משפחה בשם ק. שהאב היה תלוי בין שמים וארץ לתקופה ממושכת, האם סרה למעונו ושאלתה 'במה להתחזק'?ענה לה ר' שמואל: להתחזק ב'לא להתחזק'... תפקידך היחידי לגדל את משפחתך בשמחה ובמצב רוח ולהשרות אוירה טובה בבית. אחרי שתסיימי עם גידול הילדים נדון ב'מה להתחזק'.
ודפח"ח
--------
לפני כשמונה שנים, הייתי בעיצומו של ביסוס פרוייקט חינוכי שנמצא מעבר לקו הירוק. למען גיוס משאבים לענין, היה לי גב מכמה רבנים דתיים לאומיים, ולאחר מאמצים רבים גם מרבני העדה החרדית. אולם ראיתי שישנם יהודים ליטאים, שלא ממש מתפעלים מאלו או מאלו. והבנתי שאם אני רוצה שירתמו, עלי לקבל גב מפורש מגדולים ליטאיים.
באותה תקופה המתיחות בעולם הליטאי לא היתה בסקאלות שזה הגיע בהמשך, לפחות לא 'על השולחן'. רציתי להכנס לר' שמואל אויירבך. דברתי עם חבר טוב ובקשתי שיעזור לי להכנס, ואכן נקבעה לי פגישה. לא אשכח שאמר לי "זה מיותר, אתה מגיע כ"מתנחל" ומנסה לגייס גב שלו, נס אם תצא משם בלי צעקות, אבל כיון שאנחנו חברים ובקשת אז עשיתי זאת"
לא הייתי בקיא בפוליטיקות מגזריות ובאתי בפשטות גמורה איך שאני, וממוקד מטרה. כדרכי מעולם האמנתי במפגש ישיר בין אדם לאדם...
נכנסתי לר' שמואל, זה היה חדש לי מאד, המציאות של גדול מפורסם שגר בדירה קטנה בתוך הישיבה. שולחן מלא בעשרות ספרים מבולגנים. מראהו מרושל ונטול גינונים. התישבתי והחלתי לספר את דברי. הוא התעניין, שאל שאלות, וראיתי עדיין את ההיסוס. אבל הגעתי מוכן. הוצאתי מכתב של גדול שהוא מכיר, שמספר לו עלי ש"ביודעו ומכירו קאמינא", (אגב, גם אותו גדול הגיב לי שאין לזה צ'אנס אבל מחמת שבקשתי הוא יכתוב)
ואח"כ הראיתי לו בנוסף מה שכתבו רבני העדה החרדית.
"נו... בשבילם גם אני שייגעץ"... צחק. "אני אוסיף כמה מילים על גבי המכתב שלהם"
העזתי פני, ואמרתי "זה לא יעזור לי. יש פוליטיקות בכל מקום. אני צריך מכתב בפני עצמו"
הוא מיד ביקש מהגבאי דף רשמי. וכתב מכתב חם. הוא לא שחררני טרם ששאל שאלות מתעניינות, וכ"נציג הסרוגים" בחדרו, הזכיר בפני בערגה את הימים שהיה מגיע עם אביו למערת המכפלה בעשי"ת. וביקש בשם מלא למסור ד"ש למי שליוה אותם בביקורים אלו.
יצאתי מופתע מהפער בין החביבות, והענייניות, לבין מה שמספרים...
אך בזה לא תם הענין. כעבור שנה, התקשר אלי הגבאי, ושואל אם עדיין אני עוסק באותו ענין. משעניתי בחיוב אמר לי שראש הישיבה קורא לי...
נסעתי אליו, והוא נותן לי צ'ק של 38000 שח…
מעולם לא חשב שאני הולך בדרכו, ושיצא לו משהו מלעזור לי, מה גם שלא נתבקש לסייע...
*****
לפני כמה שנים בערב פסח, הסתפרה בת משפחה של חברי, וכל כך לא אהבה את התספורת עד כי נסגרה בחדרה בעצבות ומאנה לצאת.
בסוף תפילת ליל החג ניגש אביה ללחוץ יד לר' שמואל, כשהאחרון שואל אותו מדוע נפלו פניו. הוא סיפר לו כי בתו סגורה בחדר בעקבות תספורת לא מוצלחת, ונעכרה אוירת החג כיון שהיא לא תצא לליל הסדר. ר' שמואל פטרו בברכת "חג שמח".
לאחר כרבע שעה דפיקות בדלת, ולהפתעת כולם, בפתח ר' שמואל, מבקש להכנס לחדרה של הבת. האמא רצה בבהלה לקרוא לבתה, שראש הישיבה הקשיש מחפש אותה. היא יצאה מבויישת אל הדלת, ור' שמואל אומר לה בהפתעה, שהיא נראית מאד יפה! ובודאי תמצא חתן בקרוב.
למותר לציין שפניה נהרו והיא ישבה אל השולחן עם משפחתה שמחה וטובת לב. את הסיפור שמעתי מבעל המעשה.
-------------------
סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!
-------------------
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...
--------------------
אני מכיר בחורה יתומה שהיתה אצלו בשבוע שעבר לדבר על שידוך שלה ועל עוד כמה מענייניה המורכבים, כשאמרו לו שהיא מחכה בחוץ, הוא הוציא מעליו כמה ראשי ישיבות שהיו אצלו באמרו - "יש כאן יתומה"...
--------------
לפני שנים רבות נערכה סעודת אירוסין לתלמידו חביבו י. בירנבוים, בנו של ראש הישיבה הגר"ב מב"ב, שהתארס עם בת דודתי.
אביו מתלמידיו הקרובים וגם החתן היה מתלמידי "מעלות התורה" והגר"ש ישב כל האירוסין.
באמצע הוציא, כמנהגו, את דפיו ורצה לכתוב, אך חיפש חיפש וחיפש בכיסיו ולא מצא עט.
אמו"ר הגיש לו עט ורגע כמימרא לאחר מכן אמר לי אמו"ר: "אוי, זה לא עט שלי. זה עט ששאלתי בכולל ושכחתי להחזיר. בוא נראה עם ר' שמואל יכתוב בזה"...
שנינו הבטנו בהגר"ש, ממתינים.
הגר"ש נטל את העט, החל לדפוק בו לרגע על הדף, הירהר חצי דקה ו...השיב בחזרה את העט לאמו"ר...
---------------
אני נושא עימי זכרון ילדות שחקוק בליבי, יותר משלושים שנה לא הבנתי את פשר הדבר, רק בלויה כששמעתי את ר"י פטרוף אומר "מתרפקת על דודה" ירד לי האסימון.
ילד מילדי שערי חסד הייתי, למדתי בחיידר חסידי, שם אהבו הילדים להתלוצץ מההברה הליטאית ולחקות זקנים ליטאים.
הדבר היה אי שם בשנת תשמ"ו או תשמ"ז, לא יודע בדיוק מתי, באחד מימי בין הזמנים דחודש ניסן, לפני פסח, עליתי להגר"א שול למעלה, בית המדרש היה ריק לחלוטין, הבחורים של "מעלות" היו שרויים בבין הזמנים, ובני השכונה בנקיונות של פסח אולי. אבל בספסל ממול הכניסה, מקומו הקבוע של ר' שמואל, היכן שהיינו רואים אותו לומד יומם ולילה ללא הפסק, ישב ר' שמואל ושפשפף את ברכיו והתנענע במרץ כשהוא לומד בקולי קולות.
אולי בגלל ההברה הליטאית, וכדי שיהיה לי חומר לחיקוי עבור חברי לכיתה התבוננתי בלימודו, ואני שומע אותו לומר בקול גדול ובניגון שחבל שאני לא יכול לנגן לכם אותו כאן את המשנה בפסחים: "ואלו עוברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
איזה ניגון נעים, איזה התלהבות, כדי שאוכל לחקות אז שיננתי לעצמי, "ואלו עייברים בפסח, (בהגייה הליטאית), כותח הבבלי ושכר המדי, וחיימץ האדומי וזיתום המצרי".
זה היה אי שם בבוקר.
חזרתי הביתה, כעבור כמה שעות אני עולה שוב להגר"א שול למעלה, בית המדרש ריק, ור' שמואל יושב ומתנועע משפשפף בידיו בברכיו באותה תנוחה ובאותו ניגון: "ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי".
כעבור כמה שעות לקראת הערב, אני עולה שוב להגר"א שול ור' שמואל באותה תנוחה, באותו נענוע, ו... באותה משנה ובאותו ניגון: "ואלו עייברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחמץ האדומי וזיתום המצרי, וזומן של צבעים ועמילן של טבחים...
"ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
מרוב תמהון על המחזה איך שר' שמואל יושב שעות על גבי שעות ולומד את אותה משנה, נחרת בי אותו מחזה ואינו נשכח ממני, אני רואה אותו עכשיו מול עיני, ויכול לנגן לכם את הניגון: כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי.
למעלה משלושים שנה שאני נושא את הזכרון הזה כזכרון ילדות בלתי נשכח, מבלי להבין מה הפשט בזה.
ממתי שמענו שלומדים משנה אחת בניגון שעות על גבי שעות?
אבל כששמעתי את ר' פטרוף אומר בלויה: "מתרפקת על דודה" "מתרפקת על דודה" איך שאהב לומר את המילים אמר אביי אמר אביי, אז נפל לי האסימון והבנתי את פשר הזכרון הילדות הרחוק והחקוק בליבי.
אח"כ שמעתי שהגאון מוילנא יש סיפור שלמד משנה אחת כל הלילה מרוב חביבות למילות המשנה.
--------------------------
בעבר ההדרתי ספר קדמון על מסכת שבת . ר' שמואל הסכים לתת הסכמה אבל בקש לראות את גליונות הספר קודם. ביקשתי שיוסיף כמה הערות להסכמה וגם לכך הסכים. ידעתי את חיבתו לפרק כירה והבאתי לו את גליונות הדפוס של הפרק. ר' שמואל גער בי, כשיהיה מוכן כל הספר תביא לי על כל המסכת.. לאחר תקופה הבאתי אליו כל הספר. אך ההסכמה בוששה להגיע . כשפניתי אליו הוא התנצל ואמר שעבר על הספר וחיפש על מה הוא יכול להעיר ולא מצא " אני לא רציתי סתם לתפוס טרמפ על איזה נושא ולהביא סתם חידושים משלי כשזה לא ישירות בדברי אותו קדמון", הסביר. איזה ישרות! איזה פשטות! הוא ראה את האכזבה בעיני ואז הציע שאשאיר לו כל החומר עד אחרי בין הזמנים והוא יעבור שוב על הדברים ובעיקר על פרק כירה וינסה שוב. אחרי בין הזמנים שוב התנצל שהשתדל ועבר שוב על חלק גדול מהספר ואין לו מה לכתוב.
למרות האכזבה, ראיתי גדלותו. הוא לא נתן לטיפת חוסר ישרות להיכנס לעולמו. במשך השנים שמענו ממנו ים של חידושים בעניני שבת, ובספר ארחות שבת משוקעות אין ספור מהערותיו וחידושיו. אך הוא לא מצא משהו להעיר...
--------------
סיפור אחד שכמדומני יכול להמחיש את גדלותו כבר מגיל צעיר ממש. כידוע שר' שמואל והרבנית רחל לא זכו לפרי בטן. תארו לכם את הצער הנוראי ואת הסבל הבלתי נתפס שמלווה את הבן אדם כל חייו.
והנה בעזרת רופאים שנכנסו לעניינים נמצא פתרון רפואי שיכל להיות להם לעזר. דא עקה שזה היה תלוי בסיבוך הלכתי לא פשוט וע"כ ר' שמואל והרבנית לא הסכימו לפתרון המוצע.
שמע זאת אביו מרן הגרש"ז זצ"ל ואמר לבנו שהוא יישב על המדוכה, ואכן לאחר זמן הגיע הגרש"ז לבית בנו ואמר לו שהוא מצא היתר הלכתי לעבור את ההליך הרפואי והוא (הגרש"ז) מוכן לקחת על עצמו את העבירה אם ישנה ובלבד שבנו והרבנית יסכימו להליך הרפואי.
לתדהמתו ר' שמואל סרב להצעה מכל וכל ואמר לאביו שאינו מוכן לקבלה ומוכנים הם שלא יהיו להם ילדים לעולם ובלבד שלא לעבור על נדנוד וחשש קל בהלכה.
ר' שלמה זלמן נדהם וביוצאו מבית בנו אמר לסובבים אותו: אל תקראו לי "שלמה זלמן", תקראו לי "אבוה דשמואל" כי הוא גדול ממני ואין לי השגה כלל במעלותיו.
----------------
בימים אלו שרבבות מעם ישראל אבלים וכואבים את לכתו על ענק שבענקים דודי ומעודדי מרן הגאון רבי שמואל אוירבעך זיע"א ראוי להנחיל לדור הצעיר את הדרך הנכונה לצעוד לגדלות, דבר גדול נבנה מהרבה דברים קטנים, חשוב להנחיל לדור הצעיר את הצד שהם אולי פחות הכירו באישיותו רבת האנפין, ולהבין שהדרך להגיע רחוק מתחיל ממעשים קטנים ובעקביות.
היה זה בשעת לילה מאוחרת של יום חורפי גשום בשנת תשס"ג, חבר טוב שפך שיחו בפני על קושי גדול בחייו ובשברון לב גדול הוא הצהיר בפני על חוסר טעם בחייו, הקשבתי לבן שיחי וביקשתי ממנו להצטרף אלי בנסיעה, הוא תמה לאן פני מועדות בשעה 2:00 בלילה, אך ביקשתי ממנו שפשוט יצטרף אלי, ביקשתי מהנהג להביאנו אל אבן שפרוט 3 בשכונת שערי חסד.
נסענו הגענו, התלמיד אמר שהראש ישיבה בבית מדרש לומד.... צעדנו ועלינו במדרגות אל היכל בית הכנסת הגר"א/ ישיבת מעלות התורה, המראה שראיינו נראה היה שלקוח מסיפור עתיק ימים על צדיק נשגב בדורות הקודמים, ר' שמואל ישב לו בשולחן מול הכניסה לבית המדרש שקוע בלימוד , ומראהו מראה הוד שלא ניתן לתאר, הוא לא עסק שם בתורת הנסתר הוא ישב עם גמרא פתוחה ולמד בקול נעים, עמדנו שם אחוזי רגש ורעד, המתנו כעשרים דקות עד שר' שמואל הרים את ראשו וראה אותנו. הוא סימן להתקרב ובירך אותנו, סיפרתי לו את הדברים והוא קם סגר את הגמרא וביקש שנצטרף אליו,
הגענו לבית הוא דאג שיביאו לנו שתייה ועוגה ביקש שנטעם משהו, והוא התחיל לצלול לעומק הסוגיה שלשמה באנו כשהוא מאזין לבן שיחי בקשב רב בהתעניינות כואב את כאבו מנתח מחדד ומנחם, יצאנו ממשכן הקודש סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, אחוזי קדושה ואימה מעצם המעמד ומהשתפכות הנפש האישית שהרב שיתף אותנו כדי לעודד בחור צעיר שלא הכיר קודם לכן.
ביום המר ראשון בשבת צלצל אלי אותו חבר שכהיום הוא אב למשפחה נשוי באושר ומה ששמעתי היה בכי ועוד בכי ועוד בכי ואת המילים התייתמתי!!! וניתוק.... ומי כמוני יודע שאת חיו הוא חייב כפשוטו למרן ר' שמואל זיע"א
בימי בחרותי אושפזתי לתקופה ארוכה בעקבות מחלה קשה בבית חולים רחוק מירושלים, ימים קשים, אבל כל יום חמישי באופן קבוע היה לי אור שזרח בחשיכה, ר' שמואל הגיע באופן קבוע כל יום חמישי לדרוש בשלומי, ר' שמואל שעול כבד על כתפיו ראה לנכון להתמיד ולהגיע קבוע כל יום חמישי, וכשפעם אחת הוא הגיע והיה איתי בשיחה מי שהציל את חיי ותרם לי את מח העצם, הוא אמר כששחוק על פניו "חברותא" עניתי ואמרתי זה יותר מחברותא זה הדם שלי, ר' שמואל ענה כשחיוך על פניו "אין יותר מחברותא.... "
בשבת האויפרוף שלי ר' שמואל ראה לנכון לצעוד ברגל בשבת בבוקר משכונת שערי חסד לבית וגן (הוא לא רצה לפגוע בסדרי הישיבה בלילה) והשמחה הייתה גדולה, הוא האזין לדרשתי ונהנה מרעיון רגשי שאמרתי בפרשה, בעדות נאמנה שמעתי שעד תקופתו האחרונה הוא היה חוזר על הדברים בשמי ובהתפעלות, ראיתי בזה את הגדלות של אדם גדול להאזין לדברי האחר לעומק גם כשהוא צעיר בגיל ובוודאי בחכמה.
סיפרה לי אשה שארוסה עזב אותה ומאן דהו המליץ לה להגיע לשפוך לב אצל ר' שמואל, והיא פחדה כי לא ידעה את הקודש קודם לכן, אך דחקו בה והיא הלכה, ור' שמואל ישב איתה זמן ארוך נחמה ועודדה ונתן לה עצה ותפילה, וחייה השתנו מאותה שיחה.
תכלה היריעה ולא יכלו העובדות, יכלה הזמן ולא יכלו הדמעות, על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו ענינו, נסעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות, לא עצור ידי מלהביע כאבי בשער בת רבים על מניעת ידיעת גדלותו הענקית של ענק בתורה ובמידות בפני צעירי וצעירות הצאן בעקבות חשבונות שוליים, אין זה כי אם הגלות האיומה ועוד שכבו בה המאורות, בחודשים האחרונים הוחשכנו כי לקינו בכפליים בפטירת גדולי מאורי הדור מרן הגראי"ל ומרן הגר"ש – זיע"א , שם בבית מדרשא בעולם שכולו טוב עולם האמת יושבים הם ולומדים בצוותא באחווה ובאחדות, אך אנו פה מפולגים ומפורדים ועוסקים בזוטרות, נתחזק לעילוי נשמתם באחדות ובלימוד דרכיהם בתורה ובמידות טובות, ונזכה ליקיצת ישני עפר בקרוב ממש
--------------------------
