אני מנסה להעלות על הכתב את התחושות וההרגשות שלי כאדם שלא מוגדר תלמיד או חסיד אבל משהו בתוכי מאז ומעולם 'נמשך' תמיד להתבונן בדמות הענקית הזו.כשהייתי פוגש תלמידים שלו הייתי חוקר אותם שתי וערב על הנהגותיו, תורתו, השקפותיו, עבודת ה' שלו, יחסו לבניו - תלמידיו. ותמיד הרגשתי שיש כאן משהו אחר.
היה כאן אדם שמצד אחד היה המייצג הגדול של דרך הגר"א ותלמידיו, ליטא בטהרתה. מצד שני תלמידיו ובני תלמידיו היו כרוכים בו ודבוקים בו כבאחת מחצרות החסידים האותנטיות, לא ידוע לי על עוד ראש ישיבה שהקשר שלו עם תלמידיו נמשך כל כך הרב שנים באהבה עצומה ובשותפות אמיתית בשמחה ובצער.
מי שמכיר אפי' קצת את הנעשה בביתו, יודע שקרה כאן אסון במימדים עצומים. מלבד הרבבות שהלכו לאורו ולדרכו, היה כאן אדם שבמעגל הקרוב שלו, היו תלויים בו מאות אנשים אם לא אלפים, ברמה הכי פשוטה של המילה 'תלות'. משפחות יתומים ואלמנות, שהוא ליוה אותם יום יום, בשאלות קטנות וגדולות, שקמו היום בבוקר ולא ידעו מה לעשות עם עצמם!!! משפחות חד הוריות, בחורים ובחורות מבוגרים, חולים וכל מרעין בישין רח"ל, הכל היה מגיע אליו, ולא רק לעצה וברכה אלא הוא ממש היה מנהל את ענייניהם!! וכל זה לפני המעגל השני והשלישי של תלמידיו ומקורביו שהסתלק מהם בפתאומיות אבא ומורה דרך, רק לחשוב על ההיקף של הצרות ומועקות שבבת אחת נסתם העורק הראשי שהזרים אליהם חמצן, זה פשוט מצמרר!!
===============
כמדומני שאין בעולם הישיבות עוד ראש ישיבה שכל כך אהבו אותו וכל כך רעדו ממנו בו זמנית. זה פשוט בלתי נתפס. איך אפשר לבוא להעיר את הבחורים בפנימיה ולהישאר מרוחק מהם שנות-אור?
הוא היה ההוכחה הגדולה ביותר בשבילי, שבשביל להרחיב אופקים, לא צריך לזוז אפילו מילימטר מדרך הישיבות השמרנית והעתיקה. אפשר ללמוד קבלה, ולהמשיך להתעורר ממוסריהם של רבותינו הגדולים הגרי"ס ותלמידיו. אפשר לאהוב את ארץ ישראל באמת, גם בלי להקים מאחזים. אפשר לדעת נ"ך ולחיות אותו בלי לזלזל בלימוד גמרא בעומק העיון עם ראשונים בדקות הסברא. אפשר ללמוד הלכה ולהגיע להוראה בלי לוותר על הגישמאק בסברא של ר' חיים, או סוגיא באהלות, ובלי לזלזל בדרך הלימוד של הישיבות.
הוא פשוט הוכיח שאפשר לצמוח לכל הכיוונים האפשריים, ולטעום את כל הטעמים והניחוחות הרוחניים, בלי לזוז מילימטר מבית מדרשו של הגר"א ושל תלמידו הגר"ח.
השמרנות והרבגוניות הם ממש פלא פלאות.
