לפגוע בשלמותה.
זו גם מתנתו של פנחס בפרשתנו: "הנני נותן לו את בריתי שלום".
שבת בזמן כמקדש במקום; וכשם שהשבת היא זמן השלום, כך ירו-שלם היא מקומו. מקום שמנשבת בו רוח אלוקים, של שלמות, עיר העושה את כל ישראל חברים.
עיקר התיקון של ימי בין המצרים הוא בשבתות שבהם, אמרו בחסידות. בימים אלו אנו זקוקים לאיחוי וחיבור של שלמות ושלום. בכוחה של השבת להביא בכנפיה ברכת שלום, אשר תאחד את שההפריד החטא ותפיח נשמה יתירה בירושלים, ביחיד, בעם ובארץ; ששבת = שלום.
-ע"פ כתבי הרב הדרי זצ"ל-
