כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין.
מקור דברי הרמב"ם כמוש"כ הכס"מ, הוא מסוגיא דהוריות דף יב. וכריתות דף ה:, ת"ר אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתימשך מלכותם שנאמר (מלכים א, א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וכו', והורדתם אותם אל גיחון, וס"ל להרמב"ם שאין זה אלא במלכי בית דוד דבעינן בהו שתימשך מלכותם, עיי"ש בכס"מ, ובס' הר המורי' לפ"א מהל' כהמ"ק הקשה, מ"ט השמיט הרמב"ם את הדין הנוסף שהובא בגמ' שם בהוריות, רמה קרני וכו', רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, הרי ענין נוסף שתימשך המלכות ע"י משיחה בקרן, ומ"ט לא הביאו הרמב"ם כשם שהביא משיחה במעיין מהאי טעמא דתימשך מלכותו, ועיי"ש שכ' דאף שלא הובא בגמ' דדינא הוא אלא לגבי מעיין, ואילו לענין קרן, דוד ושלמה שנמשחו בקרן וכו' ומשמע דלאו דינא הוא אלא מציאות שהיתה, אכן בירושלמי פ"ג דהוריות ופ"ד דשקלים וכ"ה בתוספתא סופ"ד דסנהדרין איתא אין מושחין מלכים אלא מן הקרן, שאול ויהוא וכו', הרי דדינא קתני ושוב יקשה מ"ט השמיטו הרמב"ם, עיי"ש הניח בצ"ע.ונראה ליישב, שהי' לו לרמב"ם מקור מהבבלי שאינו דין, והוא מסוגיית הגמ' במגילה דף יד. דמייתי מקור שחנה משבע נביאות היתה, מקרא דרמה קרני וכו', רמה קרניולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, ופירש"י זו היא נבואה שנתנבאית על שאול ויהוא שלא תימשך מלכותן, במשיחת דוד ושלמה כתיב קרן השמן, ובמשיחת שאול ויהוא כתיב פך, עכ"ל, ואי דינא הוא, ומשיחת הקרן גורמת שתמשך המלכות, מה ענין נבואה לכאן, ולא אמרה אלא דין משיחה בקרן, ובע"כ שאין הקרן סיבה לזה ובמילא בע"כ שאינו דין, אלא כך סיבב מסבב הסיבות שאלו תימשך מלכותן ואלו לא תימשך מלכותן, ופך וקרן רק שם המשיחה הוא, אלא שבנוסח זה היתה נבואת חנה על אלו שתימשך מלכותן, ובמקום שמותם של דוד ושלמה ציינתם חנה כאלו שנמשחו בקרן, ועל אלו שלא נמשחו בקרן שהם שאול ויהוא נאמר בנבואת חנה שלא יהא בהם רמה קרני, והיינו שלא תימשך מלכותן, וא"כ מוכח שאינו דין כלל, ומש"ה השמיטו הרמב"ם.
ועיין חסדי דוד בתוספתא שם, שהקשה מ"ט לא נמשח שאול בקרן כדי שתימשך מלכותו, דאי ע"ש העתיד לא נמשח כך, לא יימשך כלל עיי"ש (ואינו מובן מ"ט לא יימשח כלל והרי עד שבא דוד מלך גמור הי' ולמלכות זו דינא הוא שצריכה משיחה), אכן להנ"ל הרי אין זה כלל דין ומש"ה לא נמשח שאול אע"פ שבשעת משיחתו הי' במצב של תימשך מלכותו כמבואר בשמואל א' פי"ג י"ג כי עתה הכין ה' את ממלכתך עד עולם, עיי"ש, שהרי ליתא כלל להאי דינא.
ובאופן אחר י"ל טעם השמטת הרמב"ם, דענין פח וקרן ביאר בעיון יעקב במגילה שם שהוא ענין סימנא מלתא, כתיב במשוך הקרן בהושע ו', ומשא"כ הפך נשבר, וע"ד קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח ותרום קרן, עכ"ד, ועי' ג"כ בערל"נ כריתות שם שכ' כעי"ז בסימן של פר וקרן, עיי"ש, ובאמת בגמ' כריתות והוריות שם מייתי ענין פך ושמן בהדי הא דסימנא מילתא שמשו"ז לעולם יהי' אדם רגיל למיכל בריש שתא קרא רוביא כרתי וסילקי ותמרי, עיי"ש, אכן בענין מעיין ביאר במהר"ל בחידושי אגדות להוריות שם, שמשיחה על המעיין אינו ענין סימן אלא הרבה דברים תלוים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן, ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל אז מקבל הדבר הטוב, ולפיכך אין מושחין המלכים אלא על המעיין שזה המקום מוכן לקבל המשך, שהרי המים מושכין וכן תמשך מלכותו, עיי"ש ובמש"כ המהר"ל בזה בבאר הגולה באר השני, ונמצא אינו ענין סגולי של סימנא מילתא, אלא מציאות ממש כמוש"כ המהר"ל, ומש"ה הרמב"ם כמו שלא הביאו אידך סימנא מילתא שהובאו בסוגיא שם לגבי אכילה בריש שתא, וכידוע דרכו שלא להביא ענינים אלו, השמיט ג"כ ענין משיחה בקרן, ומשא"כ משיחה על גבי מעיין שהוא יותר מענין סגולי וכנ"ל בשם המהר"ל שפיר הביאו הרמב"ם להלכה.
אכן בעיקר מש"כ תלוי במש"כ הרמ"ה בהוריות שם והובא שם בס' שער יוסף, דהא דאמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא וכו', אזיל על המבואר שם לעיל מינא ענין משיחת מלכים ע"ג מעיין, אמנם בס' באר שבע שם כ' דאזיל על הא דאמר שם רב אמי בגמ' לעיל מינא בענין שרגא בריש שתא, עיי"ש, ובשער יוסף שם כ' דבע"כ כמוש"כ הרמ"ה, דאל"כ מ"ט תלה אביי דבריו בדברי רב אמי ולא בדברי התנא בברייתא הנ"ל לגבי משיחה ע"ג מעיין, עיי"ש, ולמש"כ הרי ענין ע"ג מעיין אינו ענין לסימנא מילתא וכנ"ל בשם המהר"ל, ומש"ה בע"כ כמוש"כ הבאר שבע דאזיל אביי על דברי רב אמי, אכן לדעת הרמ"ה הרי מבואר שגם ע"ג מעיין הוא בגדר סימנא מילתא, ושוב יק' מ"ש ממשיחה בקרן, ובע"כ למש"כ דעת הרמב"ם היא כמוש"כ הבאר שבע.
